אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ה

פרק ה

אחד מן השותפין שהעמיד בהמה או רחיים וכיוצא בהן בחצר ולא מיחה בו שותפו ה"ז מעכב עליו כ"ז שירצה, ואם העמיד בפני בהמה זו וכיוצא בה מחיצה גבוהה י' טפחים החזיק שהשותפין מקפידין על המחיצה והואיל והניחו מחל, בד"א בחצר השותפין אבל בחצר חבירו אפילו העמיד בהמתו ועשה לו מחיצה לא החזיק שהדבר ידוע שאין זה אלא דרך שאלה, וכן לכל מעמיד תנור וכירים ומגדל תרנגולין וכיוצא בהן, שא"ת החזיק אין לך אדם שמשאיל מקום לחבירו.
השגת הראב"ד אחד מן השותפין וכו' בד"א עד מקום לחבירו א"א הירושלמי חולק עליו א"ר אלעזר המגדל תרנגולין בחצר שאינו שלו ה"ז חזקה, אר' יוסי ויאות מה נפשך אם יש לו לגדל ה"ז גדל ואם אין לו לגדל הרי החזיק, ואומר אני כל אלו המחילות שאמרו שאין עמהן טענת מכירה או מתנה אין מפסידין ממנו קרקע מתורת מחילה, ואם רצה לבנות בית בחצרו בונה וחזקתו בטלה מאליה אלא כ"ז שהחצר כך החזיק זה בתשמישו ועל דרך זה יתקיימו דבריו עכ"ל.
כתב המ"מ דדברי הירושלמי לדעת הרמב"ם אינו בחזקת מחילה, אלא בחזקת ג' שנים ובטענה, ופי' דברי ר' יוסי הוא אם יש לו לגדל שהוא כדברי המחזיק שנמכר או שנתן מקום זה לו להשתמש בכך הרי זה גדל פי' הרי גדולו מוכיח עליו ואם כדבריו שלא נתן לו רשות לגדל הרי החזיק ואיך יחזיק ג' שנים בלא טענה עכ"ל, ולפי דבריו כל דברי ר' יוסי הוא דחזקה מעלייתא היא, ואינו מדוייק הלשון מה נפשך דמשמע דבא ע"ז משני צדדין, ולדברי המ"מ לא חידש כלום אלא דהוי חזקה.
ונראה בבאור דברי הירושלמי דהנה מדברי המ"מ משמע דהרמב"ם מודה דאם החזיק ג' שנים ובטענה מהני לטעון שקנה ממנו זכות לתשמיש, אבל בפ' י"ב מה' טוען כתב הרמב"ם היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חבירו או שהיה מגדל שם תרנגולין וכו' אם נשתמש בדברים אלו וכיוצא בהן שלש שנים ביום ובלילה וטען על בעל החצר ואמר אתה נתת לי או מכרתו לי, ומוכח דאם טען שקנה ממנו להשתמש בתשמיש זה לא מהני בזה דין חזקה משום דעיקר דין חזקה הוא שהוא מוחזק בדבר שטוען עליו והוא לגמרי ברשותו, ואי לאו הא דעד ג' שנים מזדהר בשטרא וטענינן אחוי שטרך היה מועיל חזקה מיד, וכן פי' הרמב"ן הא דאמרינן בדף ל"ג אי הכי ארעא נמי, ואף דהתם פריך זה הגמ' על זה דאמר לא חציף אינש למיכל פירי דלאו דיליה, מ"מ נראה דכל זה הוא מטענת חזקה דמה דצריך לסברא דלא חציף הוא משום דאי לאו סברא זו לא הוי מהני חזקה בקרקע דהוי כמו גודרות דאמרינן מנפשיה עייל וע"ז אמרינן דכיון דאיכא סברא דלא חציף מהני חזקה בקרקע כמו דמהני במטלטלין ולא אמרינן שגזלו ממנו, ורק דלא מהני אלא לענין פירות ולא לקרקע משום דא"ל אחוי שטרך.
והנה הקצוה"ח בסי' ק"מ מביא דברי הב"ח ושאר גדולי האחרונים דחזקה על שותפות לא מהני והשיג עליהם מדין חזקת תשמישין ולדברינו אף שנכונים דבריו לשאר ראשונים דסוברים דחזקת תשמישי' בעינן ג' שנים ובטענה, אבל לדעת הרמב"ם דחזקת תשמישין היכי דמהני מהני במחילה בלא ג' שנים לשיטתו נוכל לומר דהיכי דבעינן ג' שנים בעינן חזקה גמורה שהוא שלו ממש שנכנסה הקרקע ברשותו, אלא דיש לעיין אם יחזיק במקום מסויים ג' שנים באופן שיוכל לטעון טענת לקוח ורק שהוא אינו טוען טענת לקוח לגמרי אלא שהחזיק להשתמש בו לעולם בתשמיש זה, והנה לכאורה יש לו מיגו אלא דנוכל לומר דהוי מיגו להוציא כיון דבעצמו מודה שאינו שלו לגמרי, א"כ קרקע בחזקת בעליה עומדת והוא בא להוציא תשמיש זה ע"י מיגו.
והנה התוס' בב"מ דף ק"ג ד"ה פרדיסי דכששאל מרא למירפק פרדיסי דאמרינן דרפיק כל פרדיסי דאית ליה ולא אמרינן מעוט פרדיסי שתים משום שהשואל מוחזק, וכ"ת לא מיקרי מוחזק כיון שסופו לחזור לבעלים כדאמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת לא דמי דדוקא קרקע שאין יכול להצניע לשמטה מיד בעליה אזלינן בתר חזקה קמא אבל מטלטלין אזלינן בתר מאן דתפיס השתא, וכן כתב שם הרא"ש, ולכאורה משם מוכח דבקרקע הוו הבעלים מוחזקין כשאינו טוען אלא חזקת תשמיש, מ"מ יש לומר דלא דמי לבא בסוף החודש דאמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת דהתם טעמא כמו שכתבו התוס', כיון שסופה לחזור לבעלים נקראת הקרקע לגמרי ברשות הבעלים, אבל הכא שטוען שקנה ממנו זכות תשמיש זה על לעולם שפיר יוכל להיות מוחזק בתשמישו, אלא דמ"מ אפשר דלקנות בדין מוחזק לחוד לא מהני כיון דמודה דגופה של הבעלים, א"כ הבעלים נמי מוחזקין והוו שניהם מוחזקין, אבל עכ"פ מיגו שפיר צריך להיות מועיל דלא הוי מיגו להוציא כיון שהוא בחזקתו.
ועכשיו נוכל לבאר דברי הירושלמי דהירושלמי לא מיירי בטוען שקנה החצר לגמרי דבאופן זה לא שייך הלשון המגדל תרנגולין בחצר שאינו שלו, דעל כל מחזיק ג' שנים וטוען שקנה לא נאמר המחזיק בחצר שאינו שלו דהא הוא טוען שהוא שלו והחזקה מכריעה כן, וע"כ דכונת הירושלמי דהמגדל תרנגולין בחצר שאינה שלו וטוען שקנה זכות תשמיש הרי זו חזקה, וחידש ר"א דבזה נמי מהני חזקה, וע"ז ביאר ר' יוסי דבאמת על זכות תשמיש לחוד לא הוי מהני חזקה, ונ"מ דאם החזיק תרנגולים בחצר חבירו ובעל החצר השתמש גם בעצמו שם לא מהני חזקה כיון דבעל החצר נמי מוחזק, אלא דהכא כשהשתמש לבדו בתשמיש זה לכן אף דעכ"פ מודה דהחצר שייך להבעלים ואפי' היה להם ע"פ תנאם רשות להשתמש מ"מ כיון דעכ"פ עכשיו החזיק לגמרי, ואם היה טוען שלקח החצר לגמרי הוי מהני חזקתו לכן נאמן גם על חזקת תשמיש, וזהו מה דאמר ר' יוסי מה נפשך אם יש לו לגדל הרי גדל והוא בחזקתו לתשמיש זה, ואם אין לו לגדל והיינו דנימא דעל זה לא מהני דין חזקה הרי החזיק ויכול לטעון טענת לקוח לגמרי, ונאמן על חזקת תשמיש במיגו דלקוח.
איברא דלפימש"כ יסתרו דברינו מה שהוכחנו מדברי הרמב"ם פי"ב מה' טוען דדוקא בטוען נתת לי או מכרתו מהני, אלא דבאמת לא קשה דהרמב"ם משמיענו עיקר דין חזקה דהוא בנתת או מכרת ולא באופן שהוא שותף עמדו בתשמישין אלא דמ"מ מודה דנאמן בטענת תשמישין היכי דיש לו מיגו דלקוח וכנ"ל ובעיקר שיטת הרמב"ם דלא מהני חזקה לאלתר בתשמישין אלו, צריך עוד לבאר ובעז"ה כשנגיע לפרק י"א נראה לבאר עוד בזה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה