אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה יא
כיוצא בו המוכר זיתיו לעצים אם פסק עמו לקוץ מיד כל הפירות שיעשו הרי הן לבעל הקרקע. ואם התנה עמו לקוץ כ"ז שירצה כל הפירות שיוציאו לבעל העצים, מכר סתם אם עשו פחות מרביעית לסאה חוץ מן ההוצאה הרי אלו של בעל הזיתים, עשו רביעית לסאה חוץ מן ההוצאה הרי אלו יחלוקו.
כתב המ"מ דהרשב"א כתב דמה דאמרינן אי דאמר לו קוץ אפי' פחות מרביעית נמי דבעל הקרקע בעי למיהוי אין הכונה דבעל הקרקע כולהו דהא א"ל בעל הזיתים זיתי גדלו אלא כדינם ביותר מרביעית דיחלוקו, והמ"מ הכריע מלשון הגמ' כדעת הרמב"ם אבל לא כתב בטעמא דמילתא ליישב מה שהקשה הרשב"א דלמה יטול בעל הקרקע הכל דהא טוען בעל הזיתים זיתי גדלו, ונראה דסובר הרמב"ם דלא מהני טענה דזיתי גדלו אלא בסתם דאינו מקפיד בעל השדה על עמידתם בשדה ואז יש חצי זכות להזיתים בפירות כיון שהם ג"כ סבה להפירות, אבל כשאמר לו קוץ לאלתר כיון דעיקר היניקה הוא מהקרקע ולא היה לו רשות להחזיק הזיתים אין להלוקח זכות כלל בהפירות, ויש להוכיח זה ממה דאוקימנא גבי שטף נהר זיתיו שנעקרו בגושיהן, והתוס' כתבו דהוא משום דבתוך שלש הוי ערלה, אבל הרמב"ם אינו סובר כן וסובר דבלא גושיהן הכל לבעל הקרקע מיד, והנה לפימש"כ הראב"ד דצריך לשלם דמי הנטיעות יש לומר דקנה בעל השדה הזיתים, אבל לפימש"כ בדעת הרמב"ם דלא איירי בדין הנטיעות משום דבעל הקרקע יכול לומר עקור כשיטתו בה' גזו"א ומ"מ הפירות הם מעתה של בעל הקרקע, וקשה למה אינו אומר לו בעל הזיתים זיתי גדלו, ומוכח דהיכי דאין לו זכות יניקה כלל לא מצי למימר זיתי גדלו.
אח"כ ראיתי בש"מ שכתב הראב"ד בהא דאמר לא שנו אלא שנעקרו בגושיהן דיש לומר דהוא משום תוך ג' ומשום ערלה, וי"ל דהוא ג"כ משום לאחר ג' דאם לא נעקרו בגושיהן והזיתים לא היו יכולים לחיות בלא הקרקע אין לבעל הזיתים כלום, ולהדיא דגם הראב"ד סובר כהרמב"ם וכמו שבארנו, אלא דהראב"ד והרשב"א מחולקים גם שם בפירושיהם דהרשב"א כתב במה דאמר שנעקרו בגושיהן קשיא לי אי נעקרו בגושיהן מאי קאמר הלה ארצי גדלה וניחא לי דאע"פ שנעקרו בגושיהן ויכולין לחיות בהן ומצילין אותם מן הערלה מ"מ אינן יכולין לגדל פירות מחמת הגושין לבד, ואפי' אם יגדלו לא יגדלו אלא פירות מועטין עכ"ל, אבל הראב"ד בדבריו הנ"ל כתב וז"ל ויש עוד לומר דמשום לאחר ג' נמי אצטריך דלא מצי בעל הזיתים לומר זיתי גדלו אא"כ נעקרו בגושיהן ויכולין לחיות בלא השדה דטענתו טענה לומר זיתי גדלו ואין קרקעך צריך לי, אלא שזה אומר לו זיתיך בטלו השדה שלי עכ"ל, ומוכח דמפרש דיכולין לגדל פירות ע"י הגושין דהא כתב ואין קרקעך צריך לי, ומה שכתב שזה אומר לו זיתיך בטלו השדה שלי, נראה דכונתו דאף דכשהן בגושיהן בלא השדה יכולין לחיות ולעשות פירות, אבל עכשיו שהן בתוך השדה יונקין הזיתים מכל השדה ויניקת הגושין בטלו במיעוטן, ומבואר בזה דלדעת הרשב"א דגם בשנעקרו בגושיהן אין יכולין לעשות פירות, וגם אין לבעל הזיתים זכות יניקה ומ"מ יש לו טענת זיתי גדלו ומוכח כשיטתו, ולדעת הראב"ד מיושב משום דגם בלא הקרקע היו הזיתים עושים פירות ולכן טוען זיתי גדלו.