אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכנים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה יא
האחים שחלקו ועשו ביניהם גורל, כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן, בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו גמר כל אחד מהן ומקנה לחבירו.
השגת הראב"ד האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל וכו' עד ומקנה לחבירו, א"א לא נתחוורו דבריו עכ"ל.
המ"מ כתב שאינו מבין השגת הראב"ד אא"כ ר"ל שהיה לו לברר דבריו, ועיין מה שכתב אדמו"ר זצוק"ל בספרו בזה שהרחיב לבאר בדבריו העמוקים אם לדידן דאין ברירה מהני דין גורל מצד עצמו או דרק מדין בההוא הנאה וגם דתלוי אי גרסינן אלא, אבל בעיקר השגת הראב"ד נראה דהשגתו הוא על מה שכתב הרמב"ם כלשון הברייתא קנו כולם דבאמת לא קנו השאר בלא גורל, וכמש"כ המ"מ וכן פי' הרמב"ם אלא דאפשר שמועיל לגבי שאר האחין לענין זה שכבר מוכרחין להתחלק בגורל ואינם יכולים לטעון שיחלוקו בעילוי דמים, אבל עכ"פ לא קנו, ואף דלכאורה מכיון שכתב לשון הברייתא אין מקום להשיג דכמו שנפרש הברייתא כן נפרש דבריו, אבל באמת הרמב"ם הוסיף כאן לבאר דשיטתו דבאמת קנו כולם דהמ"מ כתב מקודם דיש שפירשו כגון שהסכימו שיחלוקו לפי סדר תולדותן שמעון אחר ראובן ולוי אחר שמעון, וכיון שעלה גורל לראובן קנה שמעון בחלק הסמוך וכן לוי אחר שמעון, וזהו באמת שיטת הרמב"ם וזה שכתב בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו, והוא באור על דברי הגמ' דבגמ' לא הוזכר אלא דצייתי אהדדי, ויש לפרש כפי' רשב"ם שנשמעין זה לזה לחלק בגורל, אבל הרמב"ם שהוסיף וכתב לדבר שהסכימו עליו זהו ממש שיטת המפרשים שהסכימו על סדר החלוקה שכשיצא גורל לאחד יתבררו חלקי כולם, ועכשיו מובנה השגת הראב"ד שסובר כדעת רוב הראשונים דודאי שאר האחין צריכין לחלוק בגורל וכמו שכתב המ"מ.