אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכירות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ח · הלכה יג
המקבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראוי' לעשות ונותן לו חלקו שהי' מגיע לו, שכך כותב לבעל הקרקע אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, והוא הדין אם הוביר מקצתה, ומפני מה נתחייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב כדי שנאמר הרי היא כאסמכתא, אלא התנה שישלם במיטבא ולפיכך גמר ושעבד עצמו, אבל אם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין הרי זו אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראויה לעשות בלבד.
שכך כותב לבעל הקרקע, כתב המ"מ ופי' אע"פ שלא כתב לו ממש לשון זה הרי דינו כמו שכתב דכתנאי בית דין דמי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ רבינו יצחק אלברצלוני תשובה לרבינו האי גאון ז"ל דהא מתניתא כתנאי ב"ד דמיא אע"פ שלא כתב כמו שכתב דמי עכ"ל, והנה מלשון הרמב"ם לכאורה לא משמע כדברי המ"מ דכיון שכתב לשון המשנה כפשטה וביאר טעמא משום מה לא הוי אסמכתא מוכח דהוא רק בשביל שנתחייב, ואף דטעם זה מבואר בגמ'. ולדברי הרמב"ן והרשב"א וכן כתבו התוס' צ"ל דאי לא הי' מועיל תנאי מפורש לא היו עושים תנאי ב"ד, או לא מהני תנאי ב"ד. דרק כיון דמהני תנאי מפורש אמרינן דע"מ כן קבל כדרך שאר המקבלים. מ"מ בדברי הרמב"ם לכאורה לא משמע כן מדלא הזכיר זה והי' לפרש, אכן יש לחזק שיטתו של המ"מ בדעת הרמב"ם ממה שכתב דאם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין הרי זה אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא כפי מה שהיא ראוי' לעשות וקשה דכיון דבמה שכתב לא נתחייב משום דהוי אסמכתא, א"כ למה יתחייב במה שהיא ראוי' לעשות וע"כ דאפי' לא כתב כמי שכתב דמי.
לכן נראה דיש יסוד לזה מדין בע"ח גובה את השבח מטעמא שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי וכו' וממקבל מתנה אינו גובה כדאיתא בב"מ דף ט"ו ואמר שם דמתנה דלא כתיב ליה הכי ה"נ דלא טריף שבחא שכתב הרמב"ם בפ' כ"א מהל' מלוה הל' ג' וז"ל, ולמה יטרוף בע"ח חצי השבח מן הלוקח. ולא יטרוף ממקבל מתנה כלום מפני שהמוכר כותב ללוקח בשטר מכירה שאני מחוייב לך בקרן ובעמל שתעמול ובשבח שתשביח וכו', ואפי' לא כתב כבר נודע שזה דין המוכר עם הלוקח. ומבואר דאף דיסוד ההתחייבות הוא ע"י מה שכך כותב לו מ"מ ע"מ כן מכר המוכר ללוקח וע"מ כן קנה הלוקח ומדין אחריות ט"ס, ולכן גם כאן כיון שדרך המקבלים לכתוב כן מתחייב גם אם לא כתב וכדברי המ"מ. וכתב הרמב"ם זה במה שכתב בדין אם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין שהרי זה אסמכתא ומ"מ חייב ליתן כפי מה שראוי' לעשות וכנ"ל ועיין מש"כ בפ' ב' סוף הל' ג'.
ובמה שכתב המ"מ מדברי הר"י אברצלוני בשם רב האי גאון דהא מתני' כתנאי ב"ד דמיא אע"פ שלא כתב כמו שכתב דמי אני תמה שהוא סתירה לדבריו בספר המקח הבאתי דבריו בפי"א מהל' מכירה הל' א' ב' בד"ה והנה, דעיקר דין אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דמהני ההתחייבות הוא משום דמעיקר הדין הוא מחוייב מתורת מזיק ע"ש שבארתי דבריו, וע"כ צ"ל שיש כאן חזרה, רק שאין אנו יודעים מה כתב מקודם, אבל ליישב שניהם א"א וצ"ע.