אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכירות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ה

פרק ח

השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי רוב ההפסד שארעו, ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו.
השוכר או המקבל, המ"מ הביא דברי רש"י במשנה דזה ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות, מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו, ולכן תמה המ"מ על הרמב"ם שכתב או המקבל ודחק דהכונה המקבל בחכירות, והוא תמוה דמאי נ"מ בין שוכר לחוכר, וזה כבר ציין המגיה, ועוד דבהל' א' וב' ביאר הרמב"ם להדיא דחוכר ומקבל הם שני ענינים.
ונראה דהרמב"ם סובר דגם במקבל שייך האי דינא שאם מנהג המדינה לקבל שדה בינונית שיטול המקבל שליש ובשדה זיבורית ליטול מחצה ומשום שהמקבל רוצה שיהי' לו שכר עבודתו, וא"כ אם שדה זו היא בינונית וקבל בעד שליש כיון שהוא מכת מדינה ואמרינן דהוא מזל הבעלים א"כ הוי כמו שהיא שדה זיבורית שנוטל מחצה, והנה בהא דאמר רב פפא בדף ק"ד הני תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין בחכרנותא בין בקבלנותא ובהך מתני' הא תנן המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו, אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו, או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו. ופירש"י כי היכי דבחכירות כשיבש המעין מנכה לו ה"נ בקבלנות אם קבלה לשליש ולמחצה הכל לפי מה שנפסד, והנה א"א לומר דכונת רש"י דממילא נפסד הבעלים כיון שהיא עושה פחות, דא"כ מאי נ"מ בין רישא לסיפא דהא גם ברישא לא יטול המקבל פחות משליש או מחצי ממה שגדל, וע"כ דכונת רש"י דהכל לפי מה שנפסד ינכה לו לפי ערך ממה שצריך המקבל ליתן להבעלים, וכן מבואר בש"מ בשם הרב ר' יונתן וז"ל, והשני' והיא בית השלחין או בית האילן וכו', כמו כן בתרווייהו איתא שאם קבלה בשליש או בחכירות בעשרת כורין לשנה לא יאמר לו כיון שיבש המעין או נקצץ האילן אפחות לך מן החכירות או הוסיף לי על הקבלנות עכ"ל, והיינו ברישא דאינו מנכה לו ובסיפא ע"כ דמוסיף לו על הקבלנות.
איברא דהתוס' הקשו דלמה ינכה לו דהא גבי אכלה חגב אם מכת מדינה מנכה לו מחכירותו ולא איירי אלא בחכירות דבקבלנות אינו מנכה לו, ותירצו דהכא כיון דאמר לו בית השלחין זו ועומד בתוכה רוצה לומר כל זמן שתהא בית השלחין. אבל הרמב"ם בהל' ג' כתב בהך דינא דאם היתה מכת מדינה מנכה לו אפי' לא אמר לו בית השלחין זו. והלח"מ רוצה לפרש שם דקאי רק על חוכר וא"א לפרש כן דהא כתב להדיא החוכר או המקבל, וע"כ דהרמב"ם מפרש כפשטה דהך מתני' דאיירי בין בחכירות בין בקבלנות משום דבקבלנות שייך נמי לנכות. ומה דהוצרך הגמ' לאוקמי כגון שעומד בתוכה ואמר לו בית השלחין זו זהו בשביל מה דפריך ולימא ליה שמא בעלמא אמרי לך, וזהו דוקא כשלא הי' מכת מדינה, אבל אם הי' מכת מדינה לא צריך לזה דעכ"פ מזל הבעלים גרם שלא צמחה השדה, וכיון דהך מתני' הוא גם בקבלנות ושייך לנכות א"כ גם באכלה חגב כן, ור"פ אינו מכוין על אכלה חגב דזהו דומיא דהנך תרתי וגדר אחד להם רק דבאכלה חגב צריך מכת מדינה ושפיר כתב גם כאן השוכר או המקבל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה