אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תורבץ הושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה, ושיעור תורבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו ולמטה עד הזפק.
הכ"מ הקשה במה דכתב הרמב"ם שאם שחט בתורבץ הושט שחיטתו פסולה, ובפ"ג הלכה י"ח כתב כל מקום שאמרנו בשחיטה פסולה הרי זו נבלה, ובאמת תורבץ הושט וכרס שנקבו לא הוי אלא טרפה, ותי' דמשו"ה לא אמר שם הרמב"ם ה"ז נבלה ומטמא במשא, ולא ידעתי מה תיקן הכ"מ במה דנימא דלא הוי נבלה לענין טומאה עכ"פ הא פסול להדיא דהוי נבלה ויהי' לענין מלקות.
והי' אפשר לומר דמה שכתב הרמב"ם דכל מקום שאמרנו שחיטה פסולה ה"ז נבלה היינו דהשחיטה אינה מועלת וממילא אם מתה אח"כ הרי זו נבלה, אלא דאכתי תקשי גבי שחיטה בגרגרת למעלה ממקום שחיטה דהוי הגרמה והשחיטה פסולה דודאי ג"כ הוי נבלה אם תמות, וא"כ אמאי כתב הרמב"ם דפסיקת הגרגרת במקום שחיטה ה"ז נבלה דמשמע דלמעלה ממקום שחיטה אינה נבלה, וכבר הקשה כן הכ"מ שם וצריך לומר דהנ"מ הוא דגרגרת שנפסקה רובה במקום הראוי לשחיטה הוי נבלה מחיים, ומה שאמרו דהוי שחיטה פסולה לא הוי נבלה אלא אם תמות, אכן מלבד דאינו ברור עיקר דינא דפסיקת הגרגרת הוי נבלה מחיים, וע' מש"כ בזה הכו"פ, לבד זה אם כונת הרמב"ם דהוי נבלה מחיים גבי נקובת הושט ופסיקת הגרגרת ה"נ ודאי גבי נפסלה בשחיטה ואין לחלק בין זה לזה.
ע"כ נראה ליישב באופן אחר דבאמת מכיון דנפסקו הסימנים אין חילוק באיזה מקום נפסקו ואפי' שלא במקום שחיטה מ"מ נפיק חיותא כמו בשחיטה במקום שחיטה, וראיה ברורה מהא דאמר בגמ' גבי שחט שליש והגרים שליש כי נפקא חיותא בהגרמה קא נפקא, ומוכח להדיא דבהגרמה אף דהוי שלא במקום שחיטה קא נפקא חיותא כמו בשחיטה במקום שחיטה, וא"כ צריך ביאור אמאי לא הוי נבלה למעלה ממקום שחיטה, ונראה דבאמת מכיון דהוזכר רק פסיקת הגרגרת דהיינו במקום שחיטה מוכח דלמעלה ממקום שחיטה לא הוי נבלה, ואפי' טרפה לא הוי דהא לא מנה הרמב"ם פסיקת הגרגרת למעלה ממקום שחיטה בין הטרפות, ודברי הרמב"ם נכונים דכיון שהוזכר תורבץ הושט ולא הוזכר פסיקת הגרגרת למעלה ממקום שחיטה אלמא דלא הוי טרפה רק בטעמא דלא הוי טרפה ולא נבלה יש לומר בשני אופנים או דנימא דלא חשיב פסוקה כלל למעלה ממקום שחיטה, או דנימא דבאמת הוי חשיב פסיקה דהא עכ"פ נפסקו ממקום חבורם, ומה דלא הוי לא טרפה ולא נבלה היינו משום דשם הדרא בריא, ונמצא דאילו לא הוי הדרא בריא הוי ודאי שייך שיהי' טרפה ונבלה, אלא דמכיון דהדרא בריא לכן לא הוי טרפה ולא נבלה.
ולפ"ז נוכל לומר דמתי שייך הדרא בריא זה דוקא היכי דעכשיו אין דין שחיטה לגמרי והשאלה רק בדין טרפות בזה אמר דהדרא בריא אבל היכי דעכשיו קודם דהדרא בריא נעשה על הבהמה שם שחוטים ממש בזה לא נימא דהדרא בריא דכיון דהוו שחוטים לא הדרא בריא, ולכן שפיר דבאמת היכי ששחט למעלה ממקום שחיטה בין בושט בין בקנה נעשה שם שחיטה וממילא ודאי הוי נבלה, וזהו היכי שנשחטו בבהמה שני הסימנים ובעוף סימן אחד, אבל היכי שנפסק בבהמה סימן אחד דלא נעשה שם שחוטה בזה שפיר אמרינן דהדרא בריא, לא כן אם כבר נעשה שם שחוטה, ולכן שפיר אמרינן גבי הגרמה כי נפקא חיותא בהגרמה קא נפקא דמיירי ששחט שני הסימנים או בעוף בסימן אחד דנעשה כבר שם שחוטה ובודאי לא אמרינן דהדרא בריא, אבל גבי פסיקת הגרגרת דלא מיירי בשחיטה אלא בפסיקת הגרגרת לחוד בזה שפיר בבהמה לא הוי לא נבלה ולא טרפה.
ועכשיו מיושב מה שהקשה הפליתי לדעת הרמב"ם דתורבץ הושט לא הוי אלא טרפה א"כ מה פריך בגמ' מאלו טרפות בבהמה על הא דתנן דנקובת הושט נבלה דילמא מיירי בתורבץ הושט, וכתב בזה דאי פסיקת הגרגרת למעלה ממקום שחיטה נבלה, אפשר דפריך הגמ' מפסוקת הגרגרת, אבל לדעת הפר"ח דפסיקת הגרגרת הוי טרפה א"כ מאי פריך דילמא פסיקת הגרגרת נמי מיירי למעלה ממקום שחיטה, אכן לפמש"כ למעלה ממקום שחיטה לא הוי לא נבלה, ולא טרפה, נבלה דלא הוי מוכח ממה שכתב הרמב"ם גבי פסיקת הגרגרת דהוי נבלה דוקא במקום שחיטה, וטרפה ג"כ אי אפשר לומר דהא לא הביא הרמב"ם זה בשבעים מיני טרפות, וא"כ מיושב קושיתו דשפיר פריך הגמ' מפסוקת הגרגרת.
ומה שחקרתי מתחילה בטעמא דלא הוי טרפה, אם משום דבעצם אין זה עושה מעשה טרפות או משום דהדרא בריא, ובאמת יש להוכיח דהוא משום דהדרא בריא דאין לומר משום דלא הוי בעצם שום מעשה טרפות דהא עכ"פ יהי' טרפה משום דהריאה נחתכה והוי כמו דמנחא בדיקולא והוי חסרה הריאה וזה העיר חתני הגאון (שי') [זצ"ל], ולכאורה אפשר לומר דאה"נ דהוי טרפה מטעם זה ומה שלא הביא הרמב"ם זה משום דזהו פשוט דטרפה משום חסרה הריאה, אבל אי אפשר לומר כן דא"כ יקשה על מה דהוי סבר בגמ' דפסוקת הגרגרת הוי רק טרפה, דלמה צריך למיתני במתני' תיפוק לי' דהוי טרפה משום חסרה הריאה, וע"כ דזה גופא אשמעינן במתני' דלא נימא דהדרא בריא וממילא לא הוי חסרון משום חסרה הריאה, וא"כ מדלא הביא הרמב"ם דין זה דטרפה למעלה ממקום שחיטה ע"כ דבאמת אמרינן דהדרא בריא ואינה טרפה משום חסרה הריאה.
ואף דיקשה על דברינו דאם מה דאינו טרפה בקנה ולמעלה ממקום שחיטה משום דהדרא בריא, וצריך לומר משום דהוא סמוך לצואר והוי כמו ירכים מעמידים או כמו ריאה שניקבה ודופן סותמתה, דאי הכי יהי' כן נמי בתורבץ הושט, אך זו אינה קושיא דחדא אינו מוכח דהוא בשביל סתימת הצואר, ועוד יש לומר דכיון דהושט גמדא ופשטא ואינו עומד במקום אחד לכן אין הצואר סותם נקובת הושט אבל גרגרת שעומד במקומו הצואר סותמו והדרא בריא.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה