אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

מקום השחיטה מן החי הוא הצואר וכל הצואר כשר לשחיטה כיצד בושט מתחילת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס זה הוא מקום השחיטה בושט.
יש לעין כיון דכבר אמרו שעור הכשר הושט למעלה דהוא ממקום שכשחותכין אותו מתכווץ ולמעלה תורבץ הושט וא"כ למה הוצרכו לומר עוד סימן דתורבץ הושט הוא כדי תפיסת יד וכמו שהביא הרמב"ם אח"כ בהלכה ו', ובגמ' הי' אפשר לומר דתרי מימרי נינהו דשיעור דחותכו וכויץ זהו מימרא דרב ביבי בר אביי דף מ"ג ע"ב ואח"כ בדף מ"ד איכא מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה דשיעור תורבץ הושט הוא כדי תפיסת יד, ואולי דפליגי אהדדי אף דגם זה לא ניחא דבדף מ"ג אמר בגמ' הי ניהו תורבץ הוושט וע"ז מייתי מימרא דשמואל דכל שחותכו ומרחיב ומימרא דרב ביבי בר אביי דכל שחותכו ועומד במקומו ואח"כ מייתי עובדא דתורא דבני רב עוקבא ומימרא דרבא ובסוף הסוגיא כדמסיק דתורבץ הושט אפי' לרב לאו מקום שחיטה קאמר עוד למעלה עד כמה אר"נ עד כדי תפיסת יד וקשה מה שאיל בגמ' עד כמה הא כבר שנינו בסוגיא הקודמת מימרא דרב ביבי בר אביי ודוחק לומר דרב נחמן גופא דפליג ארב ביבי קאמר זה.
ונראה דמעיקרא בסוגיא דדף מ"ג קאי אפלוגתא דרב ושמואל על תורבץ הושט אי הוי במשהו או ברובו ואף דבגמ' קאמר עלה רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא ושמואל אמר ברובו לאו מקום שחיטה הוא, הנה הא דאמר מקום שחיטה ולאו מקום שחיטה הוי רק טעמים ובאמת למסקנא לא קאי, ורב נמי סבר דלאו מקום שחיטה עכ"פ עיקר ההלכה כאן הוא אי במשהו או ברובו, ומה דפריך הי ניהו תורבץ הושט הוא לידע עד כמה נקובתו ברובו ולא במשהו אליבא דשמואל, וסימן זה הוא רק בושט עצמו כי מבחוץ בצואר אין לידע איזה מקום מתכווץ הושט ואיזה מקום עומד במקומו, ורק אם אירע שניקב תורבץ הושט נבדוק אם אינו מתכווץ, אבל בדף מ"ד קאי על מסקנא דלד"ה ושט לאו מקום שחיטה ובעי לידע לכתחילה למעלה עד כמה להרחיק מהראש ולא מהני הסימן דחותכו מתכווץ כי מבחוץ א"א לידע ולכן אמר הסימן כדי תפיסת יד.
ונראה עוד דבאמת כדי תפיסת יד הוא דבר מסויים ומסתבר דזהו בשור גדול ומ"מ כתב הרמב"ם דבעוף לפי גדלו וקטנו ומשמע דבכל בהמה אפי' בעגלים צריך להרחיק כדי שתי אצבעותיו, אכן בדיעבד אם שחט לפסול השחיטה מהני הסימן דחותכו מתכויץ דאם חותכו ומתכויץ בודאי יש לו דין ושט ולא תורבץ הושט. ומדוקדק דמקודם כתב הרמב"ם דין דשחט למעלה ממקום זה, והוא הנקרא תורבץ הושט דשחיטתו פסולה וזהו למעלה ממקום שמתכויץ ואח"כ כתב ושיעור תורבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה וזהו דאינו ראוי לכתחילה לשחוט קודם שנבדק מבפנים ועל זה כתב כדי שיאחז בשתי אצבעותיו, ומדוקדק היטב שני הסימנים דסימן הראשון הוא לענין בדיעבד מבפנים וסימן השני לענין לכתחילה מבחוץ.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה