אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה ד
זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש ולידע באיזה מקום מן הבהמה שוחטין, וכמה שיעור השחיטה ובאיזה דבר שוחטין ומתי שוחטין והיכן שוחטין וכיצד שוחטין ומה הן הדברים המפסידים את השחיטה ומי הוא השוחט ועל כל הדברים האלה צונו בתורה ואמר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך ואכלת בשעריך וגו' שכל הדברים האלה על פה צוה בהן כשאר תורה שבעל פה שהיא הנקראת מצוה כמו שבארנו בתחילת חבור זה.
הרמב"ם כתב כאן שמנה שאלות בהכשר השחיטה ובכולן כתב דנלמד מתורה שבע"פ מכאשר צויתיך, והכ"מ הביא ע"ז גמ' דר"פ השוחט דבעי בשחיטה מן הצואר, ואמרינן אלא מעתה שהי' דרסה חלדה הגרמה ועיקור מי כתיבי אלא גמ' ה"נ גמ', וכן הביאו המפרשים ברייתא דרבי דלומד מוזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה וכו', ובהמקורים שהביא לא פירשו אלא על באיזה מקום מן הבהמה שוחטין וכמה שיעור השחיטה ומה הן הדברים המפסידים את השחיטה, ונשאר לנו לבאר עוד ה' שאלות שמנה כאן הרמב"ם שלכאורה אינם מהלכה שבע"פ כמו שנבאר וצ"ב במה שכתב ועל כל הדברים האלה צונו וכו', ונבאר אחת לאחת.
באיזה דבר שוחטין, למעוטי שוחט בסכין פגום דזה אינו מה' דברים המפסידים את השחיטה אלא דזה אינו שחיטה כלל, אלא חונק ועש"כ ריש פרק ד', ומתי שוחטין, זהו מה שכתב בהלכה כ"ה דשוחטין בין ביום בין בלילה והוא שיהא אבוקה כנגדו ואם שחט באפלה שחיטתו כשרה, והנה מזה מוכח דמדאורייתא איכא לכתחילה ובדיעבד ולא כמו שכתב הרמב"ן ריש השוחט דדין דבעי לכתחילה ב' שלמין הוא רק מדרבנן דמדאורייתא ליכא לכתחילה, דא"כ בודאי הך דינא דאין שוחטין באפלה הוי מדרבנן, וא"כ מדאורייתא אין חילוק, ולא שייך לומר ע"ז כאשר צויתיך, ואין לומר דכאשר צויתיך קאי על ההיתר דלא שייך צואה ע"ז כמו דלא שייך לומר דמותר לשחוט בבוקר ובצהרים, וע"כ דכאשר צויתיך הוא פרטים בדין השחיטה דבאופן זה ישחוט ובאופן זה לא ישחוט, וע"כ דבאמת מדאורייתא צריך לשחוט ביום או באבוקה כנגדו.
והיכן שוחטין, למעוטי שוחט בעזרה, ואף דלמד זה מקרא דכי ירחק ממך המקום לא קשה כיון דזהו גופי' קרא דוזבחת כאשר צויתיך.
כיצד שוחטין, זהו דין הולכה והובאה דלכתחילה פסק הרמב"ם דבעינן הולכה והובאה אפילו בסכין גדול ואף דדין דרסה הוא מה' דברים המפסידין את השחיטה, ולכאורה כיון דהולכה הוא מעיקר דין השחיטה א"כ לא צריך לנו דין דרסה דהוא מפסיד השחיטה, אכן יתבאר זה לפ"מ שבארנו שיטת הרמב"ם דדרסה במעוט קמא דקנה פוסל את השחיטה, וכהשחיטות אשכנזית שהביא הב"י ושבאמת כתב כן הבה"ג, וא"כ שפיר צריך לכתוב דין דרסה דהוא פוסל השחיטה היינו דהוא פסול בשחיטה.
מי הוא השוחט, אין לומר דקאי למעוטי מי שאינו יודע הלכות שחיטה דזהו ממילא ש"מ כיון דאינו יודע יפסיד וידענו מקודם וכן למעוטי חש"ו נמי א"צ מטעם זה, ועכו"ם הא כתב הרמב"ם פסוק דוקרא לך ואכלת מזבחו, ולכן אפשר לומר ג"כ דקאי על לכתחילה למעוטי סומא, ומובן דממילא ודאי קאי על כל הנ"ל ג"כ רק דכתבנו דע"ז לא הצריך דין ביחוד.