אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ב

הלכה א

והלכות שחיטה בכולן אחת הן לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחילה אקב"ו על השחיטה ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר, ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ואח"כ יאכלנו.
הלח"מ העיר במה דלא נזכר הדחה ראשונה קודם המליחה וכתב הלח"מ דסמך הרמב"ם על מה שהזכיר בהל' מאכלות אסורות בפ"ו, ותירוצו אינו מבורר דכיון דהזכיר הרמב"ם מליחה והדחה אחרונה אמאי לא הזכיר גם הדחה ראשונה, והנה קושית הלח"מ הקשו התוס' על הגמ' ותי' התוס' ב' תירוצים תי' א' דחללי בי טבחי, תי' ב' משום דאיירי בבשר בית השחיטה ולא הוצרך להזכיר וכונתם דמילתא דפשיטא הוא, משום דבית השחיטה מלוכלך בדם, אבל בדברי הרמב"ם קשה ב' התירוצים דלא שייך בדברי הרמב"ם לאוקמה דחללי בי טבחא דבודאי הרמב"ם צריך לפרש דבריו, ותי' ב' ג"כ שייך רק על דברי הגמ' דאיתא חותך כזית בשר בבית השחיטה, אבל הרמב"ם לא הזכיר בית השחיטה אלא כתב ומותר לחתוך ממנה וא"כ הי' לו להזכיר הדחה קמייתא.
ונראה דהרמב"ם יסבור כשיטת הראשונים דסוברים דטעמא דהדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך הבשר, וענין ריכוך הוא משום דמתקשה אחר שחיטה וכמו דאשכחן דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה לא מהני מליחה משום דמתייבש ונתקשה הדם ואינו יוצא, ומוכח דאחר השחיטה מתקשה הבשר ולכן ענין הרכוך הוא מה שמתקשה אחר השחיטה אבל הכא כיון שחתך הבשר קודם שתצא נפשה ומולחו תיכף קודם שתצא נפשה א"כ בודאי הדם עוד רך וא"צ להדיח קודם השחיטה.
עוד אפשר לומר בדעת הרמב"ם דיהי' באמת כדברי הלח"מ והוא דכיון דהרמב"ם סובר כמו שכתבנו דהדחה קמייתא אינה להעביר הדם אלא כדי לרכך הבשר שבזה יהי' אפשר למלח להפליט א"כ אין זה דין מיוחד אלא סדר מליחה ובאמת שכן הוא לשון הרמב"ם בפרק ו' מהל' מאכ"א הלכה י' אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ הוא מולחו ומדיחו יפה יפה, ובזה נראה לבאר מה דהשמיט הרמב"ם מה שכתב בשו"ע דאם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית דזהו מדברי הגמ' דחללי בי טבחי א"צ הדחה ולפלא שהשמיט זה הרמב"ם ונראה דזה תלוי בטעם הדחה קמייתא דלהמפרשים דהוי כדי להעביר הדם שעל פניו א"כ שפיר דזהו דין ברור דאם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית, אבל אם הטעם הוא כדי שיתרכך ולא יהי' קרוש דאז לא יוכל המלח להפליט וא"כ כשהדיחו הטבח וכבר נתייבש צריך להדיחו פעם שנית וע"כ דהגמ' קאי כשהוא עוד לח מהמים וזהו מילתא דפשיטא ועיין בפמ"ג בפתיחה דמפרש טעם הר"ן שהוא רק שלא יהי' יבש מבחוץ, ולכן דברי נכונים דאם יתייבש קצת מבחוץ צריך הדחה שני' אבל אם צריך שיתרכך כל הבשר ובאמת צריך שרי' וכדעת המרדכי א"כ אפשר דכיון שנתרכך אפשר דלא חיישינן שנתייבש אח"כ, אבל אם העיקר בשביל היובש והקרישה שע"פ מסתבר שפיר דבקצת זמן ודאי מתייבש המים שעל פניו ונקרש כמו שלא הודח כלל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שחיטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה