אבן האזל על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה כג
מטה שבתוך הסוכה אם גבוהה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו מפני שהיא סוכה בתוך סוכה וכן כילה שיש לה גג אפילו טפח אם גבוהה עשרה אין ישנין בה בסוכה, וכן המעמיד ארבעה עמודים ופרש סדין עליהן אם גבוהין עשרה הרי זה כסוכה בתוך סוכה. אבל שני עמודין שפרש עליהן סדין וכן כילה שאין בגגה טפח אפילו גבוהין כל שהן מותר לישן תחתיהם בסוכה שאינן כסוכה בתוך סוכה מפני שאין לה גג.
כתב המ"מ דהא דפסק הרמב"ם דלא כהברייתא י"א ע"ב דקתני ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין עשרה, היינו משום דסבר דברייתא אתיא כמ"ד דשפועי אהלים כאהלים, דהא בגמ' י"ט ע"ב מוכח בהדיא דתלי זה בזה דמשו"ה גני רב יוסף בכילת חתנים משום דשפועי אהלים לאו כאהלים, ואף דבסוגיא דקינופות מחלק בגמ' בין כילת חתנים לנקליטין ואפי' לברייתא דנקליטין כשרה דוקא בגבוהה פחות מי' מ"מ כילת חתנים כשרה משום דלא קביעי, אבל מדברי אביי ורב יוסף מוכח דאין הטעם משום דכילת חתנים לא קביעי לגבי נקליטין דא"כ אפשר דאף למ"ד שפועי אהלים כאהלים מותר, ועוד יש לומר דמסברא סובר הרמב"ם דלמ"ד שפועי אהלים לאו כאהלים אין סברא דיפסלו נקליטין משום דקביעי דכיון דלא חשיבי אהלים אינו מפסיק כלל והוי כבגד שלובש האדם וע"כ סבר הך מ"ד דהוא כאהלים ומ"מ היכי דלא קביעי אינו מפסיק ולכן לדידן דקיי"ל כמ"ד דשפועי אהלים לאו כאהלים בודאי נקליטין נמי אינו מפסיק.
אכן אפשר דלמ"ד שפועי אהלים כאהלים לא מהני סברא דלא קביעי כיון דהיא גבוהה עשרה ויש בה הכשר סוכה, ורק למ"ד לאו כאהלים דמי סבר בגמ' דנקליטין כיון דקביעי אף דלא הוי אהל לשום דבר מ"מ מהני להפסיק בינו ובין הסכך כיון דקביעי, ובתוס' דף י' ע"ב כתבו דהוא דרבנן ואינו מוכרח לומר כן דשפיר מיושב לומר סברא זו גם בדאורייתא, דאף דאין בשפועי אהלים דין אהל מ"מ כיון דהוא קבוע מהני להפסיק וכמו דמהני להברייתא בקינופות דקביעי יותר להפסיק באהל שהוא פחות מי'.
והנה במה שתירץ המ"מ מיושב רק מה שפסק הרמב"ם דנקליטין אף שגבוהין עשרה כשרה, אבל אכתי קשה מה דהכשיר קינופות בפחות מעשרה ובברייתא מוכח דאף בפחות מעשרה פסולה, וזה לא שייך כלל לפלוגתא אי שפועי אהלים כאהלים דמי או לאו, ולכאורה יש לומר דתלוי זה בזה דכיון דברייתא סברה דשפועי אהלים כאהלים א"כ ע"כ התירא דנקליטין הוא באינה גבוהה עשרה וקינופות אף באינה גבוהה עשרה פסולה, אבל לדידן דקיי"ל דשפועי אהלים לאו כאהלים והתירא דנקליטין הוא בגבוהה עשרה איכא למימר דאיסורא דקינופות הוא בגבוהה עשרה, אבל אכתי לא ניחא דהא זה ודאי דיש חילוק בין נקליטין גבוהין ובין קינופות שאינה גבוהה עשרה לענין שבת ולענין ק"ש דבפחות מעשרה הוי אהל ושפועי אהלים לא הוי אהל, וא"כ מנ"ל לומר דגבי סוכה תרווייהו שוין ואמאי לא נימא דאפילו לדידן דלא סבירא לן כברייתא בדין דנקליטין מ"מ קנופות פסולה אף בפחות מעשרה, ומשנתנו דמחלק בין קנופות לנקליטין נפרש בכל גווני אף בגבוהין עשרה כשרה וקינופות אף בפחות מעשרה פסולה.
והמ"מ כתב דהרי"ף סובר כהרמב"ם ומשמע מדבריו דהרי"ף סובר כהרמב"ם בין בדין דנקליטין ובין בדין דקינופות, ובאמת מדברי הרי"ף לא מוכח מידי לענין קינופות ורק לענין נקליטין מוכח דלא סבר כברייתא לחלק בין גבוהה עשרה ובין פחות מעשרה מדלא הביא הברייתא והביא מתני' כפשטה ומוכח דאינו מחלק בנקליטין אבל לא מוכח כלל דסובר כהרמב"ם לענין קינופות, ואדרבא מדסתם והביא משנתנו משמע דקינופות פסול בכל גווני, ואין לומר דסמך בזה על מה דהביא דכילה ומטה בדלא גבוהה עשרה כשרה דהא בגמ' מחלק דשאני כילה דלא קביעי ומטה לתוכה עשויה, וכן כתב להדיא במלחמות דדעת הרי"ף כדעת הגאון להכשיר בנקליטין לעולם ולפסול בקינופות לעולם.
והנה הרמב"ם כתב בטעמא דמטה וקינופות מפני שהיא סוכה בתוך סוכה, וכן כתב הרי"ף, והקשה הבעה"מ דמה צריך לטעם זה הא כיון דגבוהה עשרה הו"ל אהל בפני עצמו ואין זה עומד בצל סוכה, וכתב ע"ז במלחמות דאי הטעם משום שאינו עומד באהל סוכה א"כ אף שאינה גבוהה עשרה נמי שהרי אהל הוא, אלא הטעם הוא משום דאתי האי אהל ומבטל לסכך סוכה ומתורת סוכה בתוך סוכה למדו חכמים דבר זה, וזהו מה שתלו בגמ' אי אמרינן אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע אלמא משום בטולי הוא, דאם הטעם משום דיושב באהל בפ"ע מה שייך הכא סברא דאתי אהל עראי ומבטל אהל קבע.
ודברי הרמב"ן צריכים ביאור במה שמדמה דין קינופות ומטה לדין סוכה על גבי סוכה דכי היכי דמבטל התם סכך עליון שהוא פסול ה"נ מבטל אהל זה שלא נעשה לצל, א"כ למה צריך שתהא הסוכה שלמעלה גבוהה י' דהא סכך פסול ודאי פסול אפי' אין גבוהה י', וצ"ל דהרמב"ן סובר דהוא חדא סככה ולכן אם העליונה י"ט מצטרפת העליונה עם התחתונה ולא אמרינן דהעליונה לא נעשית לצל כיון דהם חדא סככה וביחד נעשו לצל.
ונראה להוסיף בזה דדין סוכה בתוך סוכה דילפינן מקרא דבסוכות תשבו ולא בסוכה תחת סוכה משמע דעיקר בא הכתוב לפסול הסוכה התחתונה משום סוכה תחת סוכה והיינו דסכך סוכה התחתונה אין לה הכשר סוכה משום שהיא סוכה תחת סוכה וכמו דילפינן מקרא ולא סוכה שתחת האילן ולא סוכה שבתוך הבית והוא דאין הכשר סוכה כשהיא תחת האילן או בתוך הבית, אבל מה שלא יצא כשיושב בסוכה התחתונה משום סכך העליונה ע"ז ממילא ילפינן מקרא דאין הכשר לסוכה התחתונה משום סכך העליון כיון דסכך סוכה התחתונה מפסקת, ובאמת זהו מש"כ הבעה"מ דהוי אוהל בפני עצמו, אבל הרי"ף סובר דמסברא לא הוי ידעינן זה כיון דבפחות מעשרה טפחים נמי איכא שם אהל לענין שאר דברים וכמו שכתב הרמב"ן א"כ ה"נ גם בגבוהה עשרה, ורק מדין סוכה תחת סוכה למדנו זה.
ובזה מיושב מה דבסוכה תחת סוכה צריך שיהיה בעליונה עשרה ליפסול התחתונה ואפילו היא קבועה ובקינופות ומטה לא צריך שיהיה למעלה עשרה, והיינו משום דבקינופות כיון דילפינן דגבוהה עשרה הוה אהל חשיב להפסיק ובהתחתונה הא אינו יוצא שהוא סכך פסול אבל בסוכה תחת סוכה הא גם בסכך סוכה התחתונה איכא הכשר סוכה אלא דהתורה פסלה משום סוכה תחת סוכה והיינו דסכך העליונה פוסל התחתונה ובזה אמרינן דדוקא כשלמעלה הוא סוכה של עשרה אבל אם למעלה ליכא עשרה אין בה דין סוכה ואינה פוסלת משום סוכה תחת סוכה, ובזה יש ליישב גם קושית הר"ן שהקשה על דברי הרמב"ן שמיישב דברי הרי"ף דמדין סוכה תחת סוכה למדנו זה דכיון דקפיד רחמנא למיפסל סוכה שתחת סוכה הכא נמי קפדי לפסול סוכה שיש תחתיה אהל שכיוצא בו פסול מלמעלה והקשה הר"ן דאי הכי הו"ל למימר דכי היכי שסוכה תחת סוכה לא מיפסלא בפחות מי' אע"ג דעליונה קבועה ה"נ אהל שתחת הסוכה לא יפסל בפחות מי' אע"ג דקביעא וליתא דקינופות בפחות מי' פסלי כיון דקביעי, ולפי מה שכתבנו נוכל לומר דודאי דבעיקר גזה"כ גבי סוכה בתוך סוכה דנלמד מבסוכות תשבו הוי דוקא בסוכה תחת סוכה והיינו שגבוה העליונה עשרה דאיכא עלה דין סוכה אז דוקא פוסלת את הסוכה התחתונה אבל במה דילפינן ממילא דאוהל חשיב להפסיק כיון דאין לה הכשר לסוכה התחתונה מצד סכך סוכה העליונה זה אפשר ללמוד גם להיכי דאינה גבוהה עשרה כיון דהוא אוהל קבוע חשיב להפסיק ואה"נ דממילא נאמר דבסוכה תחת סוכה אם התחתונה אינה גבוהה עשרה ג"כ מפסקת אלא דיש לדון דבסוכה תחת סוכה כיון דכל הסוכה התחתונה אינה גבוהה עשרה פסולה בלא"ה משום דבפחות מעשרה הוי דירה סרוחה דלא דמי לקינופות שהיא עשויה רק לישן תחתיה ואם היינו אומרים דלא חשיב אהל להפסיק היה כשר אבל בסוכה תחת סוכה כיון דכן הוא כל הסוכה התחתונה הוי דירה סרוחה.
והנה כל זה ביארנו לפי דעת הרי"ף דכתב דמטה וכילה עשרה פסולה משום סוכה בתוך סוכה אף דס"ל דקינופות כיון דקביעי אין ישנין תחתיה אף בגבוהה פחות מעשרה, כמש"כ הרמב"ן בדעתו במלחמות בד"ה ועוד ונקליטין וכו' אבל בדעת הרמב"ם נוכל לומר ברווחא דכיון דע"כ מדין סוכה תחת סוכה למדנו הך דינא דאהל חשיב מפסיק א"כ מנלן ללמוד גם להיכי דגבוהה פחות מי' ולומר דשאני אוהל קבוע כיון דמסברא לא נוכל ללמוד הך דינא אלא מדין סוכה תחת סוכה, ובאמת נימא דדוקא היכי דגבוהה עשרה דחשיב אהל בפ"ע ולא קינופות וכמו שהקשה הר"ן, ולכן פסק הרמב"ם דקינופות אינה פוסלת בפחות מעשרה, והא דבברייתא תניא בהדיא דקינופות פסולה בפחות מעשרה היינו משום דבמתני' הא תנן להדיא דיש חילוק בין קינופות לנקליטין וא"כ הברייתא דסברה דשפועי אהלים כאהלים דמי וסברה דנקליטין נמי פסולה היכי דגבוהה עשרה, ע"כ דקינופות פסולה אפילו בפחות מי' ומוכרחין אנו לומר כמו שכתבנו לדעת הרי"ף דמסוכה תחת סוכה נלמוד על התחתונה דפסולה אפילו בפחות מעשרה אבל לדידן דקיי"ל שפועי אהלים לאו כאהלים דמי אין אנו מוכרחין לדוחק זה אלא כיון דמדין סוכה תחת סוכה ילפינן דדוקא בגבוה עשרה פוסל ה"נ לענין קינופות אינה מפסקת אלא היכי דגבוהה עשרה וכנ"ל.
אולם לפי"מ שביארנו בסוכה תחת סוכה אם אין העליונה גבוהה עשרה דכשרה התחתונה היה צריך לומר דסוכה התחתונה ניתרת בסכך התחתונה דכיון דעליונה אינה גבוהה עשרה אינה חשובה לפסול ומצטרפת לסכך של תחתונה, אבל הרמב"ם כתב בפ"ה הל' כ"ב והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים אמה שהתחתונה בסכך העליונה היא ניתרת וקשה לפי דברינו דהא הסוכה התחתונה יש בה גובה עשרה והיה צריך להיות בדין שתהא מפסקת ולא תהא ניתרת בסכך סוכה עליונה, והיה אפשר לומר דהכונה שהוא חשיב סכך אחד ומשו"ה צריך שהעליונה לא תהיה גבוה מעשרים, אך זה אינו דא"כ היה כשר אף שהעליונה למעלה מעשרים כמו היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים דפסק הרמב"ם בפ"ד הל' י"ג דהסוכה כשרה.
ולכן נראה דבאמת הם שתי סככות כיון שיש ד' טפחים בין זה לזה וכמו גבי נויי סוכה דפסלי במופלגין ד"ט אלא דהתורה דפסלה בסוכה תחת סוכה הא דוקא תחת סוכה שגבוה עשרה דאז פוסלת העליונה את התחתונה אבל אם אינה גבוהה עשרה אינה פוסלת והיינו אף דלא הוי חדא סככה כיון שמופלגין ד"ט מ"מ גם שתי סככות כשר בסוכה אלא דשתיהן צריכים להיות סכך כשר ומה שכתב הרמב"ם שהתחתונה בסכך העליונה ניתרת היינו דעיקר הוא העליונה דאם אין העליונה כשרה לא תועיל הכשר התחתונה וממילא אם העליונה גבוהה יותר מכ' הוי כסכך פסול לדעת הרמב"ם דחולק על שיטת ר"ת וסובר דלמעלה מכ' הוי נמי כסכך פסול, ובאמת אפשר להיות שתי סככות בסוכה והעיקר הוא סכך העליונה כיון שהיא סוככת מן החמה ובמילא לא צריכינן לסכך התחתונה אלא דמ"מ תחתונה לא חשיב הפסק משום דשייך לומר בזה דהם שתי סככות על סוכה אחת, אבל בקינופות כיון דהיא סכך פסול ואי אפשר שיצא בסכך העליונה אלא אם נימא דהקינופות בטלה ובזה אמרינן כיון דקביעי אינו בטל.
והנה גבי נויי סוכה כתב הרמב"ם בפ"ה הל' י"ח היו נויי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר פסולה שנמצא שהיושב שם כאילו אינו תחת הסכך אלא תחת הנויין שהן אוכלין וכלים שאין מסככין בהן, ולא הזכיר הטעם שהיא כסוכה תחת סוכה, ונראה דהטעם הוא משום דהעיקר מה דכשר בכילה בפחות מעשרה הוא משום דמתבטל לגבי האדם, ונעשה כמו תשמיש האדם וכמו בגד שלובש ולכן צריך הלימוד דסוכה תחת סוכה צריך י"ט אבל בנויי סוכה אינן בטלים ורק באינן מופלגין ד"ט הם בטלים לגבי הסוכה ובמופלגים אינן בטלים אבל בכל אופן אינם תשמיש האדם ולכן בנויי סוכה א"צ כלל ללמוד מסוכה תחת סוכה, ומסתבר דא"צ שיעור אוהל.
ועיין בט"ז סימן תרכ"ו לענין סיכוך תחת הלאטי"ש שחילק בין סכך כשר לסכך פסול והוכיח זה מדעת רש"י ע"ש והפנים מאירות דחה דבריו לגמרי ועיקר דבריו דהיכן מצינו חילוק בדין סוכה תחת סוכה בין סכך כשר ובין סכך פסול, אכן לפימש"כ מבואר להדיא מדברי הרמב"ם כדברי הט"ז, ומה שהקשה הפנמ"א ממה דרש"י בד"ה אטו לא חבטן לא הזכיר סוכה תחת סוכה לא קשה כלל דבסכך פסול שייך לגזור אטו לא חבטן אבל בסוכה אחת לא שייך לגזור אטו שתי סוכות.
במ"מ הביא דיש מן הגאונים וגם מן האחרונים יש שפוסקין דבכילה לא מיפסלא אלא בתרתי וכדברי רבינו אבל קינופות שהן ארבעה וקביעי אפילו בחדא מיפסל בגובה עשרה והכל תלוי בגובה ואין הגג מעלה ומוריד בהן עכ"ל, ועיין בלח"מ דנתקשה מאד דאתיא דלא כמאן עיי"ש מש"כ באריכות, ונראה דצריך לגרוס בדברי המ"מ אבל קינופות שהן ארבעה וקביעי אפילו בחדא מיפסלא בגובה עשרה "או בגג" "ונקליטין" הכל תלוי בגובה ואין הגג מעלה ומוריד בהן, ואין הכונה כמש"כ הלח"מ דבקינופות אין הגג מעלה ומוריד דהא כתב המ"מ להדיא דבקינופות אפילו בחדא מיפסלא, אלא ע"כ צריך לגרוס בגובה עשרה "או בגג" "ונקליטין" הכל תלוי בגובה, וזהו באמת דעת הרשב"א בסוגיא דלא פליגי כלל הסוגיות אהדדי עיי"ש, ולפי דברינו כונת המ"מ הוא דבנקליטין מכיון שהם שנים ולא קביעי כקינופות אפילו אם יהיה גג רוחב טפח מ"מ לא יפסל כיון דלא קביעי, ולפי"ז נאמר דגג קיל מגבוה עשרה דבגבוה עשרה סגי קביעותא דנקליטין ולענין גג טפח ואינה גבוה עשרה בעינן דוקא קביעותא כקינופות וצריך לומר דזהו קושית הגמ' בדף י"א ע"א אי קביעי ליהוי כקינופות היינו דהא משכחת לה דנקליטין יש לה גג טפח וע"ז תרצינן בגמ' כיון דלא קביעי כקינופות לא חשיב קביעותא דנקליטין אף שיש לה גג טפח ובזה מיושב קושית התוס' שם בד"ה אי קביעי אעפ"י שזה יש לה גג כו' דבאמת פריך הגמ' מנקליטין דיש לה גג טפח.