אבן האזל על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה טז
סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אלא פחות, אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול כשר, ואם היה זה כמו זה לצמצום אע"פ שאין במקום אחד שלשה הרי זה פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב.
השגת הראב"ד סיכך בדבר פסול וכו', א"א זה לא ידעתי למה אמרו ואולי בסוכה גדולה אמרו ובמקרה סוכתו בשפודין ובדבר כשר משום שא"א לצמצם אבל הטעם שכתב לא יבוא על זה הדרך עכ"ל.
הרה"מ הקשה לפי שיטת הרמב"ם דפסק דפרוץ כעומד מותר א"כ למה פסק כתירוץ שהוא אליבא דמ"ד פרוץ כעומד אסור, ועיי"ש שכתב דכיון דסכך פסול כפרוץ דמי ובפרוץ כעומד פסול בסוכה משום כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת כדאיתא בדף כ"ב וסובר דסכך פסול דינו ממש כפרוץ, וכונת המ"מ דהסכך פסול ודאי אינו יכול להצטרף עם סכך כשר להכשיר הסוכה.
והר"ן בפ' הישן גבי כזוזא מלעיל כתב דודאי לא שייך האי טעמא אלא היכי דפרוץ ממש, אבל בסכך פסול היכי דכי הדדי נינהו לא אמרינן כן.
ונראה לבאר טעם מחלוקת המ"מ והר"ן עפי"מ שכתב הר"ן במתני' דריש המסכתא בד"ה ושחמתה, דהביא פירש"י דהמועט בטל ברוב והרי הוא כמו שאינו, ופירש דלא רצה רש"י לפרש שהסכך המועט יהא בטל לגמרי ברוב המגולה ויהא כאילו אין שם סכך כלל דהא אמרינן לקמן בפ' הישן במתני' בחמתה דלמטה קאמר אבל אם למעלה כי הדדי נינהו כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת וכיון דכי הדדי נינהו אין כאן מועט שיבטל לגבי המרובה אלא מצלתה דלמטה קאמר שהיא בטלה לגבי חמתה שהיא מרובה הימנה, דאע"ג דר' יהודה לא בעי שיהא הסכך מיצל תחתיו כיון שהוא מכשירו למעלה מעשרים אמה אפ"ה בעי מיהא שיהא מיצל וכל שחמתה מרובה מצלתה אין כאן צל.
וכונת הר"ן הוא דעיקר שם סכך הוא שיהא סוכך ולכן זה ודאי בעי שיהיה לפחות הסכך מיצל במקומו ואם הסכך למעלה מכ' אמה אם ישב על השולחן יהיה לו צל אבל חמתה מרובה מצלתה אין כאן צל, והנה לכאורה היה אפשר לומר יותר כיון דלא בעינן אלא שהסכך יהיה לו בעצמו שם סכך ולא איכפת לן מה שבסוכה אין צל א"כ למה לא מהני בחמתה מרובה מצלתה הא כל חלק סכך במקומה היא סוככת על שלמטה, ונראה דלזה כתב רש"י דהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו והיינו כיון דהרוב אינו מסוכך לא הוי גם על המועט שם סכך דבטל ברוב המגולה וכמש"כ הר"ן.
ולפי"ז נראה דאיכא נ"מ בין לר' יהודה ובין לרבנן אליבא דר' זירא דמפרש טעמא דרבנן דפסול בסוכה למעלה מכ' אמה משום צל סוכה, דכיון דצריך שיהא אדם יושב בצל סוכה א"כ חמתה מרובה מצלתה פשיטא דפסולה בלא דין ביטול אלא משום דחסר שיעור צל, ורק בצלתה מרובה מחמתה כשרה דמשום רוב הצל הסוכה כולה כשרה, ולפי"ז בפרוץ כעומד כיון דכזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת והוי חמתה מרובה מצלתה דפסול לבד טעם ביטול אלא משום דחסר צל, וא"כ כשסכך פסול וסכך כשר שוין כיון דע"י הסכך כשר לבד היתה חמתה מרובה מצלתה הו"ל מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר להכשיר הסוכה, אבל לר' יהודה כיון דלא צריך ישיבה בצל סוכה וצריך רק שהסכך יהיה סוכך ולפי"ז כל הפסול בחמתה מרובה מצלתה הוא משום שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו וא"כ בסכך פסול וכשר שוין אין הפסול גורם הכשר אלא דלא בטיל הצל מחמתה המרובה הימנה ובזה לא אמרינן דהוי מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר.
וזהו סברת הר"ן אף דהר"ן לא כתב כן אלא אליבא דר' יהודה אבל באמת גם לרבנן איכא פלוגתא אי טעמא משום צל אי טעמא משום דסוכה דירת ארעי בעינן, והרי"ף כתב דסוגין כרבא ומשמע דלית ליה דר' זירא ולכן שפיר כתב הר"ן דלא שייך גבי סכך פסול וסכך כשר שוין טעמא דכזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת, אבל הרמב"ם לפי תירוצו של המ"מ יסבור דקיי"ל נמי כר' זירא דבעינן צל סוכה אלא דקיי"ל נמי כרבא וכיון דבעינן צל סוכה א"כ גם בסכך פסול וכשר שוין שייך טעמא דכזוזא מלעיל ולא מהני שסכך פסול מצטרף לסכך כשר שלא יתבטל הצל כמו שנתבאר.
ועפי"ז מיושב דברי הגמ' דפריך בסוכה ט"ו ע"א לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בדר"י, וקשה לפי שיטת הרמב"ם דהא גם לרב פפא לא מהני בפרוץ כעומד, ולפימש"כ באמת אליבא דר"פ איכא כמה גווני לשנויי, דיש לומר דר"פ לא סבירא ליה כר' זירא דטעמא משום צל סוכה, ואינו מצטרף סכך פסול להכשר הסוכה, או דנעמיד מתני' כר' יהודה דלא בעי צל סוכה.
והנה בעירובין ג' ע"א גבי מקצת סכך בתוך כ' ומקצת סכך למעלה מכ' פירשו בתוס' דזה דאמר אי קלשת היינו משום דיתפזרו אח"כ אבל עכשיו הוי צלתה מרובה מחמתה וע"ז אמרינן חלל סוכה תנן, אבל הר"ן פירש דאפילו היכי דעכשיו חמתה מרובה מצלתה כשר, ונראה בטעם מחלוקתם דהתוס' סברי דבעינן צל סוכה וכדסבירא ליה לר' זירא וא"כ הסכך דלמעלה אינו עושה צל סוכה, אבל הר"ן לפי מה שפירשנו סובר דלא קיי"ל כר' זירא דבעי צל סוכה והפסול דלמעלה מכ' אמה הוא משום דבעינן דירת עראי ולכן כשהסכך מתחיל למטה הוי דירת עראי דהדפנות אינן גבוהים למעלה מכ', ולפי"ז מבואר דהרי"ף והרמב"ם אזלי לשיטתייהו דהרמב"ם לא פסק האי דינא דחלל סוכה תנן ולא הביא אלא הגמ' דהוצין, ויש לומר בשני אופנים או דסובר כפי' התוס' ואינו מחלק בין הוצין למקצת סוכה וסובר כהסוגיא דהוצין אבל אליבא דרבא דאמר חלל סוכה תנן ולפי"ז מה דאמרינן חלל סוכה תנן אינו חידוש בעיקר ההלכה אלא דמוכח מזה דלא אמרינן אי קלשת, ועוד יש לומר דבאמת מפרש הרמב"ם כהר"ן דהגמ' בעירובין דאמר אי קלשת מיירי דגם עכשיו אי קלשת יהיה תיכף חמתה מרובה מצלתה ולא לכשיתפזרו ומ"מ סובר רבא דכשר והוא משום דכיון דסובר בטעמא דסוכה למעלה מכ' פסולה הוא רק משום דסוכה דירת ארעי בעינן ולא סבר האי דינא דצל סוכה אבל הרמב"ם פסק ג"כ כר' זירא דבעינן צל סוכה והכריחו לזה הסוגיא דהוצין ואינו מחלק בין הוצין למקצת סכך ומזה גופא הכריח דקיי"ל נמי כר' זירא ולכן פסק דבעינן במעדיף אבל סכך פסול וכשר שוין כיון דבעינן צל סוכה א"כ סכך פסול מצטרף להכשר סוכה.
ומה שחילקנו בין אליבא דר' יהודה בין אליבא דרבנן לטעמא דר' זירא יש לחלק לרבנן גופא בין סוכה גדולה לסוכה קטנה דבסוכה קטנה כיון דצריך שיעור ז' טפחים וצריך שיהיה צל ברובה של סוכה א"כ כשסכך כשר ופסול שוין הרי הסכך הפסול מסייע בהכשר הסוכה אבל בסוכה גדולה כיון דבשיעור הכשר סוכה יש צל סוכה ובזה איכא הלכה דפחות מג' טפחים אינו פוסל אויר א"כ למה יפסל וע"כ דהוא נמי משום דהמיעוט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו, וא"כ בפסול וכשר שוין אין הפסול גורם להכשר אלא מונע הפיסול ובזה לא אמרינן דהוי מצטרף סכך פסול וכנ"ל.
ועל כן נראה דבאמת מה שכתב הרמב"ם דסכך פסול וכשר שוין פסול הוא דוקא בסוכה קטנה וכן מוכח להדיא ממה שכתב ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אלא פחות, והיינו בסוכה קטנה דבסוכה גדולה אינו פוסל אלא בארבעה טפחים באמצע ומן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות, ובסוכה קטנה כיון דבעינן צל סוכה א"כ הוי מצטרף סכך פסול להכשר סוכה, אבל בסוכה גדולה דאינו אלא מונע הביטול לא אמרינן בזה דהוי מצטרף סכך פסול, כש"נ.
ובזה יש ליישב נמי מה שהקשה הרה"מ דלדעת הרמב"ם למה אמרו בגמ' לימא תיהוי תיובתא דר"ה בדר"י הא לרב פפא נמי קשה, ולמה שביארנו דדוקא בסוכה קטנה פוסל סכך פסול וכשר שוין א"כ לרב פפא נעמיד המשנה בסוכה גדולה.
והנה הרי"ף שהביא ב' הסוגיות מוכח דמחלק בין ההיא דהוצין למקצת סכך וכמו שתירץ הר"ן, ומוכח מזה דלא בעינן צל סוכה וס"ל להרי"ף דקיי"ל רק כרבא בטעמא דסוכה למעלה מכ' פסולה משום דסוכה דירת עראי בעינן וכמו שכתב בריש מסכתא ואנן מסתברא לן דהילכתא כרבא דקיי"ל סוכה דירת עראי בעינן ולכן העמיד מתני' דהמקרה סוכתו בשפודין כפשטה כיון דקיי"ל פרוץ כעומד מותר.
ודברי הראב"ד צריכים ביאור דלכאורה הם תמוהים דמה כתב ואולי בסוכה גדולה אמרו, דהיאך יתכן לומר דסוכה גדולה חמיר מסוכה קטנה, וכן מה שכתב ובמקרה סוכתו בשפודין ודבר כשר צריך ביאור מה מוסיף בזה, ונראה דהראב"ד מפרש כונת הרמב"ם כנ"ל ולכן העמיד הדין בסוכה קטנה, אבל הראב"ד סובר דקיי"ל כרבא דסוכה דירת עראי בעינן ולא בעינן צל סוכה וגם בסוכה קטנה צריך להיות כשר ולכן כתב זה לא ידעתי למה אמרו והיינו ממה דאוקמי ר' אמי ורבא במעדיף מוכח דהוא להלכה וקשה למה אמרו כן לפי ההלכה דפרוץ כעומד מותר, וע"ז תירץ דבאמת אמרו כן בסוכה גדולה ודלא כשיטת הרמב"ם דמחלק בין סוכה גדולה לקטנה, והטעם דאוקמיה במעדיף הוא משום דא"א לצמצם, וע"ז הוצרך לומר דאיירי במקרה בשפודין וכמו דתנן במתני' המקרה בשפודין ובארוכות המטה והוא משום דהוה סכך פסול מדאורייתא דהרמב"ם כתב סתמא סכך בדבר פסול ויש פסולי דרבנן ובגמ' אמר לימא מסייע ליה לר' אמי בר טביומי דאמר סיככה בבלאי כלים פסולה ודחי דאיירי בארוכה ושתי כרעים, אבל להלכה דקיי"ל דבלאי כלים פסולים א"כ מתני' בכל גווני ואף בפסולי דרבנן, ובפסול דרבנן א"צ להיות פסול משום דהטעם דסכך בדבר פסול וכשר שוין הוא משום דא"א לצמצם, והוי ספק דרבנן לכן כתב דמיירי במקרה בשפודין, והכונה דהגמ' דאוקמי במעדיף צריך תירוץ זה בשביל שפודין דהוה ספק דאורייתא ולפי"ז מיושב גם האוקימתא דבארוכה ושתי כרעים דאינו רק למידחי הא דראב"ט אלא דכיון דצריך לאוקמיה מתני' במעדיף לכן ע"כ כל מתני' בפסולי דאורייתא.
ולפי"מ שכתבנו באופן הב' דהרמב"ם מפרש דרבא דאמר בעירובין חלל סוכה תנן לית ליה הא דר' זירא דבעינן צל סוכה צ"ל לשיטתו דמה דאוקמי במעדיף אינו להלכה אלא דלא נפשוט דפרוץ כעומד מותר.
עוד בדרך אחר נוכל ליישב דברי הרמב"ם דהנה התוס' בחולין דף כ"ט ע"א ד"ה דכ"ע מע"מ אינו כרוב הקשו וז"ל וא"ת דבפ"ק דעירובין פסקינן כר"פ דאמר פרוץ כעומד מותר והיה נראה לחלק וכו' ושמא יש לחלק דהכא לענין מחיצות ולא כתבו בטעם החילוק, אך בפשוטו יש לומר דדין פרוץ כעומד ודין מחצה על מחצה אי הוה כרוב אינם דומים כלל דבמע"מ אי אמרינן דהוי כרוב צריך לומר דבמחצה יש לו חשיבות כמו רוב, דאף דבגמ' אמר בטעמא דמילתא דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובה, ובלשון זה ממש אמר הגמ' בעירובין דף ט"ו ע"ב למ"ד פרוץ כעומד מותר דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובה מ"מ כבר כתבו התוס' בד"ה זיל הכא איכא רובא שהקשו דכי אמר נמי הכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא הרי אין כאן רוב וטהורין ותירצו וז"ל וי"ל דתלוי הדבר בחשיבות דמשום דחשיב ליה מחצה כרוב שרי לעיל דיש כאן שיעור הכשר שחיטה וכאן נמי יש חשיבות מחצה דדינו כרוב עכ"ל ומוכח להדיא דלא משום תשייר רובא לחוד סגי אלא דצריך לומר דמחצה חשיב כרוב וזהו דוקא בשחיטה וכן בכל הני דמייתי בחולין אבל גבי דין פרוץ כעומד באמת תנן בעירובין דף ט"ו כל פירצה שהיא כי' אמות מותרת מפני שהיא כפתח א"כ אין אנו צריכים לומר דמחצה העומד חשיב כמו רוב עומד דאדרבא מה דמיעוט עומד לא מהני ולא אמרינן דהפירצות הן פתחים היינו משום דהפירצות מבטלין לעומד וכדאמרינן בגמ' אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל למחיצתא, ונמצא דאם רק העומד ישאר בפני עצמו עומד אף שלא יהיה חשיב כמו רוב עומד שפיר נוכל לומר שהפירצות הן פתחים.
אכן יש להקשות על תי' זה מהא דאמר בעירובין דף י"א גבי עור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח דשייך שם גדר פרוץ כעומד ולמ"ד פרוץ כעומד מותר הוי שם עומד והתם ליכא גדר פתח והשאלה הוא אי מיקרי רוב עומד ומביא את הטומאה. ובאמת משם יקשה גם על תי' התוס' לפי"מ שכתבו בלשונם דהכא לענין איסור וטומאה והתם לענין מחיצות ולא דמי, וגבי עור העסלא לא הוי גדר מחיצות ואולי יש ליישב דבריהם דגבי עור העסלא כיון דהוא גדר אוהל דמי למחיצות אבל גדר טומאה דתנור הוא אם חצי הכלי חשיב כלי, ומ"מ הוא דחוק אבל עכ"פ על תירוצינו בודאי יקשה מעור העסלא.
אמנם באמת יש ליישב דברינו דשם בעי הגמ' מעיקרא לומר דתליא בדין עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות אח"כ מסיק דודאי עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד וכי פליגי רב דימי ורבין בפרוץ כעומד פליגי, ועכשיו לפי מה שכתבנו למעלה נוכל לומר שפיר דבאמת מה דפליגי בפרוץ כעומד הוא אם העומד נשאר עומד והפרוץ אינו מבטלו, ולהיפוך ממה דבעינן לומר במחצה על מחצה כרוב, אלא דמה דמסיק בגמ' מעיקרא דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד הא מיירי התם היכי דהפרוץ הוא יותר מכל עומד שבכל רוח ורק שאם נצרף את שני העומדין יהיו יותר מהפרוץ וע"כ מסיק דאין מצרפין בזה שני העומדין והיינו דכיון דכל עומד כשהוא לעצמו בטל לגבי הפרוץ ולאו שם עומד עליו אינו יכול להצטרף לעומד השני אבל היכי שכל עומד בשוה עם הפרוץ אז שפיר תליא זה בדין פרוץ כעומד דאם נימא פרוץ כעומד מותר א"כ אמרינן דהעומד לא נתבטל כשהוא בשוה עם הפרוץ וא"כ כשיש שני עומדין כאלה ע"כ הו"ל רובא ובודאי נצרף העומדין משני רוחות לעשות רוב, ומה דאמר בגמ' דעומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות לא הוי עומד היינו היכי דכל עומד כשהוא לעצמו בטל לגבי הפרוץ לכן שפיר אינם יכולים להצטרף, אבל אי פרוץ כעומד אסור וא"כ כל עומד בפני עצמו לא חשיב לכן שפיר אינם יכולים להצטרף אפילו שני עומדין.
ועכשיו מיושבים דברי הרמב"ם באופן שכתבנו למעלה, דבסוכה גדולה דיש שיעור סוכה גם בסכך הכשר היינו יכולים לומר גם ברוב סכך פסול דתשאר הסוכה כשרה משום הסכך הכשר ואף דיש ביניהם סכך פסול הא קיי"ל סכך פסול אינו פוסל בפחות מד' אלא דמ"מ סוכה שרובה סכך פסול היא פסולה משום דבשביל הרוב אמרינן דכל הסוכה היא מסכך פסול ואסור לישן גם תחת הסכך הכשר וא"כ כשהכשר והפסול הם שוה בשוה תליא זה בדין פרוץ כעומד כיון דאם תשאר החצי דסכך הכשר כשרה נאמר דסכך הפסול אינו יכול לפסול, וכל זה אמרינן בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה דסכך הכשר לבד אין בו שיעור הכשר סוכה ומה דכשר ברוב סכך כשר הוא משום דאנו אומרים דבשביל רוב נחשבת כל הסוכה כשרה וא"כ כשהוא שוה בשוה אינו תלוי בדין פרוץ כעומד אלא בדין מחצה על מחצה כרוב דקיי"ל דמע"מ אינו כרוב וא"כ הרמב"ם דקבע להדיא דינו בסוכה קטנה שפיר פסק דבעי רובא סכך כשר ומה דפריך הגמ' לר"ה בדר"י ולא לר"פ משום דאנו יכולין להעמיד המשנה בסוכה גדולה וכמש"כ למעלה.
והנה במש"כ דהרמב"ם סובר דקיי"ל כר"ז נמי, העירוני בזה ממש"כ הרמב"ם גבי הוצין סוכה שאוירה גבוהה מכ' אמה ובא למעטה בכרים וכסתות, ומוכח דבלא מיעוט פסול דוקא אם היתה כל אוירה למעלה מכ' אבל אם הותחלה הסוכה מעט או משהו קודם השלמת כ' הי' כשר וא"כ גם הרמב"ם סובר כרבא דחלל סוכה תנן ונצטרך לתרץ הא דהוצין כתי' הר"ן דהוצין לא חשיבי, אך באמת גירסת המ"מ כן בגמ' ואין זה רק לשון הרמב"ם וע"כ צ"ל דהגמ' לא נחית כאן לחלק בעובי ובדקות הסכך ובא ללמד דין ביטול והוא דבאופן דגם בסכך דק יהי' נעשה צל ויהי' צלתה מרובה ע"כ אינו פסול אלא אם אוירה גבוהה מכ' אמה, עוד י"ל דנ"מ בסוכה גדולה שכתבנו דגם ר' זירא מודה, אבל אם למטה מכ' יש מקצת סכך שנמשך למעלה ובזה לא הוי צלתה מרובה תליא בפלוגתא דרבא ור"ז דלרבא כיון דעיקר הסכך עומד למעלה מכ' כשר ולר' זירא פסול ובזה הוי פלוגתא דהגמ' בעירובין אליבא דרבא דחלל סוכה תנן לא סבר כר' זירא והגמ' דסוכה דהוצין יורדין בתוך כ' דאמר דבעינן שיהיו ההוצין צלתן מרובה מחמתן סבר כר' זירא.