אבן האזל על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ז
נסרים שאין ברחבן ארבעה טפחים מסככין בהן אף על פי שהן משופין ואם יש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן ואע"פ שאינם משופין גזרה שמא ישב תחת התקרה וידמה שהיא כסוכה נתן עלי' נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים כשרה ואין ישנין תחתיו והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו היו נסרין שיש ברחבן ארבעה ואין בעביין ארבעה והפכן בצידיהן שאין בהן ארבעה וסכך בהן הרי זו פסולה שהרי הנסר פסול בין שסיכך ברחבו בין שסיכך בעביו.
נתן עלי' נסר כתב המ"מ במשנה ובגמ' כלשון רבינו ופי' הסוכה כשרה כשהנסר הזה הוא מן הצד שנשארו לסכך הכשר שלש דפנות אבל באמצע הרי הוא מפסיק בין הדפנות ואין הסוכה כשרה כמו שיתבאר בפרק זה שסכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים, ועי' בכ"מ מש"כ בזה.
והנה מד' הרמב"ם שכתב דנתן עלי' נסר אחד כשרה ואין ישנים תחתיו ולא הזכיר דמיירי דוקא מן הצד מוכח דאיירי באמצע דלא כפי' רש"י והמ"מ ומ"מ כשרה ובטעמא נראה משום דגזרת תקרה לא שייך על נסר אחד ומ"מ אין ישנים תחתיו, והא דשאני נסר אחד היינו משום דשני נסרים ביחד כיון דאית בהו שיעור סוכה קטנה כבר יש בזה כדי לפסול הסוכה ושייך גזרת תקרה גם לענין לפסול הסוכה, אח"כ מצאתי בפנ"י שפי' כן בד' הרמב"ם אלא דלא נחת בטעמא שכתבנו לחלק בין נסר אחד לשני נסרים, אלא דהקשה מסוגיא ערוכה לקמן דף י"ז ע"ב דקאמר שם דע"כ צריך לאוקמי מתני' מן הצד.
והנה הפנ"י העיר אמאי פריך בגמ' שם מתני' דנסר דוקא אליבא דנהרדעא והא אדרבא אליבא דסורא דבין רב ובין שמואל סברי דבאמצע בד' טפחים לתרווייהו קשה מתני' וצריך ע"כ לאוקמי מן הצד ולכן פי' הפנ"י דאליבא דסורא באמת מפרשינן דאיירי באמצע וכפ"מ שנראה מדברי הרמב"ם ודוקא אליבא דנהרדעא מקשה בגמ' כיון דרב ע"כ אינו מפרש מתני' מן הצד דאי מפרש כן מנלן לומר דבאמצע בד' אמות וע"כ משום דמפרש למתני' דמיירי כשהנסר באמצע וקתני כשרה בד' טפחים וע"כ מוכח דסכך פסול אינו פוסל אפי' באמצע בד"ט וכיון דאפיקתי' מד"ט אוקמי' אד' אמות ולכן כיון דרב לומד ממתני' דינא דבאמצע בד' אמות וע"כ דלא מסתבר לי' לחלק בין נסר אחד להרבה נסרים ולכן לא מסתבר לנהרדעא לעשות מחלוקת בזה בין רב לשמואל ולכן ע"כ מפרשי מתני' מן הצד אפי' לשמואל, אבל לסורא מסתבר להו לכו"ע לפרש כן לחלק בין נסר אחד להרבה נסרים ומיירי אפי' באמצע זהו קוטב דברי הפנ"י [והנה הא דכ' הפ"י כיון דאפיקתי' מד"ט אוקמי' אד' אמות אינו מוכח כ"כ דכ"ז הוא לדבריו שכתב לפרש דגם רב סובר דין דופן עקומה אכן לפמש"כ הרמב"ן דרב אינו סובר דופן עקומה א"כ פשוט דמפרש דהוא כדין בית שנפחת דתנן ד' אמות אלא דלדעת הרמב"ן יש בל"ז מקור לדברי רב כיון דלא סבר הא דדופן עקומה].
אכן נראה דבאמת מה דמפרשי בגמ' מן הצד אינו מובן, דא"כ היינו מתני' דלקמן בית שנפחת, ועוד דהו"ל לאשמעינן דכשר עד ד"א ולמה קתני במתני' נתן עליו נסר שהוא רחב ד' טפחים, ונראה דמתני' מיירי מן הצד חוץ לדין דופן עקומה והיינו בתחילת סוף של ד"א ואח"כ ובצירוף הוא ד' טפחים ונמצא דהנסר אינו ד"ט חוץ לד"א דע"כ צריך להיות משהו בתוך ד"א ומשהו אין בו שיעור ונוכל לחשוב חצי לכאן וחצי לכאן וזהו כמו התי' דמשני בגמ' גבי שני נסרים אין מצטרפין דאיירי לענין להצטרף לד' אמות מן הצד והיינו דאינו פוסל מדין דופן עקומה, וא"כ הכונה הוא דלא כמש"כ הפ"י לדחות ד' הרמב"ן דסובר דלרב דבאמצע בד"א לית הלכתא דדופן עקומה דלרב דסובר סכך פסול פוסל באמצע בד"א דיצטרפו שני הדינים היינו דין דופן עקומה ודין דסכך פסול בד"א ובז' אמות יהי' כשר, דהא כתב הר"ן להדיא דלמ"ד אין לבוד באמצע דלא אמרי' דופן עקומה ולבוד דכי אמרי' יש לבוד מן הצד דוקא כי מיעטו מצד סכך אבל מיעטו מצד דופן לא דלא תימא כיון דבפחות מד"א סמוך לדופן אמרי' דופן עקומה אפי' מיעטו מן הדופן הו"ל לבוד מן הצד קמ"ל דלא משום דל"א דופן עקומה ולבוד כהדדי וכו' והנה איברא דלהלכה קמ"ל יש לבוד באמצע מ"מ הך סברא יש לומר דקיימא גם למסקנא דל"א לבוד ודופן עקומה ביחד ונמצא דהוא לבוד באמצע אלא דקיי"ל יש לבוד באמצע אבל לפ"ז י"ל דלרב דסבר דבאמצע אינו פוסל אלא בד"א דזהו ג"כ הלכה ול"א לב' הלכות דהיינו דופן עקומה ובאמצע אינו פוסל אלא בד"א לא מצטרפי אף דמל' רש"י דף י"ז ד"ה ואמרו לי משמע קצת דמהני דין דופן עקומה ודין ד"ט אך אינו מוכרח, עכ"פ לד' הר"ן אפשר שפיר לומר דל"מ להצטרף שני הדינים, ולכן מיושב מה שדחה הפנ"י ד' הרמב"ן דע"כ אי סבר רב באמצע בד"א לא סבר דופן עקומה משום דב' דינים לא אמרינן וממילא כיון שיש יותר מד' אמות סכך פסול הסוכה פסולה ואף דאשכחן בעירובין דאמרינן לבוד וחבוט רמי אפשר דהתם זה בגובה וזה במשכו אבל תרווייהו במשכו לא אמרינן כדברי הר"ן, וביותר תימה לי על דברי הפנ"י דהא תנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה ולהדיא דל"צ ח' אמות ובד' פסול. ועכשיו אם הי' גזרת תקרה כמו שאר פסולין לא הי' כשר כשנתן נסר בסוף ד"א דהא לא מצרפינן דופן עקומה ודין דהכשר של ד' באמצע אבל כיון דהוא משום גזרת תקרה וגזרת תקרה הוא דוקא בד' ולכן כשר ואף דנשאר רק משהו אבל הא אי אפשר למשהו שלא תהי' באפשר להתחלק וא"כ נשאר עוד חצי משהו לתוך ד"א וישאר ד"ט פחות משהו.
אך כ"ז אי אמרינן דלר"י שני נסרים אין מצטרפין והוא ג"כ כאופן הנ"ל וכמו שביאר בפנ"י דהיכי שסוף הנסרים מונח א' מהם קצת תוך ד"א לכותל וכן הצד השני של הכותל אין מצטרפין לפסול כל הסוכה אבל באמת לפ"מ דאמרי' בגמ' דע"כ נעשו כשפודין של מתכות א"כ גם השלשה שיצאו מהנסר ג"כ פסולין דלא עדיף מהפכן על צדיהן, ולכן פשוט דבסורא דסברי דפסול בהפכן על צדיהן א"א לפרש דקאי על מן הצד וע"כ דצריך לפרש דנסר אחד כשר גם באמצע, אלא דצריך להבין אמאי בנהרדעא לא ניחא להו כפירושא דסורא דקאי על נסר אחד באמצע ומ"מ כשר.
ונראה דבאמת בהא פליגי סורא ונהרדעי דהא חזינן דעל מתני' דנתן עלי' נסר לא אמרו כלל בגמ' דאיירי על ד' אמות מן הצד וע"כ דהוי ניחא לפרש דקאי באמצע ומ"מ כשרה משום דעל נסר אחד לא גזרו לפסול משום גזרת תקרה לענין לפסול כל הסוכה וכן שלא יישן תחתיו אבל בנהרדעא ע"כ לא ניחא להו בפי' זה מכיון דאמרי דרב סבר דסכך פסול באמצע ג"כ בד' אמות וקשה מנ"ל לרב לומר הכי הא מתני' דבית שנפחת תחתיו דסכך פסול אינו פוסל אלא בד"א מיירי מן הצד וע"כ דלמד זה ממתני' דנתן עלי' נסר רחב ד"ט כשרה ומפרש דהוא משום דסכך פסול אינו פוסל בפחות מד"א, וסבר הגמ' דנהרדעי לא סברי כלל לחלק בין גזרת תקרה לסכך פסול וכיון דנסרים פסולים משום גזרת תקרה א"כ מסתבר דנסר אחד נמי פסיל וביחוד דרב נחמן אמר למעלה דנסרים הם כשפודין של מתכות וא"כ לא סברי בנהרדעא לחלק בין נסר לסכך פסול ולכן ע"כ פירשו גם לשמואל דמיירי לענין ד' אמות מן הצד אבל בסורא סברי לחלק בין נסרים לסכך פסול ומפרשי מתני' דנסר אחד לא גזרו בו גזרת תקרה ואף דלענין הפכן על צדיהן סבר רב הונא טעמא דר"נ דפסולין מ"מ סבר דהיינו דוקא בנסרין אבל בנסר אחד לא גזרו.
והנה בפירושא דמצטרפין לארבע אמות מן הצד אפשר לפרש הכא כפשוטו דמצטרפין כשיהיו ביחד ד"א דזהו שיעורא דסכך פסול מן הצד וברייתא דשני נסרים אין מצטרפין היינו דר' יהודא סבר דאפי' כל הסוכה כשרה וכדאמר הגמ' לעיל דאיידי דאמר ר"מ מצטרפין אמר ר"י אין מצטרפין, וכ"ז ניחא לרב דאמר ביש בהן ארבעה מחלוקת אבל לשמואל דאמר באין בהם ארבעה מחלוקת ואמר למעלה בלישנא אחרינא דלשמואל נמי מפרשינן דמצטרפין לד"א מן הצד ופי' מהר"ם דמדלא פריך לשמואל מה אמר ר"י אין מצטרפין הא קנים בעלמא נינהו דהכונה בברייתא זו לנסרים שיש בהם ד' והוא פלוגתא אחריתא דיש קולא בנסרים דאפי' נסרים שיש בהן ד' דפסילי מ"מ אין מצטרפין לד"א מן הצד, ובאמת צריך הדבר ביאור דכיון דד"א הוא שיעור משום דופן עקומה א"כ כשיצא משיעור ד"א הו"ל באמצע ובאמצע כו"ע מודו דנסרים שיש בהן ד' פסול וא"כ מה שייך לומר אין מצטרפין. וע"כ צריך לומר לפי' מהר"ם דהכונה אם הנסרים יצאו משאר ד' אמות אלא דלית בהו באמצע שיעור ד' טפחים דאף דבודאי בסכך פסול אין צריך אלא ד' אמות וכבר פסול ואין צריך ד' אמות וד' טפחים כדמוכח ממתני' דבית שנפחת וכן אכסדרא ולא כהפנ"י שרוצה לומר דלרב דסבר דסכך פוסל בד"א בין באמצע בין מן הצד יחשב דופן עקומה ושיעור ד"א ויהי' צריך לפסול פחות משמונה אמות דממתני' מוכח דאינו כן, אבל כ"ז בסכך פסול אבל בנסרים אפשר לומר דאיכא בהו קולא אחריתא דצריך שיהי' באמצע שיעור ד"ט דאז איכא גזרת תקרה אבל כל שיעור דופן עקומה אינו נחשב לחשבון וזהו ע"כ טעמא דמ"ד שני נסרים אין מצטרפין ובהכרח כן צריך לומר לפי' מהר"ם.
והק"נ על הרא"ש הקשה דלפי' מהר"ם דיש נ"מ בזה להלכה הו"ל להרא"ש להביא זה אבל יש לומר דלפ"מ דמסקינן דע"כ נעשו כשפודין של מתכת באמת א"א לומר סברא זו וע"כ לפ"מ דמסקינן דנעשו כשפודין של מתכת לא סבר כלישנא אחריתא ומפרשינן כלישנא קמא ומאי מצטרפין מצטרפין לארבעה, והמהרש"א באמת לא ניחא לי' כפי' של מהר"ם אכן גם פירושו לא ניחא דאי בנסרים שאין בהם ד' א"כ מאי קאמר לד"א מן הצד הא ברווחא אפשר לומר מצטרפין לארבעה ולכן ע"כ כפי' מהר"ם וכמו שכתבנו.
ונראה בטעמא דפסק הרמב"ם כסוגיא דסורא לפמש"כ הרמב"ן שהבאנו דבריו בטעמא דפסק הרי"ף כשמואל דבאמצע בד"ט משום דלרב דאמר באמצע נמי בד"א ליכא הלכתא דדופן עקומה כיון דגם באמצע אינו פוסל אלא בד"א ויש לומר דמטעם זה גופא פסק הרמב"ם כסוגיא דסורא כיון דכללא הוא דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ולא הוזכר כן בגמ' דהכא הלכתא כשמואל ולכן ע"כ דסבר הגמ' דהעיקר כאן כסוגיא דסורא דיש חילוק בין נסר דהוא משום גזרת תקרה לסכך פסול.
ובדברי הפנ"י שכתבתי חשבתי לומר עוד ע"פ דברי הרשב"א בדף י"ז במה דאמר הגמ' וצריכא דאי אשמעינן וכו' אבל סוכה גדולה וכו' וכתב הרשב"א והא דס"ד לאיפליגי בדופן עקומה היכא דסככה סכך כשר להיכא דסככה סכך פסול, קשיא לפום מאי דפרישנא בדופן עקומה שרואין הכותל כאילו נתעקם מ"ש בין סכך הכשר לסכך הפסול לגבי האי מילתא וכתב על זה ונ"ל דה"ק דדילמא הוה ס"ד דסכך פסול לא גמירי ביה דופן עקומה דכיון שאינו מן הסוכה כלל מפסיק וחוצץ הוא מאוד אבל כשהסכך סכך כשר אלא שהוא נעשה לשם דירה דמין במינו הוא אינו חוצץ כל כך ראוי להכשירו ע"י דופן עקומה, קמ"ל דאפילו בסכך פסול אמרינן לה דהכי גמרינן עכ"ל ולפי דבריו יש לומר דיש סברא לחלק להיפוך דבאמצע כיון דאינו פוסל אלא בד' אמות אבל בפחות אינו פוסל אמרינן דגם הסכך פסול נחשב לסוכה דמתבטל להסכך כשר, א"כ לא נימא בזה דופן עקומה אלא מצטרף הסכך פסול זה לזה ונעשה יותר מארבע אמות דפסולה הסוכה.