אבן האזל על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה ו
מחצלת קנים או מחצלת גמי או חלף, קטנה סתמה לשכיבה לפיכך אין מסככין בה אלא אם כן עשה אותה לסיכוך, גדולה סתמה לסיכוך לפיכך מסככין בה אלא אם כן עשה אותה לשכיבה, ואם יש לה קיר אפילו גדולה אין מסככין בה שהרי היא ככלי קיבול, ואפילו ניטל הקיר שלה אין מסככין בה מפני שהיא כשברי כלים.
הקשה הלח"מ דכאן השוה רבינו קנים וגמי וחלף ובודאי שכלן מקבלין טומאה ובהלכות כלים פכ"ה כתב מחצלת הקש מתטמאה במדרס ושל קנים ושל חלף טהורים, ותירץ דטהורים ממדרס אבל טמאים משום טמא מת והביא ראי' ממה שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' כלים כל הכלים העשויים מן הגומא כו' מן הקנים ומן החלף כגון הכפיפות והטרסקלין והמחצלות והמפצות כו' וא"כ נראה דמיטמאין בטומאה ולכן אינם ראויים לסיכוך, אבל באמת שם לא כתב הרמב"ם כלום דכתב רק דמטמא כמו כלי עץ אבל עכ"פ צריך שיהיה כלי, והכא כיון דאין ראויין לשכיבה ליכא עלה תורת כלי דע"כ אינו ראוי לתשמיש אחר דהא כתב הרמב"ם וכן במתני' סתמא לשכיבה וע"כ מדין שכיבה מקבל טומאה.
ונראה ע"פ מה דאמר בגמ' שבת דף נ"ט דמדרס אמרינן עמוד ונעשה מלאכתינו ובטמא מת פליגי ר"א ור"י הנה בטמא מת הוא ענין אחר אם בעינן מעין מלאכתו ראשונה, אבל באמת צריך ביאור במה דתלה הגמ' דין זה בדין כפה סאה גבי מדרס, וע"כ צריך לומר דזה תלוי בזה דאם בעיקר מלאכה ראשונה אינה חשובה המלאכה האפשרית לבד מלאכה הקבועה א"כ כשבטלה מלאכתו הקבועה ואינו יכול לשמש מעין מלאכתו ראשונה אינה מקבלת טומאה וכיון דאינו צריך מעין מלאכתו ראשונה ע"כ דבעיקר דין טומאת מת לא איכפת לן מאיזה מלאכה היא מקבלת טומאה ולכן כאן כיון דאינו ראוי לשכיבה והוא עשה אותה לשכיבה נקרא שאינו מיוחד לשכיבה ומ"מ מקבלת טומאה מטמא מת משום דעכ"פ קצת ראוי לשכיבה כיון שעשאה לשכיבה אף שעומד שבודאי יתחרט ויניח אותה לסכך כיון שהיא קשה לשכיבה.
ונמצא דאף דכל עיקר דין דמפץ טמא במת ילפינן מדין מדרס מ"מ לא ילפינן אלא עיקר דין ראוי למדרס דמטמא משום טמא מת אבל דין מיוחד לשכיבה לא צריך בדין טמא מת, ומבואר בזה מה שפירש"י במתני' דסוכה דף י"ט ע"ב עשאה לשכיבה הואיל ויחדה לכך עשאה כלי ומקבלת טומאה, וקשה דלמה צריך לזה דין כלי, אבל לפי"מ שביארנו בדברי הרמב"ם מיושב דבאמת אינו טמא משום מדרס.
והנה הרמב"ם בפכ"ג מכלים הל"א כתב דמפץ דמטמא משום טמא מת הוא מדבריהם, וקשה טובא דהא מפץ ילפינן מק"ו מפכים קטנים, ומצאתי שכבר הקשה כן בקרית ספר ותי' ע"פ דברי התוס' בשבת דף פ"ד אבל תירוצו צ"ע דבדברי התוס' פירשו המהרש"א והמהר"ם דזהו אילולי הק"ו דמפץ במת ע"ש בדבריהם וכן מוכח שם דעיקר הא דאין לו טהרה במקוה פריך שם הגמ' על עיקר טומאת מדרס.