אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה ח
תבשיל חי שלא בשל כלל או שבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו מותר לשהותו על גבי האש בין בכירה וכופח בין בתנור, וכן כל תבשיל שבשל ולא בשל כל צרכו או שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אם השליך לתוכו אבר חי סמוך לבין השמשות נעשה הכל כתבשיל חי ומותר לשהותו על האש אע"פ שלא גרף ולא כסה, מפני שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו בא לחתות בגחלים.
עיין בכ"מ שכתב עמש"כ הרמב"ם אם השליך לתוכו אבר חי, לכאורה נראה דדוקא במשליך לתוכו אבר חי שא"א להתבשל בלילה משום דמסח דעתו מיניה (וכן פירש"י דלאו דעתיה למיכליה באורתא) אבל בפיהמ"ש כתב רבינו וז"ל וכשמתבשל בו בשיל ולא בשיל ישימו בו בעת הטמנתו דבר חי כגון בשר או ירק ויהא מותר להשהותו ע"ג גחלים מפני שהוא מסיח דעתו, ונראה מדבריו שאפי' נתן בה דבר שאפשר להתבשל מבעוד יום כמו ירק שרי, וכתב בטעמא דכיון שעשה מעשה המוכיח שמסיח דעתו ממנה מידכר ולא אתי לחתויי דומיא דשרי לשהות ע"ג כירה קטומה וסגי לה בקטימה כל דהו משום דכיון דעבד בה היכרא מידכר ליה ולא אתי לחתויי, והנה הטור בסי' רנ"ג כתב ואם נתן בה חתיכה חיה מותר כאילו היתה כולה חיה שהרי הסיח דעתו ממנה בשביל החתיכה החיה שאינה יכולה להתבשל עד למחר, ומבואר דדעתו דמותר דוקא במשליך דבר חי שא"א להתבשל בלילה.
והמג"א בסי' הנ"ל סק"ד כתב בשם ב"י דוקא חתיכת בשר שא"א להתבשל לצורך הלילה אבל ירקות לא מהני וכן משמע סוף סי' רנ"ד עכ"ל וכונתו מדין לא ימלא אדם עססיות ותורמסין וכו' שכתב הרמב"ם והמחבר מפני שדברים אלו אינם צריכים בישול רב ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר, אכן נראה דיש ליישב לפי ד' הכ"מ דעיקר הטעם לפי שעשה מעשה המוכיח דא"כ ל"ש זה אלא בנתן דבר חי בקדירה שבשיל ולא בשיל, אבל אם כל הקדרה היא מדברים שאפשר להתבשל לאלתר אין כאן היכר ולכן אסור, והטור שכתב דוקא בשר כתב באמת דאם נתן בו חתיכה חיה מותר כאילו היתה כולה חיה ולא חילק בין זה לזה.