אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה ד
כיצד תבשיל שלא בישל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא יפה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אע"פ שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצומקו לפיכך אם גרף האש או כסה אש הכירה באפר או בנעורת פשתן הדקה או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר או שהסיקוה בקש או בגבבא או בגללי בהמה דקה שהרי אין שם גחלים בוערות הרי זה מותר לשהות עליה, שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש. בד"א בכירה שהבלה מועט אבל התנור אף על פי שגרף האש או כסה באפר או שהסיקוהו בקש או בגבבא אין משהין בתוכו ולא על גביו ולא סומכין לו תבשיל שלא בשל כל צרכו או שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, הואיל והבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו וחוששים שמא יחתה בזו האש המעוטה אע"פ שהוא אש קש וגבבא או מכוסה.
מבואר דרבינו פסק כרבנן דפליגי אחנניה ומתני' להשהות תנן וזהו דעת הרי"ף, והנה הרי"ף הביא ראיה לזה דקיימ"ל כמאן דאמר להשהות תנן מהא דאמרינן גבי תנור שהסיקוהו בקש וגבבא ל"ח ע"ב סבר רב יוסף למימר תוכו תוכו ממש כו' אבל לסמוך שפיר דמי ואותביה אביי כופח שהסיקוהו בקש וגבבא הרי הוא ככיריים בגפת ועצים הרי הוא כתנור וכו' במאי אילימא על גביו אילימא בשאינה גרופה וקטומה ע"ג מי שרי, אלמא דהכי הלכתא דכירה אינה גרופה וקטומה אסור להשהות ע"ג ע"כ ד' הרי"ף, וכתב הר"ן דהחולקים סברי דהכא לא מכרעה כלל דגמ' נקיט למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ובאמת דברי הרי"ף צריכים ביאור דמאי קס"ד להביא ראיה מכאן והא לא מוכח כלל כמאן דאמר להשהות, ומאן דסבירא ליה דמתני' להחזיר תנן יפרש הגמ' בלהחזיר.
ונראה לומר דהנה התוס' שם בד"ה תנור כתבו דאי להחזיר תנן מותר להשהות אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום וראייתם מקדירה חייתא דאמר בגמ' י"ח האי קדירא חייתא ובשיל שפיר דמי והיינו בשיל כמאב"ד והתם ע"כ בתנור איירי עיי"ש. והתוס' הוכיחו מלשון ובשיל דהוא כמאב"ד ובאמת אינו מוכרח כלל ואפשר דכונת הגמ' שם דבשיל לגמרי כפשטה ולא מוזכר כלל בגמ' דהוא כמאב"ד, רק דהתוס' שם בדף י"ח ע"ב פירשו כן דבשיל כמאב"ד משום דסבירא להו להלכה כחנניה דבנתבשל כמאב"ד מותר להשהות, אבל תמוה מאד איך הביאו ראיה משם, ובאמת אפשר דתנור חלוק מכירה והא דאמר הגמ' דמותר להשהות בתנור הוא דוקא במבושל כל צרכו ודלא ככירה, ומצאתי שכבר עמד בזה הגרעק"א בגליון הש"ס רק שכתב שם דיש להביא ראיה יותר חזקה דלא חלוק תנור מכירה לגבי שהייה, ממתני' י"ט ע"ב דתנן ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שירקמו פניה מבעוד יום וסתם חררה היא בתנור כמש"כ התוס' בדף ל"ז ע"א אלמא דגם בתנור מותר להשהות בנתבשל כמאב"ד עכ"ד.
ולכן אפשר לומר דזהו טעמו של הרי"ף דסבר דלא התיר חנניה אלא להשהות ע"ג כירה אבל בתנור לא דאי מותר להשהות לדידיה אף בתנור הו"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפילו בתנור שאינו גרוף וקטום מותר, והגמ' בדף י"ח ע"ב דקאמר דבשיל שפיר דמי הוא כפשטה במבושל כל צרכו אבל בשיל ולא בשיל היינו כמאב"ד אסור, ומהא דחררה על גבי גחלים דהביא הגרעק"א אין ראיה כלל דכבר כתב הר"ן שם בסוגין דלא מוכח מהא דחררה דקיי"ל כחנניה דטעמא הוא משום דאין דבר מפסיק בין חררה לגחלים ואין ליגזור משום חיתוי דסליק בהו קוטרא וכן ג"כ בצליית בשר ע"ג גחלים ולכן פסק הרי"ף שם במתני' דאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום דהוא כמאב"ד דהתם סגי בהכי כיון דלא מיפסק אין לחוש לחיתוי ולפי"ז שפיר ניחא ראייתו של הרי"ף דקיי"ל כמ"ד להשהות דאי להחזיר אבל לשהות מותר על כירה אעפ"י שאינה גרופה וקטומה, א"כ מאי פריך אביי מהא דכופח היכי דמי וצריך לחדש דבתנור אפילו גרוף וקטום לא מהני והא אפשר להעמיד מתני' בשהייה דבכירה מותר ובתנור אסור על מש"כ דלא כדעת התוס' אלא דחנניא מתיר רק בכירה ולא בתנור, ומוכח דגם בכירה אסור להשהות.
אמנם באמת עדיין אינו מיושב, דהך סברא דחררה ע"ג גחלים לא חיישינן לחיתוי משום דלא מפסיק מידי בין חררה לגחלים זהו חידוש דכתב הר"ן אליבא דמאן דאמר להשהות תנן דלא יקשה מסתם מתני' וע"כ צ"ל דמחלק בין שהייה על כירה לחררה ע"ג גחלים, אבל רבא הא קאמר להדיא תרווייהו תנינהו ומייתי ראיה ממתני' דחררה ע"ג גחלים דלהחזיר תנן אבל להשהות מותר אפילו באינו גרופה וקטומה א"כ ע"כ דלרבא ס"ל דחנניה לאו דוקא בכירה התיר דהא מחררה ע"ג גחלים מוכח דמותר גם בתנור כיון דאינו מחלק בין כירה לחררה, א"כ אין להביא ראיה אליבא דשיטת עצמו כיון דאי ס"ל להחזיר אין הוכחה כלל.
אכן אפשר דס"ל להרי"ף דיש חילוק אליבא דכ"ע בין כירה לתנור, מדלא קאמר חנניה דיניה בתנור רק רבא לא נחית לחלק דלדידיה אין צורך לחלק בזה, אבל למ"ד לשהות תנן ע"כ צריכינן לחלק כנ"ל בין מיפסיק ללא מיפסיק, וכדמוכח להדיא דרב דסבר הכא דלשהות תנן פסק שם במתני' דאין צולין דהוא כמאב"ד וסגי בזה, וא"כ אי ס"ד דרב יוסף ואביי סבר דמתני' להחזיר תנן, מאי מקשה אביי לרב יוסף אלא כירה באינה גרופה וקטומה על גבה מי שרי דילמא סבר רב יוסף כרב דמחלק בין מונח ע"ג גחלים למונח בקדירה ואין ראיה ממתני' דאין צולין כלל דבתנור מותר אפילו באינה גרופה וקטומה להשהות ושפיר יכולינן לחלק בין כירה לתנור דהא דמותר להשהות הוא דוקא בכירה ולא בתנור והגמ' דקדירה חייתא כפשטה אזלה דאיירי במבושלת כל צרכה, וא"כ לא קשה מידי דהך מתני' איירי בלהשהות ואפילו למ"ד דלהחזיר תנן אבל להשהות מותר זהו דוקא בכירה אבל בתנור אסור לכ"ע אפילו להשהות ואף דחד לישנא הוא במתניתין קמייתא ובתרייתא ואיך אפשר לומר דקמייתא איירי בלהחזיר ומתניתין בתרייתא איירי בלהשהות, אבל באמת לא קשה כלל, דהא למ"ד להחזיר תנן קאמר בגמ' ל"ז ע"א דחיסורי מחסרא והכי קתני מחזירין עליה כו' אבל לשהות משהין אפי' באינו גרוף וקטום, א"כ איירי מתני' להדיא לענין חזרה אבל בסיפא דאמר לא יתן מיירי כפשטה דלא ישהה כיון דבתנור אף שהייה אסורה, וע"כ מדמותיב אביי ולא חשש להאי חילוקה בהכרח דידע דרב יוסף מפרש לשהות תנן והוא דאף בכירה אסור להשהות באינה גרופה ולא מחלקינן בין כירה לתנור ומיושב ראייתו של הרי"ף, ואף דרבא קאמר תרווייהו תנינהו ולא חש לחלק כדמחלקינן אליבא דרב בין מיפסיק ללא מיפסיק, אינו דומה דעכ"פ רבא אינו מותיב תיובתא רק דקאמר דממשנתנו דאין נותנין חררה ע"ג גחלים יש ללמוד דין שהייה ולא נחלק בין מונח ע"ג גחלים למונח בקדירה ובין תנור לכירה אליבא דחנניה דמותר להשהות, אבל אביי דמותיב תיובתא לרב יוסף מאי מותיב, ומוכח דסתמא דגמ' כמ"ד לשהות תנן.