אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה א

פרק ג

מותר להתחיל מלאכה בערב שבת אע"פ שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום, אבל כשתעשה המלאכה בעצמה בשבת מותר לנו ליהנות במה שנעשה בשבת מאליו. כיצד פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו, ומניחין מוגמר תחת הכלים והן מתגמרין והולכין כל השבת כולה, ומניחין קילור על גב העין ואספלנית על גבי המכה ומתרפאין והולכין כל השבת כולה, ושורין דיו וסמנין עם חשיכה והן שורין והולכין כל השבת כולה.
מש"כ הרמב"ם שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעצמו של יום כתב כן להפקיע מדעת ב"ש כפי מה שאמרו בירושלמי פ"א דשבת דטעמא דב"ש דאסרי להתחיל במלאכה מע"ש הוא משום דכתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כל מלאכתך גומרה מבעוד יום, דלפי"ז סברי ב"ש דנאסר עלינו להתחיל מלאכה מבעוד יום ותעשה המלאכה מעצמה בשבת, דאילו לגמ' דידן גם ב"ש מודו בזה ולא אסרי אלא משום גזירה או משום שביתת כלים, ומה שכתב בסוף דבריו מותר ליהנות צ"ל דבזה כונתו דגם דין מעשה דאסור הוא ג"כ דוקא במעשה ממש ולא כשהמלאכה נגמרה בשבת.
ומש"כ ומניחין קילור על גב העין הנה התוס' בדף י"ח ע"א הקשו על ברייתא זו מהא דאמרינן לקמן ק"ח ע"ב שורין קילורין מע"ש ומניח תחת העין בשבת וא"כ בשבת נמי שרי להניח ותירצו דלקמן מיירי באדם בריא ואינו מניח בעין לרפואה אלא תחת העין לתענוג, אבל בדברי הרמב"ם אין לומר כן דלקמן בפכ"א הל' כ"ה מבואר דאפילו בנותן הקילור לרפואה ע"ג העין מותר, אכן הרמב"ם כתב לקמן מעבירו ע"ג העין ומבואר דדוקא מעביר מותר והוא כמש"כ המ"מ שם דבא לומר דעמיץ ופתח אסור אבל במניח אסור דודאי יהי' עמיץ ופותח. ומכאן מוכח דאם הניח בע"ש אפי' עמיץ ופתח בשבת מותר כיון דעיקר הקילור הניח ערב שבת.
והנה הרמב"ם כתב שורין דיו וסמנין והשמיט כרשינין, ונראה דסובר דכרשינין דינם כמו זרע שומשמין עיין סוף פ"ח, דתיכף הוי לש, ומ"מ ב"ש אסרי משום דגם אח"כ נגמר לישתם ולכן להיתר לא כתב הרמב"ם שלא נטעה דהלישה הוי דוקא אח"כ, אכן לפימש"כ בפ"ח הל' ב' א"א לומר כן.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה