אבן האזל על משנה תורה, הלכות ציצית· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה יד
תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זו כהלכתה וכנף זו כהלכתה ואח"כ חתכן באמצע ונפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעה שפסקן נעשו שתי ציציות נמצא עושה מן העשוי.
כתב הכ"מ ויש לדקדק בדברי רבינו דמשמע לכאורה שהוא מפרש דדוקא בתלה החוטין בין שתי כנפים הוא דפסלינן בתלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן אבל בחוטין שאינן תלויין אלא בכנף אחד אע"פ שכרך וקשר ואח"כ פסק ראשי החוטין כשרה דאם לא כן לשמועינן דאפילו בתלאן בכנף אחת פסולה, אבל קשה דכיון דטעמא משום תעשה ולא מן העשוי בכנף אחת נמי יש לפסול עמ"ש.
ונראה דיש לומר דכיון שכתב הרמב"ם בהל' א' דאין לחוטי הענף מנין מן התורה ועיי"ש בכ"מ שכתב דפירושו דלא נתפרש בתורה מנין חוטי הענף ומדברי סופרים יש להם מנין ד' חוטין וכופלן באמצע, ולפי"ז יש לומר דפירושו מדברי סופרים על ד' חוטין היינו שיהא ד' חוטין אבל אינו בקרא דועשו דהא אין מנין מן התורה ולכן בזה מהני קציצתן זו היא עשייתן כיון דעכשיו בשעה שהוא לובש את הטלית עם הציצית כבר הם חתוכין ודין עשייה אין על מנין החוטין דכיון דאין על מנין החוטין קרא דועשו ממילא ליכא בזה משום תעשה ולא מן העשוי.
סוף הספר