אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ציצית· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה יא

פרק א

חוטי הציצית בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית, ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה, ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול, המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית, אבל המשתחוה לפשתן הנטוע הרי זה כשר שהרי נשתנה.
במש"כ הרמב"ם ולא משל קדשים צ"ע הטעם ובכ"מ לא כתב ע"ז טעם ומקור, ונראה דהנה בפ"ק דסוכה ט' ע"א ממעטינן דגזול פסול לציצית מקרא ועשו להם משלהם וצריך ביאור למה ממעטינן דוקא גזול ולא ממעט סתם שאינו שלו דהא משלהם משמע דדוקא שלו בעינן והו"ל למעט כל שאינו שלו, ויש לומר עפ"י דאיתא בב"מ דף כ"ב ע"א גבי הא דאמר לו כלך אצל יפות ומוקמינן בגמ' דאיירי דשוויי' שליח והרמב"ם בהל' תרומות פסק דלא צריך שליח ועמש"כ שם בהגהת הגר"א ז"ל דהרמב"ם סובר דמשום מצוה אמרינן דניחא ליה וא"כ אפשר לומר גם הכא דבמצוה ניחא ליה אף דלא דמי כ"כ דגבי תרומה ע"כ צריך לתרום וכן לענין קידושין ג"כ י"ל דאינו מקפיד, אבל באמת אם נמעט כל שאינו שלו ע"כ הוא דוקא היכי דאינו מקפיד דאם מקפיד הא הוי גזול אלא ע"כ נמעט בסתמא דאינו מקפיד או באופן שנוטל ע"מ לשלם ובזה שייך לומר דמשום מצוה ודאי ניחא לי', ולפי"ז נימא באמת דקרא אינו ממעט דוקא גזול אלא דילפינן דצריך שיהי' שלו ולכן שפיר נתמעט גם משל הקדש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ציצית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה