אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יט · הלכה ה

הלכה ד

אין שורפין את הנותר אלא ביום שנאמר ביום השלישי באש ישרף. אע"פ שהשלמים אסורין באכילה מתחלת יום שלישי אין שורפין אותן אלא ביום בין בזמנו בין שלא בזמנו, וכן הפגול אינו נשרף אלא ביום, ואין שרפת טמא ונותר ופגול דוחה את יום טוב, ואצ"ל את השבת, ומותר לשרוף טמא ונותר ופגול כאחד.
וכן הפגול אינו נשרף אלא ביום, מדברי הרמב"ם מבואר דדוקא פגול דומה לנותר בדין זה שאינו נשרף אלא ביום, וכמש"כ הכ"מ משום דפגול ונותר בחדא שייטא שייטי, ויש להוסיף על דברי הכ"מ ממה דתניא בזבחים דף כ"ב ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזהו עון נושא אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא יחשב וזהו לגירסת רש"י, ור"ת גורס להיפוך, ולדברי שניהם נקרא נותר כאן חוץ לזמנו וזהו עיקר פיגול ומבואר דנותר ופיגול דמיין להדדי, אבל חוץ מנותר ופיגול כמו טמא ויוצא נשרף בלילה, דהא אח"כ כתב הרמב"ם גם טמא לדין שאינו דוחה יו"ט ומקודם לא הזכיר טמא, אלא דאין אנו צריכין להוכיח מדבריו כאן שכן מפורש בדבריו בפ"ז מהל' מעה"ק הל' ה' שכתב ושרפת כל הנשרפין כשרה בזר ובלילה, ובהל' ג' הזכיר לגבי שלשה מקומות לשרפה, אחד בתוך העזרה ובו שורפין פסולי המוקדשין, ואף דבפסולי המוקדשין גם נותר ופיגול בכלל ע"כ צ"ל דבהל' ה' שכתב ושריפת כל הנשרפין זהו חוץ מנותר ופגול וסמך על מה שכתב כאן, אח"כ ראיתי שכבר עמד מד' הרמב"ם בהל' מעה"ק המנחת חינוך ותמה על השעה"מ והנוב"י שלא הביאוהו.
אכן נגד הרמב"ם איכא תו"כ מפורש בפ' צו על קרא דביום השלישי באש ישרף דתניא שם זה בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפין אלא ביום, והקשה מזה השעה"מ על שיטת הרמב"ם וכתב להוכיח דגמ' דידן חולק על התו"כ, והביא מהגמ' דמנחות דף מ"ו על הא דתניא שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השרפה דפריך אי לשרפה אתיין ל"ל עיבור צורה לישרפינהו מיד, ומשני רב יוסף לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט, ופריך אביי דכיון דמצותן בכך יהי' מותר כמו בפר ושעיר של יוה"כ, ואמר רב יוסף שמא יזדמנו להם כבשים אחר מכאן, ופריך אביי תינח כל זמן הקרבתן, ופירש"י עד זמן תמיד של בין הערבים, לבתר הכי לישרפינהו, ומשני מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתן, וכתבו התוס' בהא דמשני לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט דהוי מצי למיפרך למוצאי יו"ט לאלתר לישרפינהו דמנותר לא יליף והיינו שאין שורפין בלילה מדמסיק צורת הקרבתן, וכונתם לפי"מ שכתבו אח"כ על מה דפירש"י זמן הקרבתן עד תמיד של בין הערבים, דבר"ה דף ל' גבי נתקלקלו הלוים בשיר מפרש דקרבנות צבור קרבי אחר התמיד ודחו עשה דהשלמה, לכך נראה לפרש עד הלילה עכ"ל, ומוכח לפי פירושם דלפי"מ דמשני צורת הקרבתן היינו דנשרפין תיכף בתחלת הלילה, ולא ילפינן מנותר, אכן כתב השעה"מ דמד' הרמב"ם פ"ג מהל' קידוש החודש הל' ה' מוכח דק"צ נמי לא דחו עשה דהשלמה, וא"כ יש לפרש צורת הקרבתן אחר תמיד של בין הערבים וכפירש"י, ואין הוכחה לפרש דהיינו עד הלילה ולהוכיח דתלמודא דידן פליגא על התו"כ.
עוד הביא השעה"מ דברי התו"י בכת"י שהקשו ג"כ על פירש"י דהא ק"צ דוחה עשה דהשלמה, וכתבו ונראה לפרש אחר זמן הקרבה לאחר שקה"ח דאין מקריבין קרבנות באותן ד' מילין שקודם הלילה ועדיין יכול לשרוף דאכתי יום הוא, אבל הא לא פריך דלישרפינהו בלילה ממש דאין שורפין קדשים בלילה עכ"ל, ודברי התו"י מובאים בש"מ הנדפס, וכונתם הוא ע"פ ד' התוס' בזבחים דף נ"ו בד"ה מנין לדם שנפסל בשקה"ח שכתבו לתרץ דמה צריך קרא תיפוק ליה מביום צוותו, וכתבו דדם נפסל בשקה"ח זהו מתחילת שקיעה, ועדיין יום הוא עד צה"כ, וכבר ידוע דהרמב"ם אינו סובר כהתוס' ושיטתו הוא דמתחלת שקיעה כבר הוה ספק בה"ש, וכבר בארתי מזה בפ"א הל' ל"ז וכתבתי דגם לשיטת הרמב"ם יש לחלק בין מה דתלי בחלופי הימים ובין זמן דנקרא יום או לילה דעד צה"כ עדיין הוא יום, ולפי"ז גם לשיטת הרמב"ם יש לפרש בזה כהתו"י דאפשר לשרוף קודם הלילה אחר זמן הקרבתם אלא דעכ"פ לשיטת הרמב"ם דק"צ אינו דוחה עשה דהשלמה, שפיר יש לפרש כפירש"י ואין מקום להוכיח דהסוגיא דבבלי חולקת על התו"כ.
וראיתי בהר המורי' על ד' הרמב"ם בפ"ז מה' מעה"ק שהביא מקור לד' הרמב"ם מדברי הירושלמי יומא פ"ו הל' ו' דאיתא שם תני ר' זכאי זר ששרף מטמא בגדים לא צורכה דלא מהו שיהו כשרים בלילה ק"ו מה אם הקטר אימורים שאינן כשרים בזר כשרים בלילה, אלו שהן כשרים בזר אינו דין שיהו כשרים בלילה, והביא מד' הש"ק שם שהביא ד' הרמב"ם דשרפת כל הנשרפין כשרה בזר ובלילה, שמקורו מדברי ר' זכאי כאן, והנה לפי"מ שהוכחנו וכן הוכיח המנ"ח דבכלל הנשרפין הוא פסוה"מ כמו שהזכיר קודם בהל' ג' קשה טובא דאין שום מקור מדברי ר' זכאי, דר' זכאי הא מיירי בפרים ושעירים הנשרפים, וכדאמר זר ששרף מטמא בגדים וזה הכשרו בכך, ובזה שפיר למד מהקטר אימורין. אבל אם נבוא ללמוד מהקטר אימורין על שרפת פסוה"מ הא איכא למיפרך משרפת נותר ופיגול דכשרים בזר ופסולים בלילה, ובפרט דהתו"כ למד בהדיא בבנין אב משרפת נותר לשרפת כל הנשרפין, ובודאי כונת התו"כ על כל פסוה"מ ושפיר יש לחלק מפרים הנשרפין דעיקר מצותן בכך דשפיר אנו למדין מהקטר אימורין, אבל פסוה"מ שנשרפין בשביל שנעשה בהם פסול בזה שפיר אנו לומדין משרפת נותר שלא יהיו נשרפין אלא ביום כמו שנלמד בתו"כ.
עוד קשה על שיטת הרמב"ם מה שהוכיח הטורי אבן בר"ה דף ל' בהך סוגיא שהביאו התוס' במנחות בהא דנתקלקלו הלוים בשיר שהוכיח התוס' דק"צ קרבי אחר תמיד של בין הערבים, וכתב שם הטורי אבן שהביא שם הך סוגיא דמנחות וכתב על ד' התוס' שכתבו דלא כפירש"י דזמן הקרבתן הוא עד תמיד של בה"ע, אלא עד הלילה קאמר דהא בלילה א"א לשרוף ולאו דוקא נותר דה"ה לשאר פסולי קדשים, והוכיח זה מירושלמי פ"ב דשבת בהא דתנן אין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט, דפריך אפי' בחול נמי אין מדליקין בלילה דאין שורפים קדשים בלילה, אר' יוחנן ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר"י אמר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה, ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנה, ר' יהודה בר פזי מכיון שנטמאה כמי שעבר זמנה, אלמא מדמי כל פסולי קדשים לנותר שאינו נשרף אלא ביום לדידן דקיי"ל דנותר אפי' שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום, ותימה על הטו"א שלא הזכיר שהרמב"ם כתב להדיא דרק נותר ופיגול אין נשרפין אלא ביום.
ונראה דראיית הטו"א מזה הירושלמי דלא כהרמב"ם יהי' מקור לשיטת הרמב"ם דכיון דהבבלי ניחא ליה לפרש מתני' דאין מדליקין שמן שריפה ביו"ט משום שאין שורפין קדשים ביו"ט, ולא פריך דא"כ אפי' בחול נמי אין מדליקין דהא אין שורפין קדשים בלילה, ולהלכה א"א לתרץ כתי' הירוש' כר' ישמעאל דמילה שלא בזמנה נימול בין ביום בין בלילה, דהא קיי"ל דגם שלא בזמנה אינו נימול אלא ביום, וכן בנותר קיי"ל הכי כמו שהראה הטו"א מקור ד' הרמב"ם בשלא בזמנו מיבמות דף ע"ב, ויש לומר דר' יוחנן דמתרץ בירוש' דכמו דמילה שלא בזמנה נוהגת בלילה כן שרפת קדשים שלא בזמנה, אזיל לשיטתו לפי"מ דהוי סבר מעיקרא שם ביבמות דאמר מעיקרא דנותר שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה, ואיתביה ר' אלעזר לר' יוחנן מברייתא דמילה שלא בזמנה אינו נימול אלא ביום, והודה לו ר' יוחנן א"כ מה דבעי ר' יוחנן בירוש' לאוקמי סתמא דמתני' כר' ישמעאל במילה שלא בזמנה אף דר' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה זהו לפי"מ דהוי סבר מעיקרא, אבל לפי"מ דהודה לר' אלעזר דתני ליה ברייתא דדריש מוביום, דגם שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום, והודה לו דה"נ בדין נותר, א"כ באמת קשה אמתני' דהא אפי' בחול נמי, ומוכח דמתני' לא סברה כהתו"כ ולא ילפינן שאר פסולי קדשים מנותר, ושאר פסולים נשרפין גם בלילה, וה"נ שמן שריפה דהוא תרומה טמאה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה