אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יג · הלכה ט

הלכה ז

כבר בארנו שהולכה שלא ברגל אינה הולכה, לפיכך אין המחשבה פוסלת בה, והמהלך במקום שאינו צריך הרי זו הולכה והמחשבה פוסלת בה, כיצד קבל את הדם והוא עומד במקומו ופשט ידו לזורקו על המזבח, וחשב בעת שפשט ידו בדם אין המחשבה פוסלת בה, אבל אם קבל הדם בפנים, ולא הלך בו לגבי המזבח אלא הלך בו והוציאו לחוץ, וחשב בשעת הלוכו לחוץ במחשבת הזמן וכיוצא בה הרי זו פוסלת.
השגת הראב"ד כבר בארנו וכו' עד הרי זו הולכה, א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה.
עיין בכ"מ מה שכתב דממה שפירשו אביי ורבא דברי ר"א אין ראי' דסוברים כר"א, וכתב המל"מ דרבא דסובר דבצריך לאמטויי פליגי ואמר אף לדברי הפוסל פסול דהא צריך לאמטויי, מוכח דסובר כרבנן, ושמא סובר הראב"ד דרבא אמר כן בתר דאמר אי תניא תניא, ובצריך לאמטויי גם ר"א מודה, וכתב עוד להוכיח כהראב"ד דבגמ' נראה דדין פסול בעבודת זר ודין פסול במחשבה שוים בדינם לגבי הוצאה לחוץ, כמו דמדמה בדין צריך לאמטויי, וזה מוכח בגמ' ממה דפריך למ"ד הולכה שלא ברגל אי אפשר לתקונה, מדתנן קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר, ומשני דקאי זר בראי, ומוכח דהוצאה לחוץ שלא ברגל לא חשיב כהולכה שלא ברגל, וא"כ ה"ה לענין מחשבה לא חשיב כהולכה, ומוכח דסוגיין כר"א, ולפי ד' המל"מ עלינו ליישב דעת הרמב"ם.
ונראה דיש לחלק דין הולכה שלא ברגל אפי' למ"ד לא אפשר לתקונה מדין מחשבה, דהא צריך להבין טעמא דמ"ד לא אפשר לתקונה, דלכאורה כיון דלא שמה הולכה הי' מן הדין לחשוב כאילו לא היתה הולכה כלל, ולמה לא אפשר להוליך מחדש, וע"כ צ"ל דהך מ"ד סובר דבכלל עבודת הולכה הוא תכליתה לקרב הדם למזבח, ולכן כשנתקרב הדם למזבח בהולכה שלא ברגל כבר נעשה בקרבן זה סדר העבודה שלא כדין ונפסל ולא אפשר לתקונה, אבל כל זה שייך אם נתקרב ע"י זה הדם למזבח, אבל אם בזה נתרחק מהמזבח אפי' לפי"מ דסבר ת"ק לשיטת הרמב"ם דבהולכה ממש אפי' לצד חוץ פוסל במחשבה, זהו דוקא בהולכה ממש ברגל דעכ"פ הוא עושה מעשה הולכה בהדם ואפשר להוליך הדם לחוץ ולהחזיר לפנים, לכן כל מה שעושה הולכה ממש בהדם הוי הולכה ומהני בה מחשבה, אבל בהולכה שלא ברגל דבעיקר מילתא לא הוי הולכה, מה דפסול זהו רק כשנתקרב עי"ז למזבח, ולא כשנתרחק עי"ז מן המזבח.
אכן אכתי יש לעיין דהמל"מ כתב דבדין הולכת פסול לא גילה הרמב"ם דעתו אם פוסל היכי שעשה הולכה לחוץ, ובאמת דברי הרמב"ם ברורים שכתב בפ"א הל' כ"ז בדין הולכת פסול כשהוליך הדם למזבח, ומדכתב למזבח ולא כתב סתם שהוליך הדם מוכח להדיא דדוקא אם הוליך למזבח פסול, והנה מה דאמר דדין צריך לאמטויי גבי הולכת פסול תליא במחלוקת ר"א ורבנן גבי פסול מחשבה אם יהי' לנו סברא לחלק בין פסול מחשבה להולכת פסול, ולומר דלגבי פסול מחשבה יותר יש לפסול, יש לומר דהכונה כאן דלר"א דסובר דגם לגבי פסול מחשבה לא מהני דין צריך לאמטויי, א"כ ה"נ גבי הולכת פסול, ואולי יש לחלק דין הולכה לחוץ מדין היכי שכבר נעשה הולכה והחזירו וצריך לאמטויי, אלא שאין לנו טעם מבורר למה נאמר גבי פסול מחשבה דאפי' הולכה לחוץ הוי הולכה, ולגבי הולכת פסול לא הוי הולכה.
ונראה לפי מה דקיי"ל דפסול אינו עושה שירים, ואם קבל או הוליך פסול את הדם אם יש דם הנפש יחזור כשר ויקבל, ואפי' בטמא דעושה שירים מ"מ כתבנו בפ"א הל' כ"ח דהוא אם אין בזה פסול אחר, אבל בשני פסולים גם טמא אינו עושה שירים, וא"כ לא דמי קבלת פסול לפסול מחשבה, דפסול מחשבה הא פוסל הקרבן, ולא מהני מה שיקבל דם הנפש, ולכן גם הולכה לחוץ נקרא לזה גדר הולכה שיועיל בזה פסול מחשבה, אבל הולכת פסול אפי' טמא כיון דאם יש בזה עוד פסול אחר אינו עושה שיריים ואפשר לקבל דם הנפש, לכן דוקא בהולכה כדינה פוסל, והיינו בהולכה לצד המזבח, אבל בהולכה לצד חוץ כיון דאין עיקר מעשה הולכה שלו פוסל הקרבן, אלא במקום שנוכל לומר שכבר עשה הולכת הקרבן כדינה, ולכן הולכה לצד חוץ אינה הולכה כדינה ואינו יכול לפסול בה הקרבן.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה