אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יב · הלכה יד

הלכה יג

תודה שנפרסה חלה מחלותיה כולן פסולות, יצאת החלה או נטמאה שאר החלות כשרות, נפרס לחמה או נטמא או יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר ושוחט, ואם אחר שנשחט נפרס או נטמא או יצא, הדם יזרק והבשר יאכל והלחם כולו פסול וידי נדרו לא יצא, נזרק הדם ואח"כ נפרס מקצת הלחם או נטמא או יצא תורם מן השלם על הפרוס ומן הטהור על הטמא וממה שבפנים על מה שמבחוץ.
השגת הראב"ד תודה שנפרסה וכו' עד או נטמאה, שאר החלות, א"א במאי עסקינן אם קודם שחיטה נפרסה אחת אמאי כולן פסולות יביא מתוך ביתו וימלא, ואם לאחר זריקה הרי תורם מן השלם על הפרוס, אלא בין שחיטה לזריקה בין נפרס בין יצא בין נטמא הכל פסול דהא כולהו בחד גוונא תני להו, ולא תני בהו תורם מן השלם על הפרוס, ולא מן הטהור על הטמא, ולא ממה שבפנים על מה שבחוץ, אלא הכל פסול ולית להו תקנתא.
הכ"מ כתב דמה שכתב הרמב"ם מתחלה בנפרס כולן פסולות הוא בלאחר שחיטה ובזה הוי נ"מ בין נפרס ליצא ונטמא, וסיפא דמחלק בין עד שלא נשחטה לאחר שנשחטה, הוא בנפרס ויצא ונטמא הלחם כולו, ובמקצתו איכא נ"מ בין נפרס ליצא ונטמא כדתניא בדף י"ב וכדמפרש רבא, והברייתא בדף מ"ו הוא בנפרס ויצא ונטמא כל הלחם, והראב"ד סובר דכיון דשם תניא כולהו כחדא אלמא דחד דינא להו, ורבא דמחלק לא שמיעא לי' הך ברייתא והרמב"ם פוסק כרבא, וקשה לד' הכ"מ דגבי מנחה כתב הרמב"ם בפי"א הל' כ' גם על יצאו השירים או נטמאו אחר קמיצה, דאם נשאר מן השירים בכשרותן יקטיר הקומץ ואותן השירים אסורין באכילה, ומפורש דדין שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה הוא ג"כ על יצאו ונטמאו. וזה הקשה הקרן אורה וכתב דצריך לחלק דדוקא במנחה דילפינן מוהנותרת, אבל בתודה דוקא בחסרה דילפינן מלחה"פ. ולכאורה קשה דהא בדף ח' מדמי הגמ' מנחה ללחה"פ לדין מנחה שחסרה קודם קמיצה. וכן בדף ט' מדמי שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה, ומוכיח דמקטיר קומץ עליהן מדין לחה"פ דמקטיר עליו את הבזיכין, וצריך לומר דדוקא בדין עיקר ההכשר מדמינן ללחה"פ וכן דמי לתודה, אבל בדין מה דשירים אסורין באכילה דילפינן מוהנותרת לא ילפינן מזה לתודה ולחה"פ, ודוקא בחסרה דכתיב בלחה"פ, הוא, אבל ביצא או נטמא מקצת כיון דזריקה מועלת ליוצא וציץ מרצה על הטומאה, הוי כאילו לא חסר הלחם והכשרים מותרין.
אכן קשה לפי' הכ"מ מה שכתב הרמב"ם בסיפא והלחם כולו פסול דמשמע דבמקצתו מיירי, והמרכה"מ דחה מזה פי' הכ"מ ומפרש דברישא מיירי לפני שחיטה אבל לאחר שחיטה פסול כולו, וכן יש לדייק ממה דתניא וכן כתב הרמב"ם בנטמא ויצא אחר שנזרק תורם מן הטהור על הטמא וממה שבפנים על מה שבחוץ, ולא תני כן על קודם שנזרק, וראיתי שכן כתב הקרית ספר דאחר שנשחט אין חילוק בין נפרס ליצא ונטמא, אבל הוא תימה דהא תנן בדף מ"ד הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, ורש"י פי' שם בחלות של עצרת ובלחה"פ, והרמב"ם בפי"ז הל' י"ג כתב כן גם בלחמי תודה וכתב להדיא בין לפני זריקה בין לאחר זריקה, ובמה שכתב והלחם כולו פסול י"ל דכתב כן משום נפרס, ודייק הרמב"ם וכתב אח"כ נזרק הדם ואח"כ נפרס מקצת הלחם להשמיענו דמקודם מיירי ביצא ונטמא כל הלחם, והברייתא דדף מ"ו דתניא בסתמא כתבו בהר המורי' ובזבח תודה דאתיא כר"א דזריקה אינה מועלת ליוצא ואין הציץ מרצה על אכילות כמש"כ התוס' שם, וע"ש בדבריהם שהאריכו בזה.
והנה הקשה הקרן אורה דלפי"מ שכתב הרמב"ם שאם נפרס אחת מחלותיה כולן פסולות, ואם יצא או נטמא שאר החלות כשרות, והיינו כרבא דבחסרון לא מהני להו הקטרה וא"כ גם לענין פיגול ומעילה לא מהני הקטרה, וכרבא דהדר ביה מדתני הכא כולן פסולות בנפרס ולא ביצא, וקשה מה שפסק בפט"ז הל' י"א לדין פיגול, ובפ"ב מה' מעילה הל' כ' לדין מעילה דהוי ספק, וכתב הכ"מ דהוא בעיא דלא איפשטא, ונשאר הק"א בצ"ע ועמד בזה גם הזבח תודה וכתב דצ"ל דמה שכתב כאן כולן פסולות היינו מספק ובודאי זהו דוחק.
ונראה דהנה התוס' בד"ה הוא הקשו איך מדייק מהברייתא דקתני שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות, דלא מהני להו הקטרה למקבעינהו בפיגול ולאפקינהו מידי מעילה, ודוחק לומר דמלשון פסולות דייק דהו"ל למימר אין נאכלות דא"כ לידוק מההיא דלעיל דקתני הלחם פסול, והאריכו בזה וכתבו ועוד נראה לומר דדייק הכל מדכתיב הוא ש"מ לא מהניא להו הקטרה כלל, וכונתם נראה דדרשא דהוא היינו דמשכחת דנשארו קודש קדשים ומועלין בהם, וזה דרשינן על נפרסה אחת מחלותיה שכולן פסולות ולא יצאו ע"י הקטרה מידי מעילה, ומבואר בזה דמה דתניא פסולות היינו שלא הוכשרו בהקטרה, וע"ז מדייק רבא הא יצאת הני דאיכא גואי כשרות.
ולפי"ז יש לומר דסובר הרמב"ם דאף דדיחויא דאביי לאוקמי הברייתא כר"א שלא כהלכה זהו דוחק, וכמו שהעיר הק"א מהא דאמר ר' יוחנן לר"א בדף ט' אמינא לך משנה שלימה ואמרת לי ר"א ולא דמי למש"כ על הברייתא דף מ"ו דהתם אם כוונת הברייתא במקצת הלחם הוא להדיא דאין זריקה מועלת ליוצא ואין ציץ מרצה על אכילות כמש"כ התוס' שם, אבל כאן דתלוי בסברא לית לן למימר דדרשת הברייתא דדריש מקרא דהוא שאם נפרס אחת מחלותיה כולן פסולות הוא שלא כהלכה, ומ"מ כיון דמעיקרא הוי סבר רבא לומר דלא כרב הונא לדין אי מהני הקטרה, וסבר דחסרון דאיתיה בפנים ודאי מהני הקטרה, א"כ יש לומר דלהך סברא לא נפרש בהברייתא דדריש מקרא דהוא שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות, דהיינו דלא מהני הקטרה למקבעינהו בפיגול ולאפקינהו מידי מעילה, אלא כפשוטו דפסולות ואסורות באכילה, וכמו דדרשינן בשירי מנחה מקרא דוהנותרת שאם חסרו מקצת שירים אסורות באכילה כל השירים, וטעמא דבודאי איכא חילוק, דלענין אי מהני הקטרה שפיר יש סברא דחסרון דאיתא בפנים עדיף מיוצא דליתיה בפנים, וכיון דקיי"ל כר"ע דזריקה מועלת ליוצא כ"ש דמועלת לחסר, אבל בדין לאסור באכילה דמצינו בדין שירי מנחה שאם חסרו מקצת אסורות כל השירים, שפיר י"ל דבזה גרע חסר מיוצא בדין לחה"פ כמו שמצינו דחסרון גרע בדין שירי מנחה, ולא נפרש כמו דדייק רבא ללמוד מהברייתא לדין אי מהני הקטרה למקבעינהו בפיגול וכו', ובזה שפיר נדייק מהברייתא הא יצאת הני דאיכא גואי כשרות אפי' לסברא קמייתא דרבא, דלדין אי מהני הקטרה גרע יוצא דליתיה בפנים מחסר דאיתיה בפנים, אבל לדין לאסור בגדר שירי מנחה דוקא חסר ולא יוצא.
ונמצא דלענין דין פיגול ומעילה כיון דאיכא דיחוייא דאביי וסברא קמייתא דרבא הוי ספק, אבל לדין פסול ואיסור אכילה כיון דאיכא סברא בתרייתא דרבא ודרב הונא וגם יש לפרש עיקר הברייתא דוקא לענין איסור אכילה ולא לענין אי מהני הקטרה ולא יהי' סתירה גם לסברא קמייתא דרבא, לכן סובר הרמב"ם דבזה פסולות ואסורות באכילה, כדי לאוקמי הברייתא כהלכתא.
ובמה שכתב הרמב"ם הדם יזרק משמע דיזרק לשם תודה ורש"י פי' דיזרק לשם שלמים, וכן הוא בגמ' בדף מ"ז ע"ב במה דפריך והרי תודה ופירש"י מהך דינא דצריך לזרוק לשם שלמים, ולפירש"י גם למסקנא דמשני שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים ג"כ הכי דלכתחלה צריך לזרוק לשם שלמים, אלא דאם יזרוק לשם תודה כשר, וכן מוכח ממה שכתב בד"ה תודה וז"ל ומעולם לא נדחה מלשמו, ובאמת צ"ע בזה דאם לכתחלה צריך לזרוק לשם שלמים הרי ע"כ דכבר נעשה שלמים, דהא מדין תודה צריך לשחטה לשם תודה רק דאם שחטה לשם שלמים כשרה, ואם כבר נעשה שלמים הא שלמים ששחטה לשם תודה לא עלתה לבעלים, ואף דכאן בל"ז לא עלתה לבעלים אבל עכ"פ הא אסור לשחוט שלא לשמה, ובעיקר הדברים לכאורה פשוט דכיון דאשכחן מותר תודה דקרב בלא לחם א"כ מוכח דלעיקר דין הקרבת תודה אינו עיכוב בלא לחם ולכן יכול לשחטה לשם תודה, אח"כ ראיתי שכתב הקרן אורה דהרמב"ם מפרש דלמסקנא דמשני שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים, אפשר להקריב לשם תודה ג"כ בלא לחם, וכתב ג"כ מהך טעמא דמותר תודה קרב בלא לחם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה