אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יא · הלכה יח
הפריש שני קמצים למנחה אחת ואבד אחד מהן קודם קמיצה לא הוקבע, לאחר קמיצה הוקבע ופסולה שהרי ריבה לבונתה, וכן אם הפריש ארבעה קמצים לשני בזיכי לחם ואבדו שנים מהם קודם סלוק הבזיכים לא הוקבעו וכשרים, לאחר סלוק הבזיכים הוקבעו ופסולים מפני הרבוי.
שהרי ריבה לבונתה, במנחות דף י"א במתני' תנן ריבה שמנה חיסר שמנה חיסר לבונתה פסולה, ובגמ' היכי דמי ריבה שמנה, אמר ר"א כגון שהפריש לה שני לוגין, וכפי המבואר בסוגיא ובפירש"י הוא לרבותא דאפי' שני לוגין דהאי חזי לה והאי חזי לה מ"מ פסול, ודעת הרמב"ם בהל' ח' דדוקא בשני לוגין פסול, ועל הא דתנן חיסר לבונתה פריך בגמ' הא יתיר כשרה והתניא יתיר פסולה, אמר רמב"ח כגון שהפריש לה שני קמצין, ומפרש רש"י בלשון א' דדוקא בשני קמצין פסולה, והקשו בתוס' ללשון א' דהא גבי שני לוגין משמע בגמ' דבשני לוגין יש להכשיר יותר, הואיל והאי חזי לה והאי חזי לה, ועוד דאמר אח"כ הפריש לה שני קמצין ואבד אחד מהן, קודם קמיצה לא הוקבעו אחר קמיצה הוקבעו, וכיון דגם בלא אבד פסולה אמאי נקט אבד, לכן מפרשים כפי' ב', ואבד דפסול הוא משום חסר, והנה הרמב"ם מפרש גבי שני קמצין כלשון א' דרש"י, ומה דאמר אבד קודם קמיצה לא הוקבעו, היינו דמשום זה כשרה כיון דבשעת קמיצת הקומץ לא הי' אלא קומץ אחד של לבונה.
אכן קשה לדעת הרמב"ם כיון דלשיטתו ריבה שמנה וריבה לבונתה שוין ודין אחד להם, דריבה שמנה לא נפסל אלא בהפריש לה ב' לוגין, וכן ריבה לבונתה לא נפסל אלא בהפריש לה ב' קמצין, א"כ למה תנן ריבה שמנה ולא תנן ריבה לבונתה כיון דשוין הן, ולפירש"י בלשון א' מיושב דהא סובר דבריבה שמנה פסול בכל גווני אפי' בהפריש מעט יותר ושני לוגין הוא לרבותא, וגבי ריבה לבונתה הוא דוקא בריבה לה שני קמצין, וכיון דבסתם ריבה לא נפסל בקמצין לכן לא תנן מזה במתני', אבל לשטת הרמב"ם קשה ועמד בזה הקרן אורה והקשה עוד יותר דבתוספתא תניא ריבה שמנה פסולה, ריבה לבונתה כשר, ובאיזה אופן חלוק לבונתה משמנה, ולא העלה ישוב לזה.
ונראה דהחלוק בין ריבה שמנה לריבה לבונתה, הוא דבריבה שמנה תיכף מכיון שריבה שמן על המנחה בשני לוגין כבר נעשית המנחה רכה יותר מהראוי לה והוי פסלות בעיקר המנחה ונפסלה עוד קודם קמיצה, ולא אפשר אופן שתתכשר המנחה, ואף דאפשר שיוסיף עשרון סולת ויהי' לוג לכל עשרון, מ"מ אפשר דלא מהני כיון שכבר נעשית העיסה רכה, ומה שיוסיף סולת אפשר שלא יהי' נבלל כ"כ וישארו מקומות שהעיסה תשאר רכה, ולכן תיכף כשנתן עליה שני לוגין נפסלה עוד קודם קמיצה, אבל בלבונה הא אמר רמב"ח, שאם אבד אחד קודם קמיצה לא הוקבעו וכשרה, ולכן תנן ריבה שמנה ולא ריבה לבונתה, דבריבה שמנה נפסלה המנחה עוד קודם קמיצה וא"א לתקן, אבל בריבה לבונתה עוד לא נפסלה בהחלט, דהא אם אבד קודם קמיצה הוכשר.
איברא דהא דהפריש לה שני לוגין דפסול משמע דהפרשה לחוד סגי לפסול, ואף דגבי חיסר לבונתה דבשני קורטין כשרה, כתב הרמב"ם בהל' ח' והוא שיהיו עליה שני קורטי לבונה ומפורש דצריך שיהיו על המנחה, צ"ל דזהו להכשיר צריך שיהיו לפחות שני קורטי לבונה על המנחה בשעת קמיצה, אבל בדין יתר לבונתה כיון שהפריש לה שני קומצי לבונה הוי יתר לבונתה, וזהו דאמר אח"כ רמב"ח ואבד אחד מהן קודם קמיצה לא הוקבעו דדוקא אבד, אבל מה שסילק מהמנחה קודם קמיצה קומץ אחד לא הוכשר בזה, דכיון שהפריש לה שני קומצין כבר נעשה בזה דין יתר לבונתה, ולפי"ז יקשה דנמצא דחמיר דין ריבה לבונתה מדין ריבה שמנה, דבריבה שמנה כתב הרמב"ם מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת וכו', ובאופן זה משמע דהכונה בהל' ט' ריבה שמנה שני לוגין לכל עשרון דהיינו שנתן על המנחה, ובד' הגמ' כמו דאמר גבי לבונה שהפריש לה שני קמצין, ה"נ גבי שמנה אמר שהפריש לה שני לוגין, וצ"ל דגבי שמנה כיון דעיקר שמן צריך להיות בלול בהמנחה, ואף דבילה אינה מעכבת אבל עכ"פ דרכו להיות נבלל קצת בהסולת ונעשה עיסה, לכן כל זמן שלא נתנו בעיסה אינו שייך להמנחה, אבל גבי לבונה עיקר צורכו להיות נקטר ואפי' בעצמו יכול להיות נקטר שלא עם הקומץ, כדאמר במנחות דף י"ג ע"ב ואי בעי האי מקטיר ברישא, ואי בעי האי מקטיר ברישא, אלא דהוא מצורף להמנחה וצריך לקמוץ הקומץ כשכבר הופרש הלבונה ונותנים הלבונה על המנחה קודם קמיצה אבל אין עיכוב שכל הלבונה המופרש שיהי' על המנחה רק שני קורטים לכן עיקר ריבה לבונתה מתחיל משעת הפרשה.
אלא דמ"מ אינו מבואר מהיכן למד הרמב"ם כן מד' הגמ' דגבי מנחה לא נפסלה בהפריש לחוד, וגבי לבונה מתחיל הפסלות משעת הפרשה, אלא דאם אבד קודם קמיצה הוכשר, ונראה דסובר הרמב"ם דאם היינו אומרים דגבי לבונה הוי נמי כמו גבי שמן דעיקר ריבה לבונתה הוא כשהניח השני קומצין על המנחה, דא"כ למה צריך שיהי' אבד קודם קמיצה שיוכשר, והו"ל לומר שאם סילק קומץ לבונה אחד מהמנחה קודם קמיצה הוכשר, אבל גבי מנחה כיון דלא איתמר לומר שאם אבד לוג אחד קודם קמיצה הוכשר, מוכח דאם הפריש שני לוגין והניח על הסולת רק לוג אחד, והשני הי' רק דעתו להניח דבזה לא הותחל הפסלות כלל, דגבי שמן כל פסלות דריבה שמנה הוא רק כשהוא על הסולת, לכן לא הזכיר בשמן הדין דהפריש לה שני לוגין, אלא שריבה לה שני לוגין והיינו שנתנם על המנחה כמו בהל' ח' וכנ"ל.