אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק יא · הלכה י
מנחת חוטא שנתן עליה שמן או על הקומץ שלה נפסלה נתן עליה לבונה ילקטנה, היתה שחוקה הרי זו פסולה מספק שהרי אי אפשר ללקט.
הכ"מ הביא ד' הגמ' דאמר על בעיא דרבה בר רב הונא מאי הוי עלה אמר רנב"י תניא מנחת חוטא ומנחת קנאות וכו' ופירש"י אלמא מדאמר כל זמן שלבונה בתוכה פסולה היא ש"מ בלקיטה תליא מילתא, והיינו מדתניא שכל זמן שלא לוקט לא מהני מחשבת פיגול, וכתב הכ"מ דהרמב"ם לא גריס מאי הוי עלה וברייתא דמייתי הוא מילתא באפי נפשה, וכבר תמה הקרן אורה בזה דבמה דחה הכ"מ עיקר הראי' מהברייתא והרמב"ם הביאה בפט"ז הל' י' עיין מה שכתבו בזה הקרן אורה והשפת אמת ושו"ט ולא העלו ישוב בזה.
והנה לבד מה דמוכח כן מהברייתא מהא דלא מהני מחשבת פיגול קודם ליקוט קשה דברי הרמב"ם כאן, דבהל' י"ג כתב אפי' נתן הלבונה על כל שהוא מן המנחה פסל עד שילקט, וכיון דכתב להדיא דעד שילקט פסולה, איך כתב כאן ה"ז פסולה מספק, דכיון דא"א ללקט הרי היא פסולה בודאי, ואין שום סברא לומר דמה שא"א ללקט מועיל שלא תהי' פסולה משום זה.
והנראה בזה דהנה במה דמועיל ליקוט הלבונה יש להסתפק אם צריך שילקט כל הלבונה שלא ישאר כלום, או דכיון דבלבונה איכא שיעור כזית ובפחות מכזית ליכא לא חיוב ולא פסול, א"כ אם לקט עד שלא נשאר כזית כבר הוכשרה המנחה, ונראה דכיון דשיעור כזית ילפינן מדכתיב לא יתן ואין נתינה פחותה מכזית, ומה דמועיל ליקוט אינו מסברא לחוד אלא מקרא דכתיב כי חטאת, ופירש"י אפי' נתן עליה לבונה מיקרי חטאת ומכפרת, אלא דבשמן נתמעט מדכתיב היא, וע"ז תניא ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה, פוסל אני בשמן שא"א ללקטה, ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה, וכ"ז שלא לקטה המנחה פסולה, ולכן תניא דלא מהני בה מחשבה, ולכן יש לומר דצריך ללקט כל הלבונה דדוקא בשעת נתינה איכא שיעור כזית, אבל לבטל מעשה הנתינה צריך ללקט כל הלבונה, כיון דבכל קורט וקורט עבר בלא יתן צריך לתקן את כל הנתינה, וכן מוכח מסתימת לשון הרמב"ם שכתב בסתם ילקטנה, וכן בהל' י"ג פסל עד שילקט, ובהל' י"ב הא כתב ואינו פוסל הלבונה עד שיתן כזית, ולמה כתב בסתם עד שילקט, ולא כתב שילקט עד שלא ישאר כזית, וע"כ דצריך ללקט כל הלבונה.
ואף דבעיית הגמ' בלבונה שחוקה הוא בטעמא דלבונה חלוקה משמן ולא נפסלה המנחה, אם משום דאפשר ללקט ובלבונה שחוקה א"א ללקט, או משום דלא מיבלעא והא נמי לא מיבלעא, וגבי שמן שאנו אומרים דא"א ללקט הא א"א כלל ללקט דכמה שישאר פסול דבשמן פסול בכל שהו, א"כ מנלן ללמוד מזה דבלבונה שחוקה אף דאפשר ללקט עד שלא ישאר כזית יהי' פסול, אלא דמ"מ יש לומר כן, כיון דדין כזית נאמר בשעת נתינה, וטעם החילוק בין שמן ללבונה נאמר משום דבלבונה אפשר ללקט ולתקן שיהי' כמו שלא נתן, א"כ בלבונה שחוקה אף דאפשר למעט אבל א"א לתקן.
ועכשיו מיושב דמה דהרמב"ם כתב דבהיתה שחוקה אינה פסולה אלא מספק, היינו בנתן לבונה שחוקה ויכול ללקט קצת מלמעלה ולא ישאר כזית רק ללקט כולו א"א, דבא"א ללקט כלל או דעכ"פ ישאר כזית הא כתב בהל' י"ג דפסולה עד שילקט, ומיושב ד' הכ"מ דאינו גורס מאי הוי עלה דכל זמן שלא ליקט כלל ודאי פסול, ובעיית הגמ' הוא רק היכי דלא נשאר כזית, ומ"מ בעי דאם נימא דלענין זה הוא כשמן שכבר נעשה דין פסול כיון דא"א לתקן, א"כ אף שמיעט מכזית ג"כ פסולה המנחה וכמש"כ, אבל אם יש על המנחה כזית כל זמן שלא ליקט ודאי פסולה גם בלבונה שאינה שחוקה, וזהו מה דתניא דכל זמן שלא ליקט לא מהני מחשבת חוץ לזמנו לפגל.
והנה במה דתניא בזה שהוא פסול כתבו דזהו משום דנקמצה בפסול, ולכאורה אינו מיושב דהא במחשבת מנחה יש גם הולכה, ואם קמץ קודם שנתן הלבונה ואחר שנתן הוליך במחשבה פסולה כיון דאחר שילקט הלבונה יוכשר הקומץ, א"כ למה יפסול כשהוליך עם הלבונה דהא בהולכה שאינה כשרה אפשר לתקן, אבל באמת לא קשה דדוקא בהולכה שלא ברגל שההולכה אינה קרויה הולכה בזה אפשר לתקן, אבל בהולכת זר הא קיי"ל דא"א לתקן א"כ ה"נ כשעשה הולכה כשהלבונה על הקומץ כבר נפסל בזה וא"א לתקן.