אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק טז · הלכה ו

הלכה ה

חשב על הדם הניתן למעלה לתתו למחר למטה, או על הדם הניתן למטה לתתו למחר למעלה, או שחשב על הדם הניתן בפנים בהיכל לתתו למחר במזבח החיצון, או שחשב על הדם הניתן במזבח החיצון לתתו למחר בפנים בהיכל אינו פגול, אע"פ שחשב מחשבת הזמן הואיל ושינה מקום נתינת הדם במחשבתו הרי זה פסול ואינו פגול ומאחר שבארנו בהלכות אלו שהדם שניתן שלא במקומו כאילו ניתן במקומו, למה לא יהיה זה פגול במחשבה זו שחשב ליתן הדם שלא במקומו למחר, מפני שהדם הניתן שלא במקומו אע"פ שהזבח כשר אינו מתיר הבשר לאכילה כמו שבארנו, וכל זריקה שאינה מתרת הבשר באכילה אם חשב ליתנה חוץ לזמנו לא פיגל, לפיכך אם חזר וחישב בזבח זה מחשבת הזמן הרי זה פסול ואינו פגול.
או שחשב על הדם הניתן בפנים בהיכל, בלשון זה כתב בפ"ב הל' י' או שמצותו ליתן בפנים שנתנו על המזבח החיצון, וכתב שם האור שמח וז"ל, מלשון רבינו מבואר דדוקא הדמים הניתנין בהיכל על מזבח הזהב, דבזה דרשינן מקרא דגם אם הגיע הדם למזבח החיצון כיפר, אבל הדמים הניתנין על הפרכת ועל בין הבדים שנתנן על המזבח החיצון ודאי לא כיפר, כיון שאין מקומו על המזבח עכ"ל, ומה שכתב האור שמח מלשון רבינו מבואר לא ידעתי מנין הוא מבואר, ואפשר דכוונתו דכיון דכתב אח"כ או הניתנין על מזבח החיצון שנתנן לפנים בהיכל, דבזה דוקא אם נתנם לפנים בהיכל על מזבח הזהב. ולא אם נתנם על הפרכת דבזה ליכא קרא דואני נתתי לכם על המזבח לכפר, דדרשינן כיון שהגיע דם למזבח כיפר דהא לא הגיע למזבח, ומזה מוכח לכאורה דגם בריש דבריו שכתב או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל ג"כ כונתו על מזבח הזהב.
אכן אין זו הוכחה דסתם בהיכל משמע בין על מזבח הזהב ובין על הפרכת, וכן מבואר מדבריו בפ"ה מהל' עבודת יוהכ"פ הל' ז' שכתב גמר המתנות שבהיכל והתחיל ליתן על מזבח הזהב אלא דמשם מוכח דכונתו על המתנות שעל הפרכת ובין הבדים, אבל עכ"פ סתם מתנות שבהיכל הכל בכלל, וכן מוכח מדבריו בפ"א מהל' בית הבחירה הל' ה' שכתב ושלשתן נקראו היכל, והיינו האולם וההיכל וקדש הקדשים, ומה דיש לדייק כן ממה שכתב אח"כ או הניתנין על מזבח החיצון שנתנן לפנים בהיכל אין זו הוכחה דהא סיים אח"כ דבריו וכתב הרי בשר הזבח פסול ואע"פ כן נתכפרו בו הבעלים כיון שהגיע דם למזבח, וא"כ פירש כאן דבריו דמה שכתב שנתנן לפנים בהיכל היינו שנתנן על המזבח, אבל בתחלת דבריו שכתב בסתם שמצותו ליתנו בפנים בהיכל ונתנו על מזבח החיצון שפיר יש לפרש דקאי על כל מה שמצותו ליתנו בפנים בהיכל בין הניתנין על מזבח הזהב ובין הניתנין על הפרכת, אלא דהניתנין על בין הבדים שנתנן על מזבח החיצון, ודאי לא שייך לומר דכיפר, דניתנין על בין הבדים הם בפר ושעיר של יוהכ"פ וחוקה כתיב בהו לעכב, והאור שמח שהזכיר בדבריו גם הניתנין על בין הבדים לחדוש הוא למותר ואגב גררא דניתנין על הפרכת כתב גם בין הבדים.
וארוחנא בזה במה שיישב האור שמח בדבריו מה דאמר הגמ' בדף כ"ז קתני מיהא הניתנין למטה וכו' ולא פליג ר' יהודה וש"מ לא יאספנו, וכ' רש"י דליכא למימר דמשום שלא במקומו כמקומו דמי, והקשו התוס' דהא ר' יהודה סבר כמקומו דמי, ופי' הרב ר' יוסף דפריך מפנים לחוץ דלכו"ע לאו כמקומו, ולשיטת הרמב"ם דגם מפנים לחוץ כמקומו, לכאורה אין ליישב כן אבל לפי דבריו פריך מהניתנין על הפרכת ובין הבדים ולפימש"כ דאפשר דמהפרכת נמי כמקומו מ"מ יש ליישב כדבריו דפריך מהניתנין בין הבדים דודאי אם נתנו בחוץ לאו כמקומו.
אך בעיקר מה שעמדו רש"י ותוס' בזה דמנלן להוכיח דלא יאספנו דילמא דהוא משום דשלא במקומו כמקומו, יש ליישב ע"פ מה שכתבו התוס' בדף כ"ו ע"ב בד"ה הב"ע דיהביה פסול שהקשו א"כ אפי' נתן במקומו נמי, וכתבו דהאי פסול טמא, ואם נתנו במקומו דהוי דחוי דהא טמא עושה שירים, ומבואר מדבריהם דאף דשלא במקומו כמקומו דמי וטמא עושה שירים, מ"מ טמא ושלא במקומו לא אמרינן דהוי כמקומו לזה שיעשה דחוי, ולכן פריך הגמ' מהא דלא פליג ר' יהודה מהניתנין למטה שנתנן למעלה, אפי' היכי שנצטרף לזה עוד פסולים כמו לן דמה או נשחט חוץ לזמנו, דהא ר' יהודה לא פליג לומר דאם עלו ירדו אלא בהני דתני, ובזה כבר א"א לומר דטעמא משום דשלא במקומו כמקומו, דהא במקום דאיכא עוד פסולים לא אמרינן דכמקומו דמי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה