אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק טז · הלכה ה
חשב על הדמים הניתנין למטה ליתן אותם למעלה, או על הניתנין למעלה ליתן אותם למטה, וכיוצא במחשבות אלו שאינם פוסלין כמו שבארנו, ועירב עמהן מחשבת הזמן הרי זה פגול, ואם חשב עמהן מחשבת המקום לבדה הרי זה פסול ואינו פגול.
ועירב עמהן מחשבת הזמן, בזבחים דף כ"ו ע"ב בברייתא חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה, למטה למעלה לאלתר כשר, חזר וחישב חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת, ופירש"י חזר וחישב בעבודה שניה ע"מ לאוכלו חוץ למקומו, ומלשון הרמב"ם לא משמע כן דאפי' אם באותה עבודה כמו בשעת שחיטה, או בשעת קבלה חישב ליתן הניתנין למעלה למטה ולאכול חוץ לזמנו הוי פגול, וצריך באור בטעמא דמילתא דכיון דאם חשב ליתן הניתנין למטה למעלה למחר לא הוי פגול, כדקתני בסיפא וכמבואר בהל' ו' דאף דשלא במקומו כמקומו, מ"מ כיון דבזו המחשבה חשב לזרוק באופן שלא תתיר הבשר באכילה לא מהני המחשבה על למחר לפגל, א"כ גם אם חשב עכשיו בשעת השחיטה לזרוק למעלה ולאכול למחר למה הוי פגול, ולפירש"י מבואר כיון דהמחשבה לפגל היתה בעבודה שניה לא מצרפינן המחשבה הקודמת שחשב ליתן הניתנין למטה למעלה, כיון שבאמת מחשבה זו אינה פוסלת אפילו לדין להתיר בשר באכילה, אבל לד' הרמב"ם דמשמע דאפי' במחשבה בעבודה אחת הוי פגול צריך טעם לחלק מהא דסיפא.
ונראה דדוקא בסיפא שהמחשבה לפגל היתה על זריקה למחר, וכיון שחשב על זריקה כזו שגם בלא המחשבה דלמחר לא היתה מתרת הבשר לאכילה לכן לא הוי פגול, אבל כאן שהמחשבה לפגל היא לאכול חוץ לזמנו, אף שהיא במחשבה אחת בשעת שחיטה, מ"מ אין אנו מצרפין המחשבות כיון דאינם שייכים זל"ז, וכיון שהמחשבה ליתן למעלה מצד עצמה אינה פוסלת, לכן אינה חסרון לדין הפגול ע"י המחשבה לאכול חוץ לזמנו, איברא דלכאורה החילוק פשוט, אבל מפירש"י שמפרש בעבודה שניה מוכח דסובר דבעבודה אחת אינו פגול.