אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק טו · הלכה ז
שחטה לשם אדם אחר שהוא מחוייב חטאת אפי' חטאת שאינה קבועה הרי זו פסולה.
הרי זו, פסולה כתב הכ"מ שהרמב"ם פסק כרב אחא בריה דרבא דעל זה קאי בעיא דרבא ופסק לחומרא, וקשה דלמה לא כתב הרמב"ם דהוי ספק וכתב בפשיטות הרי זו פסולה דלפי"ז גם אם זרקו הדם החטאת פסולה, וחייב להביא חטאת אחרת, ובהרבה מקומות אין הרמב"ם פוסק כן בספיקי דבעיות שעלו בתיקו, וכמו שפסק בפ"ב הל' כ"ה שכתב ה"ז ספק וכו' ואם עשה הורצה, וכן בפי"א הל' כ"ה ואם הקטיר הורצה וכן בפי"ג מהל' מעה"ק הל' י"ג לא יקטיר ואם הקטיר הורצה, ואין חילוק בין הקטרה דמנחות ובין זריקה דחטאת, דמקטיר במנחה היינו זורק, איברא דבפ"ב הל' י"ט והל' כ' כתב ה"ז ספק לפיכך תשרף ככל חטאת העוף שהוא ספק, ולא כתב שאם זרק הורצה, אבל מזה שכתב תשרף ככל חטאת העוף שהוא ספק מוכח דרק לאכילה הוא פסול ולא להרצאת הקרבן, ועכ"פ קשה שלא הזכיר כאן כלל שהוא ספק, עוד יותר קשה דבפ"ב הל' י"ד הביא הכסף משנה שתמה הר"י קורקוס על מה שכתב הרמב"ם בכל הג' בעיות דפסול, דבעיא ג' כיון שעלתה בתיקו הי' לו לכתוב ואם עשה הורצה וכתב דהגמ' משמע דלא מספקא ליה וע"ש מה שכתבתי בזה והבאתי ד' המרכה"מ, וכאן לא עמדו הכ"מ והרי"ק והמרכה"מ כלל בזה.
ולגודל התימה בזה נראה לחדש דהרמב"ם סובר דכאן פסול בודאי והוא ע"פ מה שכתב בפ"ב מהל' שאלה ופקדון הל' ח' שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן הרי זה ספק אם הוא שאלה בבעלים או אינה, לפיכך אם מתה אינו משלם, פשע בה הרי זה משלם, וכתב המ"מ אע"פ שפשיעה בבעלים פטור, ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים דעתו שהפושע הוא כמזיק, וכיון שהוא כמזיק ואין ראיה ברורה לפטרו חייב לשלם, וטעמו צריך באור דמה מהני מה שהפושע הוא כמזיק כיון שעכ"פ אמרה תורה דפשיעה בבעלים פטור, ולא שייך כאן איני יודע אם פרעתיך דהא לא נעשה חיוב כלל, ובפרט ששניהם אינם יודעין, וע"כ שסברתו הוא דהוי כמו גדר אין ספק מוציא מידי ודאי כיון דמעיקר דינא צריך להתחייב מדין מזיק, רק שהוא פטור מדין בבעלים, וכיון דהוי ספק אם הוא בבעלים לא נפטר משום ספק כיון דחיובו ודאי, ובאופן זה יש לומר גם כאן אף דאין לזה דמיון גמור, דכאן התורה פסלה שינוי בעלים מקרא דוכפר עליו ולא על חבירו, אלא דדרשינן חבירו דומיא דידיה שמחוייב כפרה כמותו, והך דרשא דמחוייב כפרה כמותו מפקיע מדין פסול של שינוי בעלים היכי דחיובו של חבירו לא הי' חיוב כמותו ובזה הוי ספק מה נקרא כמותו, אי סגי במה שחבירו ג"כ מחוייב חטאת. או דבעינן שיתחייב דוקא חטאת קבועה, וכיון דבפשטא דקרא כתיב שינוי בעלים ויש כאן ספק אם מה שאין חבירו מחוייב חטאת קבועה לא נקרא מחוייב כפרה כמותו, או דהוי מחוייב כפרה כמותו מוקמינן דינא אסתמא דדין שינוי בעלים דהוי פסול ולא ממעטינן מספק דלא הוי כמותו שלא יהי' נפסל, וידעתי שאין זה דומה ממש להא דפשיעה בבעלים, ובודאי יש לחלק מ"מ על סמך יסוד דברי המ"מ שם, יש ליישב גם כאן באופן זה.