אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה ה
וכן קומץ המנחה שלא נתקדש בכלי שרת וכל איסורי המזבח שעלו ירדו לפי שאינן ראויין מתחלתן. וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה אם עלתה תרד. אבל קדשים שלנו או שלן הבשר או האימורים, וזבח שיצא חוץ לעזרה או שנטמא או נפסל במחשבת הזמן או במחשבת מקום או במחשבת שינוי או שקבלו הטמאים וזרקו את דמו הואיל וראויין בעבודת קרבן הבא בטומאה, ושנתן דמו חוץ למקומו או קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום, אע"פ שכל אלו פסולים אם עלו לראש המזבח לא ירדו.
או קדשי קדשים ששחטן בדרום, הכ"מ תמה דבריש מעילה פליגי רבה ורב יוסף אם עלו מהו שירדו, ואמר הגמ' אליבא דר' יהודה דכו"ע לא פליגי דאם עלו ירדו כי פליגי אליבא דר"ש, וא"כ הרמב"ם דפסק כר' יהודה בנשחטה בלילה או נשפך דמה דאם עלו ירדו, איך פסק בשחטן בדרום דאם עלו לא ירדו, והנה הלח"מ כתב דהסוגיות סותרות דבמעילה סבר הגמ' דר"י חולק גם על ניתנין למעלה, ובזבחים דכ"ז ודל"ו מוכח דלא פליג, ולכן מה דאמר כאן דאליבא דר"י כו"ע לא פליגי היינו לפי"מ דסבר דפליג נמי בניתנין למעלה, אבל לסוגיא דזבחים נאמר דפליגי בין לר"י בין לר"ש, והנה לפי דבריו יהיה סברות הפוכות לסוגיא דזבחים דיהיה עלינו לומר דשחטה בדרום לרב יוסף עדיף, מנשחטה בלילה, והיינו דאפי' ר"י מודה דלא תרד, ולרבה שחטה בדרום גרע מנשחטה בלילה, דהא ר"ש פליג על נשחטה בלילה וס"ל דלא תרד, ובשחטה בדרום נאמר דתרד ולא מסתבר לומר סברות הפוכות דבאיזה סברא יחלקו בזה מה גרע אי דרום אי לילה.
והנה בזבחים ק"כ לפי גירסתנו שהביאו כן בתוס' איתא לאו היינו פלוגתא דרבה ורב יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטו בדרום מועלים בהם ואם עלו לא ירדו ואיבעיא להו ירדו מהו שיעלו, רבה אמר לא יעלו רב יוסף אמר יעלו, וכתבו התוס' דמיירי במשלה בהם האור ורש"י מחק הגירסא וכתב דגרסינן כמו במעילה וכתב שם הברכת הזבח וז"ל איבעיא להו ירדו מהו שיעלו נראה דהיא היא גירסת הרמב"ם דלא כגירסת רש"י ולכך פסק דאם עלו לא ירדו, אף לר"י ופלוגתא דרבה ורב יוסף היא באם ירדו מהו שיעלו, ובהא פליגי במעילה אליבא דר"ש אבל אליבא דר"י כו"ע ס"ל דלא יעלו עכ"ל.
והנה התוס' בזבחים פירשו לגירסא זו דזבחים שהיא מחלוקת אחרת, ובמעילה פליגי בעלו אם ירדו, ובזבחים פליגי אם ירדו מהו שיעלו, ודברי התוס' צריכים באור דכיון דרבה סבר במעילה דגם עלו ירדו איך אמר בזבחים מקודם בסתמא ואם עלו לא ירדו, וכתבו דבמעילה מיירי בלא משלה בהם האור דעכ"פ איך אמר בזבחים בסתמא דאם עלו ירדו, וצ"ל דכונתם דכיון דרב יוסף איתביה לרבה ולא השיב לו הודה לו רבה בזה דאם עלו לא ירדו, ולא הוי כמאן דחלקינון ופליגי רק אם ירדו ומשלה בהם האור דסבר רבה דלא מהני בשחטם בדרום ומשלה בהם האור, ויש לסייע לד' התוס' מד' הרא"ש בפ"ב דב"מ סי' י"ז שכתב דמה דקיי"ל כרבה לגבי רב יוסף חוץ משדה ענין ומחצה הוא בכולי גמרא ולא רק בב"ב והא דלא חשיב הך דריש מעילה משום דמילתא דפשיטא היא כיון דאתותב רבה, אבל לפי' התוס' מיושב יותר כיון דהודה רבה.
אבל להרמב"ם א"א לומר כד' התוס' דא"כ בין לרבה בין לרב יוסף לר' יהודה לכו"ע ירדו, ולכן דעת הבה"ז דהרמב"ם גורס במעילה כמו בזבחים, ולפי דבריו קשה מה דאמר הגמ' במעילה, אבל הכא כיון דשחטן בדרום כמאן דחלקינון דמי, דאי סבר רבה כמאן דחלקינון דמי איך אפשר דמ"מ סובר רבה דאם עלו לא ירדו ופליגי רק באם ירדו אם יעלו.
ונראה בזה דהנה רב ור"י פליגי בזבחים ס"ח לענין מטמאים בבית הבליעה במליקת זר דרב סבר דמטמא אף דלילה אינו מטמא, ולשיטת הרמב"ם הא דלילה אינו מטמא הוי אפי' לר"י ולא כפי' התוס' שכ' דהוא דוקא לר"ש ועיין בלח"מ פ"ז מה' פסוה"מ ומ"מ זר מטמא לרב דגרע מלילה, א"כ ע"כ מה דאמרינן זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין לא גרסינן ג' מיעוטין או דהוא לאו דוקא דהא זר נמי אם עלתה תרד מכש"כ מלילה דהא לילה אינו מטמא וזר מטמא, אבל הרמב"ם שפסק כר' יוחנן דסבר אינו מטמא וכחזקיה דמליקת זר לא תרד, וא"כ כ"ש דאינו מטמא ודלא כרב, וא"כ נוכל לומר דאינו אלא ג' מיעוטין, ובטעמא דפלוגתא צ"ל דהוא יליף משחיטה, דליכא למימר דיליף מבמה דא"כ יקשה מבע"מ כמו שהקשו התוס' שם בד' ס"ט, והרמב"ם כתב דבכל הפסולים לא תרד, עכ"פ אי נימא דדוקא ג' מיעוטין א"כ בדרום נמי לא תרד, ובטעמא משום דאיכא למילף מקדשים קלים, ולא גרע מזר ואף דלילה אית לי' הכשרה באיברים ופדרים י"ל דאיברים ופדרים לאו עבודה מעבודות הכשר הקרבן ולא שייך בזה סברות הפוכות, דלרב גרע שחיטה מאיברים ופדרים דלא יליף מינה זר אפי' לענין מטמא בבית הבליעה, דלילה אינו מטמא ולדידן זר עדיף מלילה דיליף משחיטה ובלילה לא ילפינן מאברים ופדרים דהוא פשוט דאי שחיטה הוי עבודה עדיפא מאברים ופדרים דאינו הכשר הקרבן עכ"פ פשוט דאי זר אם עלה לא ירד כש"כ שחטה בדרום דהא שחטה בדרום לכו"ע אינו מטמא משום דדרום כשר בקדשים קלים.
ועכשיו נוכל לומר בפשיטות דמאן דסבר דשחטה בדרום כמאן דתנקינון דמי ע"כ סבר דכל פסולי שחיטה אפי' היכי דאיכא בכה"ג הכשר מ"מ כיון דלא הוכשר בזה הכשר הדם כלל אם עלה ירד, ולכן ע"כ רבה ורב יוסף אזלי כאן אליבא דרב, ואנן קיי"ל כר' יוחנן דיליף משחיטה דליכא למימר דיליף מבמה דא"כ בע"מ יהיה אם עלה ירד, וכמו שהקשו בתוס', והרמב"ם כתב דאם עלה לא ירד בכל הפסולים ומוכח דלא סבר הסברא דשחיטה לאו עבודה היא דדחוק לומר כמש"כ התוס' דיליף אע"ג דלאו עבודה, ובפשוט צריך לומר דלא סבר הא דשחיטה לאו עבודה.
והנה התוס' בדף י"ד ע"ב כתבו להוכיח דשחיטה לאו עבודה מדנתלה ושחט כשר אע"ג דאין דרך שירות בכך, אכן נראה פשוט דדרך שירות הוי פסול דוקא היכי דבעי כהונה משום דכתיב לעמוד לשרת, וכמו דאמרינן דיושב כשר בבמה משום דכתיב לעמוד לפני ה' לשרתו לפני ד' ולא בבמה, ולכן יושב בבמה כשר אע"ג דשירות דוקא מעומד, וכדאמרינן לקמן דף י"ט ע"ב וליתב מיתב ולקדש אמר קרא לשרת ושירות מעומד, אלמא דאע"ג דגם בבמה יש עבודה מ"מ אינו פסול משום חסרון שירות, ואף דאפשר לדחות דבבמה מיקריא שירות גם מיושב, אבל מפשטה דגמ' משמע דשירות מעומד הוא דבר פשוט, ורק מה דכשר יושב בבמה הוא משום דלא בעי שירות, וה"נ לענין זר בשחיטה אפי' הוי עבודה מ"מ כיון דלא הוי שירות כשר בזר, והנה רבה ורב יוסף סברי להדיא בדף י"ד שחיטה לאו עבודה, וא"כ ע"כ לא סברי כר' יוחנן אלא כרב דמליקת זר אם עלה ירד, וא"כ ע"כ לאו דוקא ג' מיעוטין, אבל לר' יוחנן דסבר דמליקת זר אם עלה לא ירד אמרינן דלא הוי אלא ג' מיעוטים וכל היכי דאיכא למילף מציאות הכשר אם עלה לא ירד, וה"נ בשחטן בדרום דאיכא למילף מקדשים קלים.