אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה כד
האימורין ואיברי העולות והקמצים והלבונה ומנחות הנשרפות אחר שנתקדשו בכלי שרת אם זרק אחד מכל אלו על גבי האשים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרים.
הלח"מ הביא מתני' דמנחות דתנן שלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר והסוגיא דשם ופשטות הסוגיא דלרבנן צריך שיהי' הקטרת הקומץ בכלי שרת, וכתב דהרמב"ם מפרש דהקטרה אינו אלא לכתחלה בכלי שרת, וכונתו דמה דתנן במתני' שלא בכלי שרת פסול זהו כדפירש"י שלא קדש קומץ בכלי שרת, וכן הוא בפי' בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש שכתב דלר"ש לא צריך קידוש קומץ בכלי שרת, אכן תימה גדולה על הלח"מ שלא הביא דברי הרמב"ם בפי"א הל' ו' שכתב היתה המנחה שלא בכלי שרת או שהיתה קומצה שלא בכלי שרת או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת או שבללה בשמנה חוץ לעזרה פסולה וכו', ומפורש דבדיעבד פסול אם לא העלה הקומץ בכלי שרת, וצריך לומר דהרמב"ם מחלק בין העלאה למזבח ובין הקטרה דההעלאה למזבח צריך דוקא בכלי שרת, אבל ההקטרה והיינו הזריקה על האש אפשר גם ביד, וזהו ממה דאמר הגמ' בסוטה דף ט"ו ע"א בהא דתניא ומעלהו ומקטירו בכלי שרת דפריך בכלי שרת מקטיר ליה, אלא אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו, ועיי"ש בפירש"י דמשנה הגירסא ועיין בתוס' ביומא דף ס"ז ע"ב בד"ה אטו במגיס מקטיר.
אח"כ ראיתי שכבר כתב כן המרכה"מ והוסיף דגם הקטרת הקומץ צריך לכתחלה בכלי שרת כמש"כ הרמב"ם בפי"ג מהל' מעה"ק הל' י"ב, ונותנו ע"ג האשים מכלי שרת, אלא דלפי"ז קשה מה פריך בסוטה בכלי שרת מקטיר ליה כיון דלכתחלה צריך בכלי שרת, אך כבר כתבו בזה התוס' ביומא הנ"ל בסוף דבריהם, דכיון דקתני סדר מנחות כיצד ומדקתני כן בסדר המנחה אלמא חובה היא, ומ"מ אינו מיושב לשון הגמ' בכלי שרת מקטיר ליה, ולפי"מ שהביא רש"י היה הגירסא אטו בכלי שרת מקטיר דמשמע מפירכת הגמ' דמעיקר דין אינו מקטירו בכלי שרת לכן נראה דיש לפרש פירכת הגמ' על מה דתניא מקטירו בכלי שרת דמשמע דעיקר ההקטרה הוא בכלי שרת והיינו במחתה, וכמו בקטרת ביוה"כ לפני ולפנים, וזה אינו דודאי הקטרת הקומץ הוא ע"ג המזבח, וע"ז משני אלא אימא ומעלהו בכלי שרת להקטירו, והרמב"ם דייק לכתוב ונותנו ע"ג האשים מכלי שרת, וכן יש לפרש לשון הגמ' ומעלהו בכלי שרת להקטירו היינו שזורקו על האש מכלי שרת ולפי"ז אין יסוד מהגמ' דסוטה שאם זרקו ביד ג"כ כשר בדיעבד, רק דיסוד דברי הרמב"ם הוא מהתוספתא שהביא הכ"מ שאם זרקן ביד כשרות, אלא דזה תניא בסוטה לפי"מ דמשני הגמ' דמעלהו בכלי שרת להקטירו, וכן נפרש הא דתניא במנחות דף כ"ו ומעלו ומקטירו בכלי שרת, וכן כתבו התוס' ביומא הנ"ל ולפי"ז מבואר ע"פ התוספתא והברייתא דיש חילוק בין העלאה לזריקה על המזבח כד' הרמב"ם.
אלא דאכתי אינו מיושב מה שכתב הרמב"ם כאן אחר שנתקדשו בכלי שרת, וכן הוא לשון התוספתא הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שקידשן בכלי שרת ונתנן על גבי האשים בין ביד בין בכלי הרי אלו כשרין, וקשה דמשמע דכיון שקידשן בכלי שרת כבר אין צריך יותר דהא צריך גם כן שיעלם למזבח בכלי שרת, ועל הרמב"ם אפשר לומר דסמך על מה שכתב בפי"א שאם העלה הקומץ שלא בכלי שרת פסולה, אבל לשון התוספתא קשה דתניא בסתם שאם קידשן בכלי שרת וזרקן ע"ג האשים ביד כשרות, ולא תני דצריך גם העלאה בכלי שרת, ולכאורה הייתי סבור לומר דבתוספתא תניא מה שהוא בהכרח דבלא קידוש בכלי שרת ודאי המנחה פסולה, אבל העלאה בכלי שרת אפשר שלא היתה צריכה כגון שקמץ הכהן המנחה על המזבח וקידש הקומץ על המזבח בכלי שרת, דאז ליכא העלאת הקומץ בכלי שרת אבל באמת א"א לומר כן וכמו שנבאר.
דהנה בעיקר היסוד לחלק בין העלאה על המזבח לזריקה על האש ולומר דאם לא העלה הקומץ בכלי שרת פסול צריך טעם אלא דבאמת הוא פשוט דבהא דתנן במנחות דף י"ב זה הכלל כל הקומץ והנותן בכלי והמוליך והמקטיר אמר ע"ז רב מרי בזבחים י"ב ובמנחות י"ג דקומץ היינו שוחט ונותן בכלי הוי כמו קבלה ומוליך היינו מוליך ומקטיר היינו זורק, נמצא דיש בעבודות קומץ הד' עבודות שיש בעבודות דם וזה פשוט דהולכת דם צריך להוליך בכלי שרת דכל עבודות כהונה צריך שיהיו בכלי שרת לבד בשחיטה דאינה עבודת כהונה, ועיין מש"כ בזה בפ"ד מהל' מעה"ק הל' ז', ולבד זריקה במה שצריך הכהן ליתן באצבע, וא"כ גם בעבודת קומץ בהולכה צריך כלי שרת, והעלאת הקומץ על המזבח להקטרה זהו הולכה, אמנם חביבי חתן אחותי הגר"א שך שי' העיר מהגמ' דזבחים דף ט"ו דמוכיח לדין הולכה שלא ברגל מנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, ומוכח דמטעם חסרון שלא בכלי שרת אינו פסול, אך באמת אין ראיה משם דהגמ' פריך רק על מה דאמר לא אפשר לתקונה, ואי הוי אמרינן דאפשר לתקן ההולכה גם מצד שלא בכלי שרת לא היה נפסל.
והנה הרמב"ם בפ"א הל' כ"ג כתב דכהן שקבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח, וכבר הקשה המל"מ שם מנ"ל דחכמים פליגי על ר"ש בדין שוחט בצד המזבח וזורק כיון שכתב דפליגי על ר"ש בסברת עבודה שאפשר לבטלה אי הוי עבודה, ועיין במה שכתבתי שם לבאר ע"פ דברי הפיהמ"ש עכ"פ שיטת הרמב"ם שאם לא היתה עבודת הולכה בדם פסול, וא"כ ה"נ בקומץ אם קמץ המנחה על המזבח וקידש הקומץ בכלי שרת וזרקו על גבי האשים הא לא היה כאן עבודת הולכה ופסול, וא"כ ההעלאה על המזבח מוכרח מצד עבודת הולכה, ועבודת הולכה כתבנו דצריך כלי שרת ומשו"ה פסול בהעלאה שלא בכלי שרת, וא"כ קשה מה דתני בתוספתא שקידשו בכלי, דמשמע דסגי בזה אף שלא העלה בכלי שרת.
ונראה דהנה מדברי הרמב"ם שכתב דכהן שקבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח מוכח דאם הוליך קצת הדם אף שעמד מרחוק וזרקו למזבח אפי' אם בדרך הרגיל יש עוד מקום להולכה ולהתקרב יותר למזבח, מ"מ כשר ולא החסיר בזה עבודת הולכה, ולכן יש לומר דגם העלאת הקומץ על המזבח ג"כ אינו מוכרח דאם קיים קודם עבודת הולכה והוליך הקומץ עד סמוך למזבח למקום שיוכל לזרקו משם על המערכה של המזבח אין חסרון בזה שלא העלהו דלא כתיב בדין הקטרת קומץ העלאה על המזבח. ומה דפסק הרמב"ם שאם העלה הקומץ שלא בכלי שרת פסול, זהו דאם העלהו הרי זהו הולכה, והולכה שלא בכלי שרת פסול, ועכשיו מבואר ד' התוספתא שאם נתקדשו בכלי שרת וזרקו ביד על המזבח כשרים דלא הי' צריך להזכיר שהעלם על המזבח בכלי שרת כיון דאפשר בלא העלאה, ומה דצריך הולכה בעבודת הקומץ לא צריך להזכיר וכיון שקידשן בכלי שרת ודאי עשה ג"כ עבודת הולכה בכלי שרת, וכן הוא ג"כ הכונה בדברי הרמב"ם אלא שבפי"א כתב מפורש שאם העלו שלא בכלי שרת פסול וזהו משום פסול בהולכה וכנ"ל, והנה זה צריך לבאר דאף שהתחיל הרמב"ם וכתב האימורין ואיברי העולות, מה שכתב אחר שנתקדשו בכלי שרת אינו אלא על הקמצים והלבונה ומנחות הנשרפות והוא פשוט.