אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה כב

הלכה טז

דם שנפל לתוך המים או לתוך דמי חולין לא יזה ממנו ואם הזה פסול, נפל מים לתוך הדם שבמזרק אם יש בו מראה דם כשר, נפל לתוכו יין או דם חולין אומדין אותו אילו היה מים אם ראויין לבטל דם שבמזרק עד שלא יהיו מראיו מראה דם הרי זה לא יזה ממנו, ואם אינם ראויין לבטל מראיו יזה ממנו.
אומדין אותו אילו היה מים הלח"מ הביא הסוגיא דזבחים דף ע"ח דפריך מכאן על ר"ל דאמר מין במינו ברובא ולא אמרינן רואין. ואמר הגמ' תנאי היא דפליגי ת"ק ור' יהודה אי אמרינן רואין. והקשו מברייתא דמי חטאת עד שירבו המים ותי' רבא דמה דסבר ר"י דמי חטאת ברובא כשהיה הכלי תוכו טהור וגבו טמא דטמא מדרבנן. וקשה דכאן פסק כר"י דאית ליה רואין דמתני' כוותי' ובפ"ג מהל' מקואות הל' י"ח פסק דאם היה בכלי מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו המים טהור, ולא הצריך שיהיה הכלי טמא רק מדרבנן, ועוד הקשה דבהל' י"ט שם פסק דכלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב מפני שטומאתו מדבריהם ומפורש דבטמא מדאורייתא לא מהני רוב, וכתב הלח"מ דבמי חטאת שפיר מועיל רוב, משום דמי חטאת הי' ראוי שיועיל השקה גם למי חטאת עצמם רק משום חומרא דהקדש, ומה דפריך הגמ' ממי חטאת הוא אמתני' דסבר ר"י אין דם מבטל דם, ועל זה תירץ רבא דמיירי בכלי שתוכו טהור וגבו טמא, ולכן לדידן דלא קיי"ל כר"י דאין דם מבטל דם לא צריך שיהי' טמא רק מדרבנן, רק שלמד מזה הרמב"ם לדין כלי שיש בו יין לבן או חלב דאף דבזה פסקינן כר"י דאמרינן רואין מ"מ בכלי שטומאתו מדבריהם הולכין אחר הרוב, ותירוצו דחוק לומר דהרמב"ם למד דין כלי שיש בו יין לבן או חלב מדין מי חטאת כיון דבעצמו כתב דמי חטאת שאני ואפשר דגם לגבי טומאה דרבנן יש לחלק.
אכן לא הזכיר הלח"מ דברי הכ"מ שם בהל' י"ט על מה שהשיג הראב"ד דבגמ' דזבחים אמר רבא כן דדוקא בכלי שטומאתו מדרבנן אליבא דר"י, אבל לרבנן אפי' טמא ממש סגי ליה ברובא, וכתב הכ"מ דהרמב"ם מפרש הא דרבא דלא קאי על כלי שיש בו מי חטאת דאמר אביי הא דידיה הא דרביה אלא מילתא באפי נפשה היא, דאתא לפרושי ברייתא דדלי שיש בו יין לבן, ואפשר שלא היה גורס רבא אמר אלא אמר רבא, אלא דהכ"מ לא בירר דבריו למה הוצרך רבא לאוקמי הברייתא באוקימתא זו כיון דקתני סתמא.
ונראה להוסיף על דברי הכ"מ דהרמב"ם לגירסתו אינו יכול לפרש כפי' התוס' בהא דפריך הגמ' ורמינהו דלי שהוא מלא רוקין דאמר הגמ' מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר' יהודה וקתני דסגי ליה ברובא והיינו גבי מי חטאת שהקשו התוס' על גירסת רש"י דגריס מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים, ופירש"י דפריך דמזה דקתני רואין אותן כאילו הן מים אלמא דאתיא כר"י והקשו התוס' דמה שייך האי רואין להאי רואין דהא טעמא דמי רגלים דמהני טבילה הוא משום דמין מים הן כדפירש"י בד"ה רואין לכן גורסים התוס' מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין. אבל הרמב"ם בפ"ג מהל' מקואות גורס כגירסת רש"י כאילו הן מים. וא"כ קשה קושיית התוס' ממאי מוכיח הגמ' דמדקתני במי רגלים רואין אותן כאילו הן מים דר"י הוא. ולכן יש לומר דמי רגלים אינם דוקא ממה שמתמצה לשלפוחית השתן מהמים שבמעים דיש אוכלין רכין שמתמצה מהם ג"כ הבל של מים ובפרט מחלב ושאר משקין ומ"מ יש למי רגלים דין מים. וע"כ דסבר תנא דרוב מי רגלים באין מהבל המים דגם אוכלין מתבשלין במים. ולכן זהו דקתני בברייתא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים והיינו דתני מילתא פסיקתא דלא נימא כדקתני גבי יין לבן או חלב רואין אותו כאילו הוא יין אדום. וכן הכא נמי נימא על חלק האוכלין או חלב שיש במי רגלים שרואין אותן כאילו הן יין אדום ועל זה קתני בברייתא רואין אותן כאילו הן מים והיינו שהוא מיעוט כזה ממינים אחרים דבודאי לא ישנו את המראה אפי' אם הי' החלק שחוץ ממים יין אדום. ומבואר מה דפריך הגמ' מאן תנא דאית ליה רואין ר' יהודה דלת"ק דלית ליה רואין כלל לא שייך למיתני רואין אותן כאילו הן מים. וע"ז פריך שפיר ממה דקתני בברייתא דסגי ליה ברובא. מהא דאמר ר' יהודה במתני' דין דם מבטל דם.
ועכשיו מיושב לפרש בדברי רבא כפי' הכ"מ ואפשר שפיר לגרוס כגירסתנו רבא אמר. וקאי על הא דאמר מעיקרא תנאי היא דפליגי ת"ק ור' יהודה בברייתא דדלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו דת"ק דאמר הולכין אחר הרוב לית ליה רואין. ור' יהודה פליג ואמר רואין ולפי"ז צריך לאוקמי מתני' דזבחים דנתערב ביין רואין כאילו הוא מים כר' יהודה. וע"ז חולק רבא ואמר דליכא פלוגתא בדין רואין כיון דבסתם מתני' תנן רואין וברייתא דדלי שיש בו יין מיירי בדלי שתוכו טהור וגבו טמא. ובזה סובר ת"ק דלא אמרינן רואין. ור' יהודה חולק וסובר דגם בזה אמרינן רואין. וממילא נתיישב קושיית הגמ' על מתני' דמקואות דמהא דמי רגלים מוכיח דמתני' ר' יהודה מדתני רואין וע"ז פריך מהא דתנן מי חטאת עד שירבו דהא ר' יהודה סבר אין דם מבטל דם. והוצרך אביי לשנויי הא דידיה הא דרביה. אבל למה דמוקים רבא ברייתא דדלי שיש בו יין בטומאה דרבנן. ובטומאה דאורייתא ליכא פלוגתא וכו"ע סברי רואין כדתנן במתני'. א"כ שפיר מיתוקמא מתני' דמקואות כרבנן דסברי מין במינו בטל.
ולפי"ז מיושבים דברי הרמב"ם פ"ג דמקואות בהל' י"ט שכתב כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב שהשיג עליו הראב"ד דלא איתמרא הא מילתא אלא לר' יהודה. ומבואר כתי' הכ"מ דרבא דמוקים בכלי שתוכו טהור הוא על הך ברייתא ולרבנן. דעל טומאה דאורייתא ליכא פלוגתא וכו"ע אית להו רואין כדתנן במתני' דזבחים. ומתני' דמקואות דתנן מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת לא אוקים רבא בדלי שתוכו טמא וגבו טהור משום דמעיקרא לא קשה על זה דלימא רואין וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה הא דרביה דמה דלא מהני השקה למי חטאת הא זהו משום דאין זריעה להקדש, אבל היכי דרבו מים בטלי מהם תורת מי חטאת ונעשה מי מקוה ופשטות ד' התוס' משמע דמשום זה לא צריך השקה כלל, אלא דקשה דאם כונתם משום דנפסלו מדין מי חטאת, א"כ לא צריך שיהיה רוב דהא קיי"ל כחכמים בפרה פ"ט דפוסלין בצלוחית שנפלו בה מים כל שהוא, וע"כ צריך לומר בכונתם דמשום זה דפסול מלהזות עוד לא בטלו מתורת מי חטאת דמה דפסול מלהזות הא זהו משום דהזאה צריכה שיעור כדאמר בזבחים דף פ', אבל מעיקר קדושת המי חטאת לא נתבטלו ומשום זה לא מהני להו השקה דאין השקה להקדש, וע"כ דסוברים דהיכי דרבו המים על מי חטאת אז נתבטלו בעצמותן מתורת מי חטאת ולא מהני הזאה מהם לבד החסרון דהזאה צריכה שיעור, ומלשונם משמע דכונתם דמשום זה פקע טומאה מהם בלא השקה, ואפשר דכונתם דמשום זה מהני להו השקה כיון דעכ"פ אין בהם קדושת מי חטאת, לכן לא אמרינן רואין או דכונתם כמש"כ כאן הלח"מ דכיון דהוא רק משום חומרא דהקדש לא אמרינן רואין.
ומה שהקשה הלח"מ דאיך כתב הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א דמין במינו בטל ברובא מה"ת ואמאי לא אמרינן התם רואין, וכתב שכבר הקשו זה התוס' כאן וכתבו דא"א לברר טעם בזה אלא היכי דאיתמר איתמר, והנה עיקר קושיית התוס' זהו מה דפריך הגמ' על ר"ל ומשני תנאי הוא, וא"כ לרבא דחולק ולא סבר דפליגי תנאי בדין רואין, ומ"מ אמר נמי אח"כ אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן ברובא והיכי דאיכא חזותא במראה, א"כ סבר דבסתם מין במינו אזלינן בתר רובא מדאורייתא, וע"כ סבר דלא מצינו דאמרינן רואין אלא במין בשאינו מינו כמו הא דמתני' דדם שנתערב ביין וכן הא דדלי שיש בו יין לבן או חלב, ומעיקרא סבר דגם במין במינו אם הי' המין האיסור המתבטל מראה אחר והיה ניכר לא הי' נתבטל, לכן אם אמרינן רואין גם בזה צריך לומר רואין, אבל רבא ע"כ לא סבר כן והכי קיי"ל ומיושב מה שפסק כן הרמב"ם ועיין בקרן אורה מה שכתב בזה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה