אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה טז
דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים ולא כיפר אלא הוציאו ולא הזה ממנו בפנים כלום, אם הכניסו בשוגג הרי זה כשר ומזה ממנו בחוץ שהרי לא כיפר בקדש ואם הכניסו במזיד פסול.
כתב הכ"מ בדעת הרמב"ם דסובר דר"י אר"ש קאי וה"ק הא דמכשיר ר"ש בשלא כיפר היינו דוקא כשהכניסו בשוגג. והקשה על זה דהא מסיק בגמ' דר' יהודה סובר דבמזיד דפסול. הוא דוקא בשכיפר וכן אמר הגמ' בדף ל"ו על הא דר"י דאם הכניסו בשוגג כשר הא במזיד פסול וקיי"ל בשכיפר. וכתב בשם הר"י קורקוס משום דמסיק הגמ' שם בדף ל"ו דתרי תנאי אליבא דר"י דתנא דברייתא דמייתי התם דאמר ר"י שאם חשב בשעת שחיטה ע"מ להכניסו לפנים פסול ע"כ לית ליה דר"י אינו פוסל אלא בשכיפר. והנה כתב עוד דמתני' דכל הפסולין ע"כ לית ליה דלר"י דוקא בשכיפר. ודבריו תמוהים דלהיפוך איתא שם בגמ' דפריך אמאי לא פליג ר"י במתני' בחושב ליתן בפנים ומשני בעינן מקום משולש. ופריך מברייתא דתניא דר"י פוסל וע"ז פריך להיפוך דהא ר"י סבר גם בהכניסו ממש דוקא בשכיפר כ"ש דבמחשבה לא פסל. ואמר ע"ז תרי תנאי אליבא דר"י. א"כ מתני' דלא תנן דר"י פליג לפסול בחישב א"צ לסבור דבנכנס לא אמרינן דהוא בשכיפר ולהיפוך הברייתא דסברה דבחושב ליתן בפנים נמי פסול ע"כ דלא סברה בשכיפר.
והנה כבר עמד בזה הבה"ז וכתב דסובר הרי"ק דלפי"מ דמייתי הברייתא דחישב ליתן בפנים נמי פסול אין ראיה דמתני' לא סבר כן וכמו דאמר בדף כ"ד ע"ב דפריך והרי זריקה וכו'. ואמר אביי פליג בברייתא. ולכן כתב דהך ברייתא אלים טפי משום דמתני' נמי סבר כן. ותירוצו אינו מוכרח דמנ"ל דמתני' סברה כהך ברייתא. דילמא כברייתא דסברה דאפי' הכניסו אינו פסול אלא בשכיפר ומנ"ל להרמב"ם לפסוק כהך ברייתא והלח"מ האריך בזה וחילק דפשטיה דקרא דאיירי בכיפר הוא בשוגג. וג"ש דר"א דאפי' לא כיפר פסול הוא על מזיד. וגם דבריו אינם מיושבים דכל כה"ג הו"ל לגמ' לפרש כן. [אגב הנני להעיר שיש ט"ס בד' הלח"מ דבמה דכתב וא"כ תנא דכל הפסולין יליף ג"ש דר"ש אליבא דר"י צ"ל לא יליף].
ונראה דשיטת הרמב"ם מבואר מתוך דבריו בפיהמ"ש דבמתני' פליגי מקודם ריה"ג וחכמים בשני כוסות שנכנס אחד לפנים ואח"כ תנן נכנס לכפר אע"פ שלא כיפר דברי ר"א ר"ש אומר עד שיכפר. ר' יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר וכתב הרמב"ם והלכה כחכמים ור' יהודה. ובמחלוקת שבין ר"א ור"ש לא הזכיר כלום. וקשה כיון שכבר בא לפסוק ההלכה במתני' למה לא הזכיר בזה. ואף דלדברי הכ"מ דר"י אר"ש קאי לא קשה דבזה דפסק כר"י ממילא הוא נמי כר"ש. אבל מלבד דעיקר פירושו לא מסתבר הא בגמ' כאן אמרו דלר"י דפסול במזיד הוא דוקא בשכיפר. וא"כ היה לו לפרש ההלכה אם כר"א או כר"ש. אלא דהפשוט הוא דבזה שכתב והלכה כחכמים ור' יהודה הוכיח בדבריו דאין הלכה כר"ש. ומשום דסובר דפשטיה דמתני' קמייתא דתנן שר"ע אומר כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין. וחכ"א חטאת בלבד משמע בסתמא דנכנס לכפר אע"פ שלא כיפר. אלא שר"א מפרש כן בהדיא משום דדריש כן בברייתא מג"ש. ומה שפסק דהלכה כר' יהודה ע"כ משום דסובר דאין הוכחה דת"ק חולק ואינו סובר כן. ועיין בספר יד מלאכי אות שי"ב שהוכיח דגם היכי דתנן ר"י אומר מ"מ אפשר דלפרש בא והוכיח זה מהרבה מקומות. לכן פסק כר' יהודה. ויש לומר עוד דממה דתנן דברי ר"א קודם דברי ר"ש מוכח דדעתו הוא כסתם. ועוד י"ל עפ"מ דאמר ר' יוחנן בעירובין דנ"ג לבן של ראשונים כפתחו של אולם של אחרונים כפתחו של היכל ראשונים ר"ע אחרונים ר"א.
עכ"פ פשוט דהרמב"ם לא פסק כר"ש אלא כר"א. ומה דמוכיח הגמ' דר' יהודה סבר נמי כר"ש הא אמר בדף ל"ו דתרי תנאי אליבא דר' יהודה. וממתני' דכל הפסולין אין הוכחה כלל. דמה דלא תנן דר"י פוסל בחישב ליתן בפנים הא משני משום דאית לר"י שלישי. ומה דפוסל בברייתא צ"ל דמתני' וברייתא פליגי בהא אי אית ליה לר"י שלישי. וביותר נראה דמדלא כתב הרמב"ם בפיהמ"ש כלום אם הדין כר"א או כר"ש מוכח דסובר דהא דר"א הוי כסתם וכנ"ל. ורק ר"ש מחדש דדוקא בכיפר. ומכיון שלא הזכירו הלא פסק בזה דאין הלכה כר"ש ולא כר' יהודה דברייתא דסובר כמותו. ובמה שפסק דאם הכניס בשוגג וכיפר פסול כתבנו בהל' י"ג.
והנה ראיתי עתה באור שמח בהל' זו שמפרש בדעת הרמב"ם דאם כיפר אז אפי' הכניס מקצת דמו בכוס אחד נפסל גם הכוס השני. אבל אם הכניס במזיד ולא כיפר אז לא נפסל אלא הדם שהכניס. אבל גם בזה הדם שהכניס צריך לפי דבריו התנאי שהכניס לכפר. וכתב דלפי"ז מתקיימים תרי קראי דלענין לפסול כל דמה אף שלא הכניס אלא מקצת דמה. דילפינן מקרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה. דבזה כתיב לכפר ילפינן מגז"ש מואת פר החטאת וגו' אשר הובא דמם לכפר דמיירי בשכיפר. ונכנס לכפר ולא כיפר ילפינן מקרא דהן לא הובא את דמה דלא כתיב לכפר ולכן אפי' לא כיפר. אלא דבזה כתיב את דמה דמשמע כל דמה. והנה כיונתי לדבריו לומר דאנו למדין גם לרבנן מהני תרי קראי שני דינים. אלא שהאו"ש כתב דגם מה דילפינן מהקרא דהן לא הובא את דמה אף דלא צריך כיפר אבל צריך עכ"פ נכנס לכפר. ולא ידעתי מנלן לומר כן דאם נאמר דמהך קרא ילפינן גם מה דלא מצינן למילף מקרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה לכפר בקדש. ולכן פסול הדם אף שלא כיפר א"כ אף בלא נכנס לכפר פסול. וכמו שכתבתי בהל' י"ג דלא הזכיר שם הרמב"ם דין נכנס לכפר. ושכן מוכח מדין נתן בחוץ דלא מיקרי נתן לכפר.
ומה שמדייק האור שמח מדברי הרמב"ם דסובר דבנכנס לכפר ולא כיפר אז אינו פסול אלא הדם שהכניס. ולפי"מ שכתבתי א"א לומר כן דהא לפי"ז הדם שהכניס פסול גם בלא נכנס לכפר. וא"כ לא משכחת הך דינא שיהיה חילוק בין נכנס לכפר ולא כיפר. ובין לא נכנס לכפר. והוכחתו הוא מזה שבהל' ט"ו כתב נכנס אחד מהם להיכל והזה ממנו שם. ומוכח דלפסול שאר הדם צריך כיפר אבל יש לומר משום דשם אינו מחלק הרמב"ם בין נכנס במזיד או בשוגג. ולכן כתב והזה דמשום זה אפי' נכנס בשוגג פסול. ולפי"ז צריך לפרש דמה שכתב הרמב"ם בהל' ט"ז ואם הכניסו במזיד פסול היינו שפסול כל דם החטאת.