אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה יג
נתערבו הניתנין בפנים בנתנין בחוץ ישפוך הכל לאמה. ואם לא שאל ולקח דם התערובת ונתן ממנו בפנים ובחוץ, בין שנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ. או בחוץ וחזר ונתן בפנים הכל כשר, במה דברים אמורים בשאר דמים הניתנין בחוץ חוץ מן החטאת, אבל דם חטאת הנעשית בחוץ שנתערב בדם חטאת הנעשית בפנים אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ פסולה שדם חטאת שנכנס להיכל אפי' חטאת יחיד הנאכלת אסורה, שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' והוא שיבוא דרך שער ההיכל שנאמר יובא דרך ביאה. אבל אם הכניסו בפשפש או דרך חלון או גג אינו נפסל.
אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים, הכ"מ הביא מה שכתבו התוס' וכגון דיהיב דמים הפנימים בחוץ לשם מים דאלא"ה היאך חוזר ונותן בפנים הלא נתכפר לשמואל דשלא במקומו כמקומו לפי"מ שכתבו דגם בניתנין בפנים שנתנם בחוץ אמרינן דכמקומו דמי, ולא הביא הכ"מ מה שהקשו התוס' דא"כ בנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ אמאי פסול הא לכפר כתיב ונשארו בקושיא, והגרעק"א במשניות הוסיף עוד להקשות ארישא דתנן דלכתחלה ישפך לאמה ולא פליג ר"א לומר יתן לשם מים, ומפרש בגמ' דהוא משום חטאת ואשם, וקשה דהא לכפר כתיב, ועיין מה שכתב בזה הקרן אורה אבל נשאר בלא ישוב.
ונראה דהנה ריה"ג וחכמים פליגי בנכנס מקצת דמה דריה"ג יליף מקרא דהן לא הובא את דמה, וסבר דכל דמה וקרא דכל חטאת אשר יובא מדמה מפרש בפרים הנשרפים, וחכמים סברי דקרא דכל חטאת קאי בחטאת החיצונה שהובא דמה לפנים ודרשי מדמה אפי' מקצת דמה, ויש לומר דחכמים לא פליגי על ריה"ג במה דלמד מקרא דהן לא הובא את דמה, אלא דמפרשי גם קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה דקאי נמי על חטאת החיצונה ולפנינו נבאר בזה, וא"כ כיון דבקרא דהן לא הובא את דמה לא כתיב לכפר א"כ היכי דהובא כל דמה פסול הדם מהך קרא אף שלא נכנס לכפר, אלא דהיכי דאיכא עוד דם הנפש או שיש כוס שני שנאמר שנפסלה החטאת ושלא יועיל מה שיזרוק מדם אחר בזה צריך דוקא נכנס לכפר, וזה מוכרח ממתני' דתנן דנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ פסול, אף שהדם של חטאת החיצונה לא הכניס לכפר והכניס רק בשביל דמים הפנימים, ואף דעל הך דינא גופא תנן ר"ע פוסל שהי' ר"ע אומר כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולים, יש לומר דזהו על עיקר דין דוכל חטאת אשר יובא מדמה דהוא בכל דמים, ומשום זה גם כאן אף שלא נכנס לכפר פסול הדם שנכנס.
איברא דעכ"פ במתני' הא מוכח דהוא מקרא דוכל חטאת, וכן הרמב"ם כאן הביא קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה, ולא קרא דהן לא הובא את דמה, ונראה דאף שכתבנו דדין זה שהדם שהובא לפנים נפסל אפי' לא נכנס לכפר נלמד מקרא דהן לא הובא את דמה, מ"מ עיקר קרא לאסור חטאת שהובא דמה בפנים ודאי הוא קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה דכתיב להדיא לא תאכל, אלא דמקרא דהן לא הובא את דמה ילפינן דבהך קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה איכא ב' דינים דמה שהצריך הכתוב לכפר בקדש זהו על מקצת דמה מדכתיב מדמה, אבל עיקר הדם שהובא בפנים נפסל ולא צריך לזה התנאי של לכפר בקדש, והטעם לזה שמוכרחים לחלק הכתוב לשני דינים משום דקרא דהן לא הובא את דמה אינו אזהרה מפורשת אלא משה אמר לאהרן מדוע לא אכלתם וגו' הן לא הובא את דמה וגו', ומזה אנו למדין דאם הובא דמה פסול, וכיון דלא כתיב דין זה במפורש לכן צריך לפרש דקרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה דכתיב ביה לכפר בקדש זהו בשביל דכתיב מדמה ולפסול אפי' אם יש דם אחר לזרוק, ונמצא דקרא דהן לא הובא את דמה, מגלה לן דבהובא כל דמה לא צריך התנאי דלכפר בקדש, אבל האזהרה המפורשה הוא מקרא דוכל חטאת דכתיב ביה לא תאכל ומדוייקים דברי הרמב"ם כאן שהביא קרא דוכל חטאת וכתב וגו' ולא הביא לכפר בקדש, ובהל' ט"ו כתב אם נכנס לכפר בקדש נפסלה, משום דשם הוא אם נכנס אחד מהם להיכל והזה ממנו שם אף החיצון פסול.
וכן מדוייק בזה לשון הרמב"ם בפיהמ"ש דהך מתני' שכתב וז"ל וחכ"א החטאת בלבד לפי שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקדש איזה מין שתהיה ואפי' חטאת יחיד הניתנת על מזבח הנחושת אם נכנס דמה לפנים נפסל להזות ממנה על מזבח החיצון עכ"ל, ולא הזכיר בעיקר הדין אם נכנס לכפר, וזהו משום שלא כתב אם נכנס מדמה כדכתיב בקרא אלא אם נכנס דמה, והיינו כל דמה לכן נפסל להזות ממנה אפי' אם לא נכנס לכפר, ומשום דבמתני' הא לא נכנס לכפר.
והנה בפי"א מהל' מעה"ק הל' ג' כתב וכן האוכל כזית מבשר חטאות הנשרפות לוקה שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לא תאכל באש תשרף, ועמד שם הלח"מ מדבריו כאן שפסק כחכמים ור"ע דקאי על חטאת החיצונה, וריה"ג סובר דקרא הוא על חטאות הפנימיות, וכתב הלח"מ דתרתי נפקא לן מהך קרא, ושם כתבתי דלא צריך לומר דתרתי שמעת מינה דבדברי הרמב"ם מפורש כאן דבין חטאות הפנימיות בין חטאת החיצונה נכללו בהך קרא דוכל חטאת דהא כתב חטאת שנכנס להיכל, אפי' חטאת יחיד הנאכלת, ומבואר שכלל חטאות הפנימיות וחטאת החיצונה בהך קרא דוכל חטאת, אכן ראיתי דעכ"פ אינו חד דינא דהא בדין חטאת החיצונה שנכנס להיכל הוי תנאי שיבוא דרך שער ההיכל, ואם הובא דרך פשפש או חלון או גג לא נפסל כמש"כ הרמב"ם כאן, ובדין חטאות הפנימיות הא אין נ"מ בין בהכשרן בדין קרבן בין באיסורן לאכילה וחיוב שריפתן, דלא אשכחן דין שיהיה עיכוב אם לא הכניסו הדם להיכל דרך שער ההיכל, ולכן ע"כ מוכרחין אנו לומר דאף דבדין וכל חטאת איכללו גם פרים הנשרפין וגם חטאת החיצונה, מ"מ הא דכתיב אשר יובא מדמה ודרשינן דדוקא דרך ביאה זה אינו אלא על חטאת החיצונה.
ומדוקדק ג"כ מה שלא הביא הרמב"ם לכפר בקדש משום דבחטאות הנשרפות לא שייך שום תנאי ואפי' אם הובא הדם בסתם שלא ידע המביא שצריך לכפר בו בהיכל, אף דהולכה צריך לשמה מ"מ בדיעבד אינו פוסל אם לא ידע, ולכן הביא הרמב"ם שם רק תחלת הפסוק, אבל לא צריך בזה התנאי לכפר בקדש דזה לא קאי אלא על חטאת החיצונה.
ומיושב בזה ביותר מה שכתבנו דבקרא דוכל חטאת איכללו דין הובא כל דמה ודין מקצת דמה, ולכפר בקדש לא קאי אלא על הובא מקצת דמה, ומשום דבלא זה נכלל בפסוק גם חטאות הנשרפות וגם על זה לא צריך שיובא דוקא לכפר בקדש, אלא דבחטאות הנשרפות יש לומר דלכפר בקדש אינו תנאי אלא פשטיה דקרא דכל חטאות שמביאין מדמה לכפר בקדש לא תאכל, וכן ע"כ צ"ל לריה"ג דסובר דקרא קאי רק בחטאות הנשרפות.
והנה בהל' ט"ז כתב דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים ולא כיפר אלא הוציאו ולא הזה ממנו בפנים כלום אם הכניסו בשוגג הרי זה כשר ומזה ממנו בחוץ שהרי לא כיפר בקדש ואם הכניסו במזיד פסול, ולכאורה נסתרו דברינו דהא כתב שמזה מהדם שהכניס וכתב על זה שהרי לא כיפר בקדש, ונראה דדין הכניס שוגג דכשר זהו אפי' לגבי הדם שהכניס משום דבין קרא דאשר יובא מדמה, בין קרא דאשר הובא את דמה הוא דוקא בהובא בכונה, וסבר ר' יהודה דבשוגג לא נקרא הובא, אלא דמ"מ סובר הרמב"ם דזה דוקא בלא כיפר, אבל אם כיפר דנתקיים הבאתו לכפר אף שהביא בשוגג פסול, ונמצא דכאן כשהובא בשוגג אפי' לגבי זה הדם שהובא הוי נ"מ בין כיפר ובין לא כיפר, דבכיפר נקרא הובא אפי' הובא בשוגג.
והנה אדמו"ר בספרו על הלכה זו שכתב הרמב"ם שהרי לא כיפר בקדש הקשה דהא כל הך דינא דבשוגג כשר הוא דברי ר' יהודה, והרי ר' יהודה סובר דבהבאה לכפר אם לא כיפר אינו פסול אפי' במזיד וא"כ מוכרח דבשוגג אפי' כיפר כשר, וכתב דלכאורה אפשר לומר דכונתו דאם כיפר בפנים וקיי"ל דשלא במקומו כמקומו דמי ונתכפרו בעלים א"כ הבשר פסול, אבל כתב דלא משמע כן בד' הרמב"ם אלא דמשום פסולא דחטאת שהובא דמה לפנים כתב שהרי לא כיפר אבל אם כיפר פסול אפי' אם הכניס בשוגג משום הכניס ע"מ לכפר, לכן כתב בזה דטעמו של הרמב"ם הוא דסובר דאף דבשוגג כשר משום דלא נקרא אשר יובא אף שהכניס בשוגג כיון דבאמת כיפר ונתקיימה מחשבתו לכפר, גם בשוגג לא בטלה מחשבתו ומצטרפין שניהם מה שחשב לכפר וכיפר לענין שיהא בכלל יובא לכפר. ולפי"ז כ' לחלק בין כפר בהיכל בזריקה על המזבח ובין בזריקה על הפרוכת ובין הבדים. דאם כיפר בזריקה על המזבח בפנים כיון דקיי"ל שלא במקומו כמקומו א"כ כיפר באמת לכן שפיר נפסל החטאת כיון שכיפרו הבעלים. אבל בזרק על הפרוכת ועל בין הבדים כיון דבזה לא אמרינן שלא במקומו כמקומו וא"כ אינו אלא חשב לכפר אבל לא כיפר באמת וכיון שהכניס בשוגג לא נקרא הובא לכפר. ולפ"ז כ' לייישב דהא דכשר לר' יהודה בהכניס בשוגג זהו בזריקה על הפרוכת ובין הבדים דבאמת לא כיפר והרמב"ם שכ' שהרי לא כפר בקודש. זהו בשביל זריקה על מזבח הזהב, ע"כ תורף ד' אדמו"ר.
והנה לכאורה הוא דוחק לאוקמי הא דאמר ר' יהודה אם הכניס בשוגג כשר דאיירי דוקא בשהזה על הפרוכת ובין הבדים. אכן אח"כ ראיתי שד' אדמו"ר מוכרחין דע"כ בל"ז צריך לאוקמי הא דר' יהודה בשהזה על הפרוכת ובין הבדים. דאם הזה על המזבח הפנימי כיון דסבר שלא במקומו כמקומו דמי היכי אמר כשר דמשמע דגם הקרבן כשר דהא כבר נתכפרו בעלים בזריקה על המזבח הפנימי ושוב לא מהני מה שיזרוק על מזבח החיצון להתיר בשר באכילה כדאמר הגמ' בדף כ"ו. וראיתי זה בס' עזרת כהנים על הספרא שהקשה כן וכתב דצריך לפרש שהזה על הפרוכת וא"כ דברי אדמו"ר מבוררים דשפיר נוכל לומר דאם הזה על המזבח הפנימי כיון דמעיקר הדין כיפר משום דכמקומו דמי לכן יפסל גם משום דין וכל חטאת אשר יובא וכמבואר בדבריו.
אכן עוד יש להסתפק בהוכחתו של העזרת כהנים דר' יהודה ע"כ מיירי בהזה על הפרכת. לפי שיטת הרמב"ם דהיכי דכיפר גם בשוגג פסול. ולפי"מ שביאר אדמו"ר דהיינו בכיפר על מזבח הפנימי כיון דשלא במקומו כמקומו. דזה נראה פשוט ממתני' ומדברי הרמב"ם דאם איכא אשר יובא מדמה אז פסול הקרבן לגמרי וגם הבעלים לא נתכפרו דבין במתני' תנן סתם פסול, וכן ברמב"ם בהל' ט"ו כתב אפי' מקצת דמה אם נכנס לכפר בקודש נפסלה, והיינו דהחטאת נפסלה ומשמע דאפי' כיפר בפנים נפסלה החטאת לגמרי ולא כתב דהבעלים נתכפרו, ולפי"ז צריך ע"כ לפרש דמה דמחלקינן בין כיפר ובין לא כיפר היינו דהזה הזאה שמכפרת אילו לא הי' הדין דכיון שהובא לכפר נפסל, ורק שדבריו של אדמו"ר נכונים דדוקא על המזבח דכמקומו דמי, דבזה אי לאו קרא דאשר יובא הי' מכפר בזה בזה נפסל, אבל בהזה על הפרכת דגם בלא קרא דאשר יובא אינו מכפר, לכן לא מיקרי בזה כיפר ושפיר דאם הכניס בשוגג כשר אבל עכ"פ אין כאן הוכחה מעיקר דברי ר' יהודה דאמר כשר. משום דיש לומר דבזה לא נימא שלא במקומו כמקומו דמי כיון דאם נימא דהוא כמקומו ונמצא דכיפר והיכי דכיפר הא אפי' בשוגג נפסל והוי כמו שני פסולים דלא אמרינן כמקומו דמי וכמש"כ התוס' בדף כ"ו ע"ב גבי טמא.
ובאופן אחר נראה דיש ליישב דעת הרמב"ם דהיכי דכיפר גם בשוגג פסול שהקשה אדמו"ר דהא ר' יהודה ע"כ מיירי בכיפר דיש לומר דהא בהא תליא דזה ודאי דהא דסבר ר' יהודה אם הכניס בשוגג כשר משום דסבר דאשר יובא משמע בכונה ולא בשוגג, וא"כ לר' יהודה דסבר דמה דכתיב לכפר היינו בשכיפר, א"כ על זה אמר קרא אשר יובא ולמעט הכניס בשוגג, ומפורש דגם בשכיפר אם הכניס בשוגג כשר, אבל להלכה דקיי"ל כרבנן דגם בשלא כיפר פסול ולכפר היינו רק שהכניס לכפר בזה נוכל לומר דמה דממעטינן שוגג מאשר יובא הוא דוקא אם לא כיפר אבל אם כיפר אף שהכניס בשוגג לא בטלה מחשבתו שהכניס לכפר וכמש"כ אדמו"ר שמצטרפין מה שהכניס לכפר ומה שכיפר שיהי' בכלל אשר יובא, והטעם לומר כן הוא בשביל דזהו חידוש הא דאמר ר' יהודה דבשוגג לא נקרא אשר יובא, וכיון דלדידן משמע לכפר מה שהכניס לכפר, ולכן לא ידעינן דין זה דבשוגג לא מיקרי אשר יובא אלא בשלא כיפר אבל אם הכניס ע"מ לכפר וכיפר מסתבר דמיקרי אשר יובא אפי' אם הכניס בשוגג.