אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה יא

הלכה י

דמי קדשים שנתערבו בין דם בדם בין כוסות בכוסות, אם נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתנה אחת יתן הכל מתנה אחת, וכן הניתנין מתן ארבע בניתנין מתן ארבע יתן הכל מתן ארבע, נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתן שתים שהן ארבע יתן הכל מתנה אחת, נתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה ישפך הכל לאמה והזבחים פסולין, אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה. ואם לא שאל אלא נתן מן התערובות למעלה ולמטה הרי זה כשר, נתן למעלה ושאל יתן למטה ואלו ואלו עלו לו.
נתן למעלה ושאל וכו' הלח"מ הקשה דבזבחים דף פ"א הקשו למ"ד דסוף חטאת ועולה ישפך לאמה. משום דמקום עולה לאו מקום שירים. מברייתא דתניא נתן למעלה אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עולים לו. מאי לאו דאיערוב חטאת ועולה. וכיון דיהיב ליה למעלה הוו להו שירים. וקתני אלו ואלו עלו לו. והוצרך לתרץ דאיערוב חטאת החיצונה בשירים. וקשה על הרמב"ם שכתב בסתם דמשמע דהוא על כל ההלכה. וגם על נתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה. והרמב"ם הא פסק דמקום עולה לאו מקום שירים דהא כתב אפי' נתערבו שירי החטאת עם דם העולה והוא משום דמקום עולה לאו מקום שירים ונשאר בצ"ע. וראיתי להמרכה"מ שכתב דכיון דפסק הרמב"ם כשמואל דשלא במקומו כמקומו דמי. א"כ כשנתן למעלה גם בעל העולה נתכפר ונעשו הכל שירים. והגמ' דפריך הוא לר' יוחנן דסבר שלא במקומו לאו כמקומו דמי. אבל כבר רצה לומר כן הקרן אורה וכתב דא"א לומר כן. דא"כ למה כתב הרמב"ם דאם לא נמלך ונתן למעלה ולמטה ה"ז כשר. דהא בשר הזבח וגם האימורים פסולים ורק הבעלים נתכפרו, וע"כ דכיון שנתן למעלה בשביל דם הניתנין למעלה לא הוי נתינה כלל על הניתנין למטה לשם זריקה לגבי זה שיתכפרו הבעלים.
ונראה עפ"ד התוס' ביומא דף ס' ע"ב שהקשו במה דאמר שם תנא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבים דבזבחים דף ל"ט מוכח דאפי' בשירים החיצונים סבר ר' נחמיה דחייבים עליהם בחוץ. ותי' הריצב"א דלמ"ד שירים הפנימים מעכבים גם שירים החיצונים דליכא בהו קרא לעכב מ"מ הוי כמו תחלת עבודה וחשיב לפחות כמו אברים ופדרים דחייבים עליהם בחוץ. אבל למ"ד דגם פנימים אין מעכבים דלא הוי אלא מצוה. ולא הוי בזה עבודת קרבן לכן פטור עליהם בחוץ. ולפי"ז נוכל לומר דמה דסבר הגמ' בהניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה שאם לא נמלך ונתן למעלה דנמצא מעורב שירים של דם של מעלה ודם של מטה דלמ"ד מקום עולה לאו שירים א"א שיתן אח"כ הדם של מטה למטה כיון דמעורב בהם השירים שדינם לישפך ליסוד וכמו בנתערבו שירי חטאת בדם עולה שדינם לישפך לאמה. אבל לפי"ד הריצב"א אפשר לומר דדוקא בנתערבו שירי חטאת בדם עולה שכבר היה דין על השירים ליתנם ליסוד. לכן אינו יכול לזרוק עכשיו הדמים המעורבים למטה דבזה זורק השירים שלא במקומם. אבל כשנתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה ולא נמלך ונתן למעלה שכבר לא היה אפשר לחול על השירים של הניתנין למעלה מצות שפיכת שירים ליסוד. וכיון דאינו אלא מצוה ומתחלתם נדחה אינו מעכב מליתן הדם של עולה למטה. ודוקא למ"ד שירים הפנימים מעכבים שכתב הריצב"א דלדידיה גם שירים החיצונים יש להם דין תחלת עבודה והוי כמו הקטרת אברים ופדרים. בזה נוכל לומר דמעיקר דינו גם קודם שזרק הדם של מעלה כבר הוקבע בהדם דין זריקה ודין שירים ולא הוי מצוה לחוד. ולכן אף דעכשיו שנתערבו אינו יכול לקיים דין שפיכה ליסוד. מ"מ מעכב הדין שפיכת שירים שהיה מתחלתו בהדם שלא יזרקו אותו למטה במקום זריקת דם עולה.
ולכן סובר הרמב"ם דמה דפריך הגמ' בזבחים למ"ד מקום עולה לאו מקום שירים מהך ברייתא זהו משום דקתני בברייתא אלו ואלו מודים. ומשמע דלא פליגי תנאי בהך דינא ולכן בעי לשנויי גם למ"ד שירים מעכבים. וכדאמר שם בסוגיא דילמא הא קמ"ל אפי' למ"ד שירים מעכבים חסרו אין מעכבים. ולכן להך מ"ד דחיק הגמ' לאוקמי כגון דאיערב חטאת החיצונה בשירים. אבל להלכה דקיי"ל דשירים הפנימים אין מעכבים ולא הוי אלא מצות שפיכה ליסוד ואין זה מעבודת הקרבן וכיון דמצוה זו נדחית מתחלתה כיון שנתערבו הדמים קודם זריקה. לכן אינו מעכב דין זריקת דם עולה למטה אף שאינו יכול לקיים מצות שפיכת שירים כיון שנדחית מתחלתה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה