אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה לו

הלכה לד

וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ומקבל טומאה, אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה.
הכ"מ הקשה מדתנן בפ' כיצד צולין דף פ' הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ומשמע דמדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה, והנה שם על הך מתני' כתב הרמב"ם בפיהמ"ש וז"ל ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כולו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה. אלא דקושיית הכ"מ יש לה מקום על סוגיית הגמ' שם בדף ט"ז דפריך מהברייתא דדם שנטמא. וכן מברייתא דעל מה הציץ מרצה ולא פריך ממתני'. ומבואר בזה מה שכתב הלח"מ על ד' הכ"מ תמיהני עליו מי אלימא מברייתא. דזהו גופא שהקשה הכ"מ למה פריך מברייתא ולא ממתני'. וצריך לומר דהגמ' סברה דמברייתא איכא טפי לאקשויי דהמשנה יש לומר שהיא משנה ראשונה. אבל הברייתא הוי סבר שהיא אחר עדות דיוסי בן יועזר ומזה בעי למיפרך על רב דאמר דכן ממש ומשני דגם הברייתא היא דלא כיוסי בן יועזר.
והנה הלח"מ הקשה דמה שכתב הרמב"ם בפ"י מהל' טומאת אוכלין על משקי בית מטבחיא הדם והמים שאינן לא מתטמאין ולא מכשירים. שדבר זה הלכה מפי הקבלה. ומפורש דפסק כר"פ דאמר בפסחים דף ט"ז אפי' למ"ד טומאת משקין דאורייתא משקה בית מטבחייא הלכתא גמירי לה. וקשה מזה שכתב כאן דלדין דם נלמד מקרא דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דדם קדשים שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה. והיינו שג"כ אינו מכשיר דעיקר דרשא איתא בגמ' על הכשר. וכתב הלח"מ דבאמת סובר הרמב"ם דלדין דם אינו מהלכא אלא מקרא. ולא ידעתי במה נתיישב לו תירוצו דהא להדיא כתב הרמב"ם שם בהל' טומאת אוכלים גם על הדם שדבר זה הלכה מפי הקבלה.
אך באמת הדברים מבוארים בדברי הרמב"ם בפירושו לעדיות בפ' ח' משנה ד' במה דתנן שהעיד יוסי בן יועזר על משקי בית מטבחייא דאינון דכיין שכתב וז"ל ורצונו לומר במשקה בית מטבחייא הדם והמים וכו' ובטומאת משקין מחלוקת בין החכמים שיש מי שסובר שהוא דאורייתא. ויש מי שסובר שהוא דרבנן וכו'. אבל אפי' מי שאומר שטומאת משקין דאורייתא משקה בי מטבחייא דכן הלכתא גמירי לה. וכמו כן אותן המשקין אינן מכשירים לטומאה לא הדם ולא המים וכו'. ואמנם היות דם הקדשים לא יכשיר סמכוהו לזה שנאמר בדם חולין על הארץ תשפכנו כמים אמרו דם שנשפך כמים מכשיר וכו' ע"ש שהאריך. עכ"פ מבואר מדבריו דדרשא דדם שנשפך כמים הוא אסמכתא. ועיקר הדין שדם אינו לא מקבל טומאה ולא מכשיר הוא מהלכה. וזה אותה ההלכה שנאמרה ג"כ על המים של בית מטבחייא. רק שעל הדם סמכו חז"ל מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים. ולכן בהל' טומאת אוכלים שכתב דין דם ומים ביחד כתב שדבר זה הוא הלכה מפי הקבלה. וכאן שהדין הוא בדם לבד כתב הלמוד מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים.
ובדין טומאת משקין שהוכיח הלח"מ מדבריו בפ"י הנ"ל שסובר דהוא דאורייתא מפורש כן בדבריו גם בפ"ב שם הל' י"ד שכתב וכן משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר שנאמר אשר ישתה והוא מד' התו"כ כמש"כ הכ"מ שם.
ומה שהכריח להרמב"ם לומר דדרשא דעל הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר הוא רק אסמכתא. זהו ממה שכתב שם אח"כ והואיל והדבר כן כל מה שבא במשנה מזכרון טומאת דם הקדשים ודאי אמרו אותו קודם עדות זו שהעיד בה ר' יוסי שמשקה בית מטבחייא טהור. ואם היינו אומרים שמה שמשקה במ"ט טהור ואינו מכשיר אינו אלא במשקין. אבל בדם אנו למדין זה מן התורה מדרשא דעל הארץ תשפכנו כמים כמו דאמר ר' יוחנן. א"כ קשה על ר' יוחנן מכל המשניות שמפורש דדם קדשים מקבל טומאה. ואין אנו יכולין לומר דהמשניות קודם עדותו של יוסי בן יועזר שהוא על כל המשקים וזה מהלכה. ואם על דם יש דרשא מקרא ע"כ דדם אינו מכלל עדותו. וא"כ קשה מה שמפורש במשנה דדם מקבל טומאה. ואין לחלק בין קבלת טומאה להכשר. ונאמר דהדרשה מקרא אינו אלא בדין הכשר. ובדין קבלת טומאה הוא מהלכה. דזה מוכרח מד' הגמ' דפסחים דט"ז דאמר ריב"ח משקין במ"ט לא דיין שהם דכן אלא שאין מכשירים. ואמר הגמ' על זה תרגמא על דם. דאמר רחב"א א"ר יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר. שנאמר על הארץ תשפכנו כמים וכו'. ומוכח מד' הגמ' דדין הכשר ודין קבלת טומאה דין אחד. ועל זה למדו מקרא דר' יוחנן ומוכרח דשניהם מעדותו של יוסי בן יועזר. וכיון דעדותו הוא מהלכה ע"כ דדרשא דר' יוחנן על דם הוא אסמכתא.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה