אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה לג

הלכה לא

וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח, ואם החזירן מקטירין אותן, ואע"פ שלא החזירן חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא.
השגת הראב"ד ואם החזירם מקטירים, א"א זה אינו מחוור.
הלח"מ כתב בדעת הרמב"ם ע"פ ד' הכ"מ בפ' י"ז דר"פ דאמר דבאיתנהו אבראי לא פליגי בדרך דחיה אמרה והלח"מ כתב דמוכח מהגמ' דמנחות דף מ"ז דלרב גידל ע"כ צ"ל דלא כר"פ שם, והרמב"ם פסק כרב גידל בפ"ג מהל' מעילה, ולכן ע"כ דבאיתנהו אבראי פליגי גם גבי שתי הלחם ומהני זריקה לר"ע אפי' ליוצא שהוא בחוץ לחייב משום פיגול נותר וטמא, אך מה שכתב הרמב"ם ואם החזירם מקטירים אותן שהראב"ד מפרש דבריו שהחזירם אחר זריקה, ועל זה כתב שאינו מחוור, ולא כתבו הכ"מ והלח"מ ע"ז כלום, וזה א"א לומר בכונתם דכמו דסבר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לחייב משום פיגול נותר וטמא, ה"נ מהני זריקה לגבי אימורים שיהיו ראויים להקטרה, זה לא מסתבר דעכ"פ אחר זריקה נפסלו משום יוצא כשהם בחוץ דממ"נ אם לא הועילה הזריקה לגבי האימורים כיון שהם בחוץ א"כ א"א להקטירם א"כ אף דסבר ר' יוחנן דקודם זריקה עדיין אין בהם קדושת קדשי קדשים ואין נפסלים ביוצא, אבל תיכף אחר זריקה הא נעשו קדק"ד וכשהם בחוץ הא נפסלו ביוצא.
ולכן ע"כ צ"ל כמש"כ האור שמח דכונת הרמב"ם אם החזירם לפני זריקה והשמיענו שלא נאמר שכבר נפסלו ביוצא, ופסק כר' יוחנן בזבחים דף פ"ט וכדאמר שם בגמ' ה"ה דבאימורים נמי פליגי, ובאמת מוכח כן מסוף ד' הרמב"ם שכתב ואע"פ שלא החזירם חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא, ובזה ע"כ הכונה אע"פ שלא החזירם קודם זריקה, דא"א לומר דכונתו שלא החזירם אחר זריקה, דאיזה מעלה הוא אם החזירם אחר זריקה שיתחייב עליהם, וע"כ דהכונה הוא שלא החזירם קודם זריקה ואשמעינן כר"ע דזריקה מועלת ליוצא לחייב משום פיגול נותר וטמא, א"כ מה שכתב מקודם ואם החזירם היינו שהחזירם קודם זריקה, ודבריו הם על מה שכתב מקודם ונזרק הדם והם בחוץ, ועל זה כתב ואם החזירם והיינו קודם זריקה.
והנה בזבחים דף כ"ו במה דתניא קדשים קלים וכו' פירכסה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה, ופריך הגמ' ש"מ בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים פסולה, ומשני דילמא באליה ויותרת הכבד ושתי כליות, והקשו התוס' דמ"מ תיפשוט דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולים, וכתבו דדילמא הברייתא סברה כר"א דאין זריקה מועלת ליוצא, וכתבו דקשה לרב פפא דאמר דבעיילינהו לגואי כו"ע לא פליגי וליכא לפרושי הכא דחזרה לאחר זריקה דדומיא לעיל בכשרה הוי דמיירי בחזרה קודם קבלה, וכתבו דפי' עיילינהו לגואי לא פליגי היינו דודאי חייבים עליהם משום דזריקה מועלת לחייב משום פיגול על יוצא כי האי דלפני זריקה והיה בפנים בשעת זריקה, אבל מ"מ נפסל ביוצא לכו"ע כדאיתא בשמעתין, ולפי"ד התוס' קשה לדעת הרמב"ם דפסק דזריקה מועלת על האימורים אף שהיו בחוץ קודם זריקה ועמד בזה הקרן אורה דאיך מדחה הרמב"ם הברייתא וכתב דאין לומר דסובר דר"א ור"ע פליגי בתרווייהו בין עיילינהו בין לא עיילינהו, ואתיא הך ברייתא כר"א, אבל לר"ע כשרה ואינו נפסל ביוצא אפי' אימורים, דמנ"ל הא לר"ע דאינו נפסל ביוצא אי עיילינהו דילמא טעמא דר"ע משום דזריקה מועלת ליוצא אפי' אם נפסל ולא העלה הקרן אורה ישוב לזה, והחק נתן כתב דהרמב"ם מפרש דהא דקתני בברייתא וחזרה הוא לאחר זריקה, ואע"ג דלא הוי סיפא דומיא דרישא דגם לפי' התוס' לא הוי דומיא דרישא, דרישא קודם קבלה, ונראה דאין לפרש כן דאם הפי' וחזרה הוא אחר זריקה, מה שייך לומר וחזרה דאחר זריקה מאי דהוי הוי והעיקר הוא בזריקה ומשעת הזריקה נפסלה.
ונראה דטעמא דהרמב"ם דפסק שהאימורים שיצאו קודם זריקה לא נפסלו אם חזרו קודם זריקה הוא פשוט מהגמ' דזבחים דף פ"ט דאמר רבינא בר שילא אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולים, ומייתי הא דפליגי ר"י ור"ל בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים ר' יוחנן אמר כשר ור"ל אמר פסול ע"כ לא פליגי אלא בבשר, אבל באימורים לא ודחי ה"ה דבאימורים נמי פליגי, ואמר ע"ז לימא כתנאי ומייתי פלוגתא דר"א ור"ע באימורים קדשים קלים ובעי למימר דפליגי אם נפסלים ביוצא, ומדחי ר"פ דבהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי ובאיתנהו אבראי פליגי אי זריקה מועלת ליוצא, וכן הוא בכמה דוכתי בגמ' דר"א ור"ע פליגי אי זריקה מועלת ליוצא, עכ"פ מפורש בגמ' דמדחי הא דרבינא בר שילא ור' יוחנן ור"ל פליגי נמי באימורים אי חשיבי קדשי קדשים קודם זריקה, ורבינא בר שילא ור' יוחנן ור"ל הא לא מיירי בדין אם זריקה מועלת ליוצא להוציא מידי מעילה ולחייב משום פיגול נותר וטמא, אלא בעיקר דין פסולם דלא נפסלו ביוצא קודם זריקה, וא"כ דברי הרמב"ם נכונים דפסק כר' יוחנן וכסוגיית הגמ' וכדאמר ר"פ דר"א ור"ע פליגי באיתנהו אבראי, וכדמוכח בהסוגיא דמה דאמר ר"פ בעיילינהו לגואי כו"ע לא פליגי הוא בעיקר דין פסולם ולא כמו שתירצו התוס' דכונת ר"פ הוא רק בדין פיגול, דא"כ לא שייך זה להא דרבינא בר שילא, והתוס' מפרשים דבאמת ר"פ לא קאי על הא דרבינא בר שילא ופלוגתא דר"י ור"ל, אלא בא לדחות הא דבעי הגמ' לומר לימא כתנאי דר"א ור"ע פליגי בזה אם אימורים נפסלים ביוצא, ובזה אמר דר"א ור"ע לא מיירי בעיילינהו לגואי דבזה מודה ר"א דחייב משום פיגול אף דנפסלו, אבל הרמב"ם אינו מפרש כן אלא דר"פ קאי על עיקר סוגיא דמיירי בדין דאימורים לפני זריקה אם נפסלים ביוצא.
איברא דלא יישבתי אלא דעת הרמב"ם אבל הברייתא אינה מיושבת, ויש לומר דהא הגמ' אמר על הברייתא ש"מ בשר קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים פסולים והיינו דהוא דלא כר' יוחנן וכדפירש"י ע"ז בהא דאמר כן על הא דר' אמי ומשני דילמא באליה ויותרת הכבד, ומדאמר דילמא מוכח דלגמ' לא פשיטא דזהו שינוייא להלכה, ומשום דהסוגיא דזבחים אמר דבאימורים נמי פליגי, ומ"מ לא פריך הגמ' על ר' יוחנן מהך ברייתא. ומצינו כזה בעירובין דף ל"ח ע"ב דאיתא שם אמר רבה משום הכנה דתניא. וכתבו התוס' ר"ת מחק מספרו דתניא משום דאמר בריש ביצה רבה לטעמיה ואין זו קשיא דנקט לטעמיה משום דרבה הביא הברייתא, ואין להקשות מן הברייתא לר' יוחנן דלית ליה הכנה דילמא לא מיתני בי ר' חייא ור' אושעיא, וא"כ יש לומר גם כאן כן, אכן עיינתי וראיתי דהך ברייתא איתא בתוספתא דזבחים פ"ו וסתם תוספתא הוא ר' נחמיה וליכא למימר דאין לסמוך על הך ברייתא למיפרך מינה על ר' יוחנן.
לכן נראה באופן אחר דהא כתב החק נתן דגם לפי"מ שמפרש הגמ' הברייתא לא הוי סיפא דומיא דרישא דמיירי קודם קבלה. וכאן ביציאה לחוץ קודם קבלה הא בודאי פסולה שהדמים ודאי נפסלו ביוצא אפי' בקדשים קלים, ולכן יש לומר דהגמ' כאן קאי אי נימא דבאימורים לא פליגי ר' יוחנן ור"ל ולכו"ע פסולה. ולכן משני כך הברייתא וכמש"כ החק נתן דקודם קבלה פשיטא אבל לפי"מ דמסיק הגמ' בדף פ"ט דבאימורים נמי פליגי ע"כ נפרש דסיפא קאי ג"כ קודם קבלה. והפסול הוא בשביל הדם שנפסל ביוצא. ולכן כתב הרמב"ם דפירכסה ליצאה לחוץ אחר קבלה כשרה. שאפי' האימורים שיצאו לחוץ קודם זריקה לא נפסלו וכר' יוחנן. ומבואר בדבריו דיצאה קודם קבלה נפסלה בשביל שנפסלו הדמים וכתב בזה הברייתא על קודם קבלה וגם הא דר' יוחנן לגבי אימורים לאחר קבלה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה