אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה לא

הלכה כח

נשאר פחות מכזית לא יזרוק ואם זרק לא הורצה נפסל הבשר קודם זריקה או שיצא חוץ לעזרה לא יזרוק ואם זרק הורצה. בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים אע"פ שנזרק הדם והבשר בחוץ הזבח כשר מפני שסוף הבשר לצאת. והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו.
השגת הראב"ד נפסל הבשר וכו' עד וזריקה מועלת ליוצא, א"א לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל ואולי על יוצא חוץ למחיצתו קאמר אלא שדבריו מבולבלין.
הכ"מ כתב דכונת הרמב"ם ג"כ כן הוא במה שכתב והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו, דהוא על כל אחד כדינו בבשר קדשי קדשים דין יוצא הוא חוץ לעזרה, ובבשר קדשים קלים דין יוצא הוא חוץ לחומת ירושלים ובשניהם הזריקה מועלת לשרפו ולא לאכלו, ובאמת מפורש כדברי הכ"מ בדברי הרמב"ם דהא כתב מקודם הזבח כשר וזה בודאי שגם הבשר כשר דאין לומר שהזבח כשר בדין הקרבן ומרצה דהא זה כבר כתב קודם גם בדין קדשי קדשים שאם זרק הורצה, וע"כ דמה שכתב בדין קדשים קלים הזבח כשר היינו שגם הבשר כשר ועוד שכבר כתב כן מפורש בהל' ט"ו שהבשר כשר וממילא מבואר דמה שכתב אח"כ והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו היינו על מה שיש דין יוצא וזהו בקדק"ד חוץ לחומת עזרה ובקק"ל חוץ לחומת ירושלים.
ובעיקר הדין שהזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו בפשוטו הפי' הוא משום איסור יוצא, אלא דקשה דזה פשיטא דלמה לא יהיה בזה דין איסור יוצא וזה ודאי דאיסור יוצא חל על הבהמה תיכף משנשחטה כמפורש בזבחים דף כ"ו וכאן בהל' ט"ו, ועיקר ההלכה הוא במעילה דף ח' דאמר שם הגמ' כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לאכילה הוא דלא מרצה ורש"י פי' שם דאסירא באכילה משום יוצא, אבל לשון הגמ' דאמר לאכילה הוא דלא מרצה משמע דלבד איסור יוצא חסר ריצוי לגבי אכילה, ומרש"י משמע שגירסתו היתה אבל לאכילה לא אמר, אבל לגירסתנו לאכילה הוא דלא מרצה קשה, והנה בפ"ז מהל' מעה"ק הל' ג' הוכחתי מפי' רגמ"ה שם דמפרש שהזריקה אינה מתרת לאכילה וחסר ריצוי לגבי אכילה, וקשה ע"ז מהא דאמר הגמ' בזבחים דף כ"ז דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול, ועוד דבדף מ"ה איתא דאינו חייב משום פיגול נותר וטמא עד שקרבו מתיריו וכאן הא מחייב ר"ע משום פיגול נותר וטמא.
אכן בהסוגיא דטבילת אצבע מפגלת בחטאת פנימית בזבחים דף י"ג דקשה דהא בדף מ"ד ע"ב אמר ר"א משום ר"י הגלילי דאין פיגול אלא בדבר הנעשה בחוץ ובפשוטו צריך להיות גם טבילת אצבע בפנים סמוך לזריקה, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה מהל' מעה"ק הל' ז' גבי חטאות החיצונית כשלוקח הכהן הדם במזרק מוליכו אצל המזבח וטובל אצבעו, ה"נ בחטאות הפנימיות מוליך הדם במזרק עד מזבח הפנימי דהא הולכת הדם צריך להיות בכלי שרת, וא"כ קשה איך אפשר שיתחייב כשפיגל בטבילת אצבע שהוא כשעומד בפנים ודוחק לומר דאינו אלא פוסלת דהא אמר מפגלת, ועוד יותר קשה ממה שפסק בפי"ז הל' ב' דמתנות שבפנים אם נתן כולם במחשבת הזמן הוי פיגול, ומזה הוכחתי דאם בשעת המחשבה לא חשב שיזרוק שלא במקומו, אף שלבסוף זרק שלא במקומו אין בזה חסרון לשמואל בדין חיוב פיגול, דמה דילפינן מקרא דאם האכל יאכל מי שפיגולו גרם לו זהו על מחשבת הפיגול דעל זה קאי קרא דאם האכל יאכל במחשב על חוץ לזמנו, וממילא אפשר שפיר בטבילת אצבע שטבל אצבעו בעזרה וחשב על שפיכת שיריים, אלא שאח"כ זרק המתנות על מזבח החיצון וממילא אין בזה פסול משום חסרון הולכת הדם שלא בכלי שרת, וכן מיושב דאפשר במתנות שבפנים שיהיה פיגול אם נתנם בחוץ, ע"ש שבארתי הסוגיא לפי זה.
ומה דקשה מדף מ"ה דאיתא דאינו חייב משום פיגול נותר וטמא עד שקרבו מתירים יש לומר דזהו לדין כלל הקרבן דאינו חייב עד לאחר זריקה שקרבו מתירי הקרבן, אבל מה דזה הבשר שאוכל לא הותר אין זה חסרון שלא יתחייב משום פיגול נותר וטמא, וכן מבואר שם דאיתא בהוכשר ליקרב וכן הוא ברש"י שם ומה דאיתא בהוכשר בשר ליקרב תיבת בשר אינו נכון, וכן הוא בדק"ס שבכל הכת"י ליתא תיבת בשר, אכן אכתי צ"ע מלשון הרמב"ם בפי"ח הל' ז' שכתב לגבי דין פיגול אין חייבים כרת אלא על אכילת דברים שהותרו בין לאדם בין למזבח, אלא דמכיון דעיקר ההלכה שם הוא לומר דאם אכל מן המתיר עצמו אינו חייב כרת כמו שכתב אח"כ, אולי יש לומר דגם בתחלת דבריו כונתו רק על איזה דבר מן הקרבן חייב משום פיגול דדוקא על דברים שעיקר דינם הוא להיות מותרים ע"י הזריקה ולא על המתיר דעליו אין חייבים משום פיגול.
והנה הכ"מ הקשה במה דבקדשי קדשים אם יצא חוץ לעזרה אם זרק הורצה דהא גבי טומאה כתב בהל' ל"ד דטעמא דאם זרק הורצה משום דהציץ מרצה על הטומאה, וא"כ גבי יוצא דאין הציץ מרצה למה אמרינן דאם זרק הורצה, וכתב ע"ז הכ"מ כבר הקשו התוס' כן פ' כל שעה דף ל"ד ותירצו דר' יהושע סבר כר"ע דזריקה מועלת ליוצא להוציאו מידי מעילה וכ"ש להרצאה, וגם רש"י ז"ל עמד שם על זה עכ"ל, והנה הביא הכ"מ תי' התוס' וציין רק לדברי רש"י ולא הביא תירוצו, ובאמת אינו נכון דבדברי הרמב"ם להלכה אינו מספיק תי' התוס' דהא איתא במעילה דף ז' ע"ב א"ר יוחנן כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו אבל יצא כולו לא אמר ר"ע, וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה הל' א' ועיין בכ"מ שם, וא"כ כשתירצו התוס' דר' יהושע סבר כר"ע עלינו לומר או דכונתם דבזה לא סבר כר"ע וגם ביצא כולו זריקה מועלת, או דכונתם לאוקמי הברייתא דר' יהושע ג"כ ביצא מקצתו כמו דמוקי ר' יוחנן הא דר"ע ביצא מקצתו, אבל הרמב"ם שסתם כאן מוכח דאינו מחלק דבפ"ג מהל' מעילה מחלק להדיא בין יצא כולו ובין יצא מקצתו ומוכח דאין חילוק כאן ואפי' יצא כולו אם זרק הורצה.
לכן צ"ל בדעת הרמב"ם כמו שכתב רש"י בפסחים שם וז"ל ויוצא אע"ג דלא מהני ליה ציץ הורצה בדיעבד דאע"ג דר' יהושע בעי תרתי דם ובשר מיהו הואיל והבשר בעין ופסול יוצא פסול מחמת דבר אחר חשבינן ליה פסול חסרון מחיצות בפ"ק דזבחים בסופו איכא למימר בדיעבד הורצה עכ"ל, וכונת רש"י הוא מהא דמנחות דף י"ב דבעי בשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמקטיר קומץ עליהם והשירים אסורים באכילה אם מהני להו הקטרה למקבעינהו בפיגול וליפקינהו מידי מעילה ואמר ר"ה אפי' לר"ע דאמר זריקה מועלת ליוצא ה"מ יוצא דאיתיה בעיניה ופסול מחמת דבר אחר הוא אבל חסרון דפסולא דגופיה היא לא מהני להו הקטרה, ואף דרבה פליג שם לא פליג אלא בחסרון אבל ביוצא לא אמר דפליג וגם הוא מצי סבר דפסול מחמת דבר אחר הוא.
והנה לכאורה גם לדעת רש"י אינו מיושב דר"ה הא אמר בזה טעמא דר"ע דאמר זריקה מועלת ויוצא משום דפסול מחמת דבר אחר הוא ומ"מ לא אמר ר"ע שתהא זריקה מועלת לקבוע בפיגול ולהפקיע מידי מעילה אלא ביצא מקצתו ולא ביצא כולו, וא"כ מנלן ללמוד מזה לדין הרצאת הקרבן דמרצה בדיעבד אפי' ביצא כולו וצ"ל דרש"י הוכיח רק עיקר הסברא דיוצא חשיב פסול מחמת דבר אחר ולא דמי להיכי דליכא בשר ואימורים כלל דסבר ר' יהושע דאם זרק לא הורצה וגם לא דמי לטומאה דטעמא דמרצה בנטמא הוא משום רצוי ציץ אבל יוצא כיון דפסולו מחמת דבר אחר מרצה אף דליכא רצוי ציץ, וסובר רש"י דלדין הרצאה עדיף יותר מלהפקיע מידי מעילה ואפי' יצא כולו דאינו מפקיע מידי מעילה מ"מ לדין הרצאה חשיב כמו שישנו הבשר ומרצה, אח"כ ראיתי שהתוס' במנחות דף י"ב על הך ברייתא דביוצא אם זרק הורצה הקשו דהא ר"ע מודה ביצא כולו וכתבו דשמא דר' יהושע עדיפא מדר"ע א"כ לענין הרצאה שאני לר' יהושע בין לכתחלה לדיעבד כדאמר בפ' כיצד צולין דף ע"ז.
והנה שם פריך הגמ' על תי' זה לחלק בין לכתחלה לדיעבד דפסולה דיעבד משמע, ומסיק אלא לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור ופירש"י דסבר טומאה הותרה בצבור, והתוס' הקשו ע"ז ופירשו דסבר ציץ מרצה על אכילות, והנה להלכה הא קיי"ל דטומאה דחויה ובדין אם ציץ מרצה על אכילות כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' ביאת מקדש הל' ז' דהציץ מרצה על טומאת דברים הקרבים אבל אינו מרצה על טומאת דברים הנאכלים, אכן כאן בהל' ל"ד כתב בטעמא דזבחים של יחיד דנטמאו בשר וחלב דאם זרק הורצה משום שהציץ מרצה על הטומאה, והיה אפשר לומר דזהו בשביל האימורים שהם דברים הקרבים אבל אם חסרו האימורים ונטמא הבשר דאין הציץ מרצה טומאת הבשר אז גם אם זרק לא הורצה, אבל אם כן יקשה קושיית הגמ' דאיך בא עומר בטומאה כיון דליכא שיריים להתיר, ומה מהני מה דהוא בצבור כיון דטומאה דחויה בצבור וצריך רצוי ציץ, אלא דבאמת הרמב"ם מחלק בין זבחים למנחות וכתב בפי"א הל' כ' דאפי' נשרפו שיריה אם הקטיר הורצה וממילא מיושב מה דבצבור מקטיר לכתחלה ויבואר בהל' ל"ד.
והנה המאירי בפסחים בדף ע"ז כתב דטעמא דאמרינן בטומאה וביוצא דאם זרק הורצה משום דלא הוי כמו אבוד ושרוף כיון שישנו בעין, אבל מדברי הרמב"ם כאן מוכח דלא כדבריו מדהוצרך לומר טעמא דאם זרק הורצה בנטמא בשר וחלב משום דהציץ מרצה על הטומאה, ונ"מ דלדברי המאירי גם בחסרו האימורים ונטמא הבשר ג"כ הורצה ולדברי הרמב"ם כיון שכתב דאינו מרצה על טומאת הנאכלים א"כ אם חסרו האימורין ונטמא הבשר אינו מרצה, עכ"פ לדברי הרמב"ם אנו צריכים לחלק בין טומאה ליוצא דביוצא אפי' יצא כולו אם זרק הורצה משום דחשיב כמו שישנו ובטומאה דוקא משום רצוי ציץ, וצ"ל דטומאה בלא רצוי ציץ היה דינו כמו חסרון דהוא פסול בעיקר דין הקרבן אבל יוצא אפי' אם נימא כמש"כ למעלה לדברי רגמ"ה דלא הורצה לאכילה מ"מ לא הוי כמו שאין בשר כיון דאינו פסול בעיקר דין הקרבן ופסולו מחמת חסרון מחיצות וכדברי רש"י.
והנה במה שכתבנו לחלק בדין יצא כולו בין לקובעו בפיגול ולהפקיעו ממעילה ובין להרצאה, התוס' בפסחים דף ל"ד כשכתבו דר' יהושע סבר כר"ע דזריקה מועלת ליוצא כתבו וכ"ש להרצאה דהא ר"א דאמר הכא יזרוק קאמר התם דלהוצאה ממעילה לא מהני, ולכאורה נוכל להוכיח מזה החילוק בין לקובעו בפיגול ולהפקיע ממעילה ובין להרצאה, אבל באמת אין ראיה מר"א לר' יהושע דר"א לא סבר עיקר דרשא דהבשר והדם וסבר דם אע"פ שאין בשר, וזהו בדין הקרבן אבל לרצות על הבשר לדין פיגול ומעילה סבר דאינו מרצה על היוצא, אבל ר' יהושע דסבר אם אין בשר אין דם לגבי רצוי הקרבן ולגבי לרצות על הבשר לדין פיגול סבר דמהני ליוצא אבל דוקא ביצא מקצתו, א"כ מנ"ל דלר' יהושע דלרצוי הקרבן מרצה אפי' יצא כולו ומה ראיה מר"א דסבר דם אע"פ שאין בשר.
אלא דכיון דע"כ צריך לומר כן בד' רש"י ובד' הרמב"ם צריך להסביר משום דבדין פיגול ומעילה אנו דנים על הבשר שיצא ובזה אמר ר' יוחנן דביצא כולו דלא הותר שום בשר לא נקבע בפיגול ולא יצא ממעילה ודוקא ביצא מקצתו דכיון דמהני להבשר שנשאר בפנים מהני גם להבשר שיצא, אבל לדין הרצאת הקרבן דמעיקר דין הקרבן היה אפשר לזריקת הדם לרצות גם כשאין בשר אלא דגלי קרא דהבשר והדם דאין הדם מרצה אלא כשיש בשר בזה שפיר נוכל לומר דיצא לא חשיב כאילו אינו ואפי' יצא כולו וכנ"ל.
והנה מה שכתבתי דשיטת הרמב"ם דאין ציץ מרצה על אכילות לענין הכשר הקרבן מזה שכתב דאין הציץ מרצה על טומאת דברים הנאכלים יש על זה סתירה ממה שפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' תמידים ומוספים הל' ט"ז דנטמא אחד מן הסדרים הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו והיא פלוגתא דרבנן ור' יהודה במנחות דף י"ד ע"ב ומוקי בגמ' טעמא דרבנן משום דהציץ מרצה על אכילות וטעמא דר' יהודה משום שאין קרבן צבור חלוק, אבל רבנן ע"כ סברי דהציץ מרצה על אכילות וכן אמר אביי שם בדף י"ב ע"ב, וזה הקשה בס' אחיעזר ח' י"ד סי' מ"א בשם גיסו הגר"י קוסובסקי שי', והאחיעזר נתכוין שם לדברי המאירי בפסחים דהבאתי דטומאה דמי ליוצא דאם זרק הורצה משום דאיכא בעינא, וגם בטומאה לא צריך לרצוי ציץ, והאריך שם ובסי' מ"ב כתב ליישב שלא יקשה על זה ממה שהוצרך הרמב"ם בהל' ל"ד לומר טעמא דהציץ מרצה ולפי שהספר מצוי יראה המעיין בעצמו.
אכן בעיקר מה שהקשה מד' הרמב"ם בהל' תמידים ומוספים נראה דהפי' ציץ מרצה על אכילות במנחות פירש"י למיהוי קרבן מעלייא וכמו שכתבו התוס' דלא הוי האי טמא כאבוד ושרוף אלא חשוב כטהור לענין דשריא זריקה לאידך דטהור גמור, ובפסחים דף ע"ח אמר הגמ' לר"א דאמר הציץ מרצה על אכילות כיון דאמר דם אע"פ שאין בשר למאי הלכתא, אלא למיקבעיה בפיגול ולאפוקי מידי מעילה ר"א סבר מרצה ציץ עילויה ומשוי ליה כטהור וקבע ליה בפיגול ומפיק ליה מידי מעילה, ויש לחלק בין הך דינא דפיגול ומעילה להך דינא דנטמא אחת מן החלות דלגבי דין לקבעו בפיגול ולהוציאם מידי מעילה הא זהו דין בהטמא, ואנו צריכים שיהיה הציץ מרצה על הטמא עצמו שיהיה כמו טהור שהזריקה תרצה עליו להוציאו ממעילה ולרצות לפיגולו, ובזה קיי"ל דאין הציץ מרצה על אכילות, אבל במנחות הא אין הדין לגבי הטמא עצמו והדין הוא לגבי שאר החלות שהדין הוא שאם נפרסה אחת מן החלות כולם פסולות ובזה אמרינן דבטמא הציץ מרצה על זריקת הטמא לגבי הטהור שלא יהיה הטמא כאבוד ושרוף, ונמצא דבזה הציץ מרצה לגבי עיקר הקרבן ואף דגם שאר החלות אינם דברים הקרבים אלא דברים הנאכלים מ"מ כיון שהדין הוא בהכשר הזריקה וזהו דברים הקרבים והנ"מ בההכשר אינו לגבי הטמא אלא לגבי הכשר הטהור זה נקרא הציץ מרצה על הכשר הקרבן, משא"כ לגבי להוציאו ממעילה ולקבעו בפיגול דזהו לגבי הכשר הטמא בזה אנו אומרים דאין הציץ מרצה.
ואף דמהגמ' דפסחים דף ע"ז מוכח דאינו מחלק בין לדין פיגול ומעילה ובין דין נטמא אחת מן החלות דאמר שם ודכו"ע אין הציץ מרצה על אכילות דליכא תנא דשמעת ליה דאמר הציץ מרצה על אכילות אלא ר"א, ומזה פריך אמתני' דתנן העומר ושתי הלחם באים בטומאה, דכיון דטומאה דחויה בצבור וצריך ציץ לרצות, וכיון דאין הציץ מרצה על אכילות האיך בא הטומאה, ולפימש"כ לחלק דגבי פיגול ומעילה אנו דנים שירצה הציץ לגבי הטמא גופיה וגבי נטמא אחת מן החלות אנו דנים לגבי הטהור, וצריכים אנו הרצאת הציץ לגבי הטמא שלא יהיה כאבוד ושרוף, וא"כ ה"נ גבי עומר אנו דנים רק לדין הקומץ שיהיה אפשר להקטיר הקומץ ולא נאמר אין שיריים אין קומץ כמו דאין בשר אין דם, מ"מ כיון דמתני' דמנחות ולפי"מ דמפרשי ר"פ ואביי טעמא דחכמים משום דהציץ מרצה על אכילות, ולפי"מ דמסיק ר' יוחנן גם ר' יהודה לא פליג בזה וכיון דבפלוגתא דר"א ור' יוסי קיי"ל כר' יוסי, ע"כ אנו צריכים לחלק בין פיגול ומעילה שהוא לגבי הטמא ובין לגבי קומץ ושיריים שהוא לגבי הטהור, והסברא בזה נראה דמה דהציץ מרצה על אכילות הוא משום דכתיב לרצון להם לפני ה', ומשמע דהריצוי הוא על עיקר הקרבן ולכן יש לחלק בין מה שצריך ריצוי לגבי הטמא ובין מה שצריך על הטמא לגבי הקומץ או לגבי השאר שהוא טהור וכנ"ל, ולפי"ז יתפרשו דברי הרמב"ם בהל' ל"ד שכתב ואם זרק הורצה שהציץ מרצה, דגם על הבשר לבד הציץ מרצה דאף שכתב נטמאו שניהם מ"מ גם אם חסרו האימורים ונטמא הבשר מרצה הציץ כיון דהוא על ריצוי הקרבן.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה