אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה כח

הלכה כג

קיבל הפסול אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שיריים חוץ מן הטמא הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה כמו שבארנו עושה שיריים. כיצד קיבל הטמא אע"פ שקיבל אחריו הכשר דם הנפש וזרק נפסל הזבח, שזה שקיבל הכשר באחרונה שיריים הוא ואינו כלום.
השגת הראב"ד עושה שיריים כיצד. א"א סבור אני שטעה בזה שהוא סבור כשאמרו כוס עושה חבירו דחוי או שיריים בקבלה בלבד אמרו אפי' בלא זריקה ואינו כן שאין השאר לא דחוי ולא שיריים עד שיזרק מן האחר ואפי' קבל הכשר תחלה וכ"ש פסול.
כתב הכ"מ דגם הרמב"ם סובר כדעת הראב"ד דבקבל לבד אפי' טמא אינו עושה שיריים וכשכתב קיבל הטמא כוונתו קיבל וזרק. והוכיח זה מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' מעילה שכתב קיבל הטמא וזרק אע"פ שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להם שעת היתר וכו' והנה בפי"ד הל' ב' כתב הרמב"ם יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמם כשרים כמו שיתבאר לפיכך אם קבל הדם כהן זה שאינו ראוי לעבודה או הוליכו או זרקו פסל הזבח כאילו עשאהו לשמו שהוא פסול ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל וזרק כבר נפסל הזבח ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו אלא מפני שהוא פסול לעבודה, ועיין שם בגמ' ואין דבריו מובנים.
והנה פסול הא קיי"ל דאינו עושה שיריים וכיון שכתב דלא משום מחשבה פסל אותו דאין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה אלא מפני שהוא פסול לעבודה, וקשה דהא פסול אינו עושה שיריים, וצ"ל דכונת הרמב"ם בטמא וסמך על מה שכתב כאן דכל הפסולים אין עושים שיריים חוץ מן הטמא והחדוש שכתב שם הוא דאם הטמא זה קבל במחשבה פסולה לא פסל הזבח וזהו משום דכיון שיש כאן ב' פסולים ודוקא טמא שעשה בהכשר עושה שיריים אבל אם עשה בפסלות לבד דאינו פוסל במחשבה גם אינו פוסל מדין שיריים ולכן כתב הרמב"ם דאם קבל הטמא במחשבת שלא לשמה בעולה ושלמים דכשרים שלא לשמה אף דאין הקרבן עולה לבעלים אם היה כשר מ"מ לענין זה הוי קבלה כשרה ועושה שיריים וממילא מוכח דלאו דוקא קבל וזרק דהא כתב שם להדיא אם קבל וכו' או הוליכו או זרקו.
והנה בדף ל"ד ע"ב במה דבעי ר"ל פסול מהו שיעשה שיריים כתבו התוס' בפסול שקבל לא מיבעי דהתנן יחזור הכשר ויקבל אלא בפסול שזרק מיבעיא ליה וכן פירש"י, וזהו דלא כדברי הרמב"ם דבקבלה לחוד עושה שיריים אך באמת קשה לפי ד' התוס' בדף כ"ו דכיון דנתן שלא במקומו אפי' טמא אינו עושה שיריים ולפי"ז גם טמא דעושה שיריים הוא דוקא אם קבל בהכשר אבל אם קבל במחשבה פסולה הוי לענין זה מעלה וקולא דאינו עושה שיריים דבשני פסולים אפי' טמא אינו עושה שיריים וכיון דבמתני' דשם תנן וכולם שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו בזה שפיר אפי' טמא אינו עושה שיריים, עכ"פ לפי"ז מבואר דעת הרמב"ם כאן דאפי' בקבלה לבד עושה הטמא שיריים, וצ"ל דמה שכתב בפ"ג מהל' מעילה קבל הטמא וזרק לאו בדוקא כתב וזרק ואגב גררא שכתב מקודם בפסולים שאפי' זרקו אין עושים שיריים כתב גם גבי טמא וזרק וסמך על מה שכבר כתב כאן ובפ' י"ד דגם בקבלה לחוד עושה שיריים.
איברא דמה שכתבתי להוכיח מדברי התוס' בדף כ"ו דאם נתן הטמא שלא במקומו אינו עושה שיריים ומזה הוכחתי דה"נ אם קיבל הטמא במחשבה פסולה ג"כ אינו עושה שיריים, יש לחלק דדוקא גבי שלא במקומו דמעיקר הדין היה לנו לומר דאינה זריקה כלל אלא דאיכא קרא דואני נתתי לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח כיפר ובזה שפיר אמרינן דדוקא אם נתן כשר שלא במקומו אבל אם נתן טמא אף דעושה שיריים משום דראוי לקרבן צבור זהו דוקא בנתן במקומו אבל שלא במקומו כיון דרק מדכתיב ואני נתתי לכם על המזבח לכפר וכיון דבנתינת טמא הא לא כיפר אמרינן דלא הוי זריקה אפי' לדין לעשותו שיריים, אבל כל זה בשלא במקומו אבל אם נתן טמא במקומו במחשבה פסולה לא נוכל להוכיח דלא יעשה שיריים כיון דאין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה הוי כמו בלא מחשבה דעושה שיריים, אכן בדברי הרמב"ם בפ' י"ד שהבאנו הא מוכח להדיא כן שמחלק בין פסול שקבל או הוליך או זרק במחשבה פסולה בין קדשים שנפסלים במחשבת שלא לשמם דבזה אינו עושה שיריים ובין קדשים שאין נפסלים במחשבת שלא לשמם דבזה פוסל משום שהוא פסול לעבודה והיינו דעושה שיריים, ויסוד דבריו הוא משום דסובר דבקבלה לחוד עושה טמא שיריים וכיון דתנן וכולם שקבלו חוץ לזמנו יחזור הכשר ויקבל מוכח דכשקבל טמא בפסול אינו עושה שיריים, ויסוד לזה הוא מהא דתנן קבל בשמאל פסל ולא תנן שאם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ומוכח דקבלה בפסול פוסל כל הזבח וזהו משום דשמאל אית ליה הכשר ביוה"כ כדאמר בדף ס"ח וכמו טמא דאית ליה הכשר בצבור.
והנה בהא דפסול מהו שיעשה שירים דפירש"י דמיבעי ליה אם קבל הפסול וזרק אם יחזור הכשר ויקבל ויזרוק ויהיה הקרבן כשר. כתבו בתוס' דהר"ר אפרים פי' דקאי אמתני' דכל הפסולים אם עלו לא ירדו. ומיבעי ליה אם זרק פסול מהו שיעשה שירים להיות נשפכים לכתחלה ליסוד כמו בכל שירי הדם או לא ואסור לזורקם לכתחלה וישפכו לאמה. והקשו בתוס' מהא דאמר בריש מעילה גבי חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס הא קמ"ל דאע"ג דקבל פסול וזרק וקבל כשר וזרק לאו כלום הוא מ"ט שירים נינהו. ופריך והא בעי מיניה ר"ל מר' יוחנן פסול מהו שיעשה שירים. וא"ל אינו עושה שירים אלא חוץ לזמנו וכו' מאי לאו אבל שאר פסולים אין עושים שירים. ומאי קשיא ליה הא מודה ר"ל דלכל היותר שירים הוי. אבל מיבעי ליה דשמא אפי' דחוי הוי. וא"כ ממ"נ אין טעון כיבוס. וכתבו ע"ז ול"נ דלק"מ דאי שירים הוי א"כ הוי כשאר דמים כשרים שהשירים נשפכים ליסוד אבל שירים דקאמר התם היינו שירים ופסול עכ"ל וכתב ע"ז הקרן אורה ולא הבנתי דבריהם דהא בהדיא תנן לקמן דמן השירים אפי' כשרים אין טעון כיבוס דאשר יזה כתיב פרט לזה שכבר הוזה.
ונראה ליישב ד' התוס' דכיון דהא דאין דם שירים טעון כיבוס הוא מקרא דכתיב אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה. וא"כ יש לומר דזה דוקא בשירים הבאים מהזאה כשרה ע"י הזאת כשר. אבל הכא דאיירינן בפסול שזרק דההזאה לא היתה כשרה והיה אסור לו לזרוק אלא דמיבעי ליה לר"ל כיון דאם עלו לא ירדו ומיבעי ליה למ"ד דבדם ג"כ אם עלו לא ירדו אם השירים מדם זה נשפכים ליסוד. וא"כ בדם זה לא קרינן אשר הוזה דהא תחלת ההזאה היה שלא כדין ובאיסור. ורק דעכשיו דאם עלו לא ירדו מיבעי ליה דאפשר צריך לשפוך שירים על היסוד. וא"כ שפיר יש לומר דאם יפול מדם זה על הבגד יהיה טעון כיבוס אם נימא דשפיכת שירים לענין כיבוס הוי כמו הזאה ושייך בזה אשר יזה. אבל לא שכבר הוזה דהא ההזאה היתה בפסול. ואף דאם נימא דגם בשביל מה דצריך ליתן שירי הדם ליסוד שייך להצריך כיבוס. ומה דאין דם שירים טעון כיבוס הוא משום שכבר הוזה. לכאורה קשה הא חזינן דלר' נחמיה דשירי הדם שהקריבם בחוץ חייב. הוי סבר הגמ' בזבחים דף ל"ח דטעון כיבוס ולא אמרינן בזה שכבר הוזה. אבל לא קשה דלר' נחמי' הוי דין שירים כמו עבודה. ועיין מה שהאריכו בתוס' שם וביומא דף ס' דאף דר' נחמי' לא סבר דמעכב אלא בשירים הפנימים. מ"מ גם בשירים החיצונים שייך לחייב בחוץ דהוי כתחלת עבודה. אבל לדידן דפטור בחוץ דהוי רק מצוה ועיקר ההזאה כבר נגמרה שייך למעט מדין כיבוס משום דהוי שכבר הוזה. אבל כל זה בהזאה כשרה. אבל בהזאה בפסול שפיר יש לומר דאם צריך ליתן שירים ליסוד משום אם עלו לא ירדו קרינן בזה אשר יזה להצריך כיבוס.
והנה אם נאמר דבפסולים דאם עלו לא ירדו. ולמ"ד דגם בדם אם עלו לא ירדו יהיה הדם טעון כיבוס לפירש"י דמה דחייב בחוץ בפסולים שאם עלו לא ירדו משום דהוי ראוי לפתח אהל מועד. ולכן גם לדין כיבוס נאמר דהוי ראוי להזאה. וכתבתי מזה בפ"ח מהל' מעה"ק הל' ג' מ"מ אפי' אם נאמר כן מ"מ לענין שכבר הזה מסתבר דלא נאמר בפסול שזרק דהא הזאתו היתה ודאי שלא כדין. ובדין אשר יזה אפשר דיש לומר כיון דאם יעלה הדם למזבח ונאמר דגם בדם אם עלו לא ירדו וצריך כבר לזרוק שייך בזה אשר יזה. אבל מה שכבר הוזה בפסלות בלא דין אם עלו לא ירדו ודאי לא הוי בזה שכבר הוזה.
אמנם לכאורה קשה על הר"ר אפרים ממתני' דריש דם חטאת דתנן דשקבלו פסולים וזרקו את דמה דאין דמה טעון כיבוס. ולפי"מ דמפרש הר"ר אפרים הגמ' דריש מעילה דאם עושה שירים לדין נשפכים ליסוד אז צריך להיות דמה טעון כיבוס, וא"כ מה מיבעי לר"ל אם פסול עושה שירים לדין נשפכים ליסוד דא"כ אמאי אין דמה טעון כיבוס. אך יש לומר דתלוי בזה אי גרסינן וזרקו או גרסינן או זרקו. ותוס' גורסים או זרקו ויש לומר דהר"ר אפרים גורס וזרקו. והיינו דהפסולים עשו הקבלה והזריקה. וכיון דגם הקבלה היתה בפסול א"כ נפסל הדם שבמזרק כמש"כ התוס' שם גם לדין שפיכת שירים ליסוד ונדחו השירים ולכן אין הדם טעון כיבוס. אבל בעיא דר"ל הוא בכשר שקבל ורק הפסול זרק וא"כ השירים לא נפסלו לגבי שפיכת שירים ליסוד. ומה דתנן וזרקו אף שכבר נפסלו בקבלה קמ"ל זה גופא אם נימא דאם עלו לא ירדו דמ"מ אין הדם טעון כיבוס כיון דנפסל בקבלה. ואי הוי תנן רק שקבלו בפסולים לא הוי ידעינן דגם בזרקו דאם עלו לא ירדו דמ"מ אין הדם טעון כיבוס כיון דליכא בשירים מצות שפיכת שירים.
איברא דלפימש"כ אינו מובן מה דפריך שם בריש מעילה על מה דתנן ושקבלו וזרקו פסולים, הא קבלוהו וזרקו כשרים טעון כיבוס, קרי כאן אשר יזה, ולפימש"כ מאי פריך אדרבא בזה אשמעינן אף דליכא טעמא דאשר הוזה, ובזה העירני ידידי הרה"ג ר' שמואל אהרן שי' אלא דכיון דהסברא ברורה דלא שייך בהזאה פסולה אשר הוזה, יש לומר דקושיית הגמ' דכיון דהך דינא דפרט לזה שכבר הוזה לא תנן במתני', וכיון דחטאת פסולה נתמעט מאשר יזה א"כ הכל בכלל מיעוטא דהך קרא בין חטאת כשרה שהוזה מדמה משום שכבר הוזה בין חטאת פסולה משום דאינו ראוי להזאה ואינו בכלל אשר יזה ולא הו"ל לתנא למיתני רק חטאת פסולה, ומוכרח דלאו דוקא ובין זרקו כשרים בין זרקו פסולים אין דמה טעון כיבוס.
והנה התוס' בסוף דבריהם הקשו על הר"ר אפרים מהא דפריך ממה דא"ל ר' יוחנן אינו עושה שירים אלא חוץ לזמנו מאי לאו בר משאר פסולים, ומאי פריך אי שאר פסולים אין עושים שירים. א"כ ליהוי דחוי וכ"ש דאין דמה טעון כיבוס אבל לפירש"י א"ש דאי אינו עושה שירים יחזור הכשר ויקבל והוי דם כשר וטעון כיבוס עכ"ל.
ונראה בדעת הר"ר אפרים דסובר דהך דינא שפירש"י דהאבעיא הוא אם עושה שירים ואינו יכול לקבל דם אחר מצואר בהמה תלוי בהך אבעיא שפירש הרר"א דהוא לדין אם שירי הדם טעון שפיכה ליסוד דהרר"א מפרש דקאי על הדם שנשאר במזרק וזה ודאי דאין הדם הנשאר במזרק ראוי לזריקה אפי' אם פסול אינו עושה שירים, וכמש"כ התוס' שם בריש דם חטאת בד"ה ושקבלו, וכן מבואר מד' הרמב"ם בפי"ד הל' ב' שכתב אחד מן הפסולים לעבודה שקבל או הוליך וכו' וחשב וכו' ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה, ומוכח דבאותו מזרק עושה שירים, וא"כ לפי"ד הרר"א דהשאלה הוא על הדם שבמזרק ודאי אינו להכשיר לגמרי וכמו דם שבצואר, אלא דמיבעי ליה אי הוי דחוי ולא ישפך הדם ליסוד. ולכן נוכל לומר דתלוי זה בזה דאם נאמר דמהני הא דאם עלו לא ירדו לומר דהוי כאילו נזרק ויהיה צריך לשפוך השירים ליסוד ודאי עושה הדם שבצואר לשירים שלא יהיה אפשר לקבל דם אחר שיהיה כשר לגמרי, דכיון דאנו אומרים שדין אם עלו לא ירדו עושה דהוי כמו זריקה לענין שפיכת דם ליסוד ממילא ודאי א"א לקבל דם חדש שיכשר לגמרי לזריקה.
ואין לומר זה בדרך פשוט דאם אפשר לקבל דם הנפש ושיהיה הקרבן כשר הרי מחוייבים לקבל הדם שלא ישאר הקרבן פסול דע"י אם עלו לא ירדו לא יוכשר הקרבן דעכ"פ הזריקה היתה בפסול, וכיון שצריך לקבל דם הנפש א"כ א"א שיהיה צריך לשפוך שירים מזריקת הפסול ליסוד, ובודאי נדחו השירים מזה הדם, אבל באמת זה אינו הוכחה דהא אפשר שאין דם הנפש, ובזה הוי השאלה אם צריך לשפוך שירי הדם ליסוד לכן צריך לומר כמש"כ וגם בזה העירני הרש"א הנ"ל.
והנה אם נאמר דהבעיא לפירש"י ולפי' הרר"א תלויים זה בזה צריך ביאור דלמה הוצרך הר"ר אפרים לפי' חדש ולא ניחא ליה בפי' רש"י יש לומר דתשובת ר' יוחנן הכריחו דאמר אין עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו, ולפירש"י דהבעיא אם אפשר לחזור ולקבל דם הנפש ולזרוק ויהיה הקרבן כשר קשה דמה שייך לומר דפסול דחוץ לזמנו וחוץ למקומו הוא משום דעושה שירים פשיטא דכיון שזרק חוץ לזמנו וכבר נעשה דין פיגול כדכתיב אם האכל יאכל היכי ס"ד שיהיה יכול לקבל דם הנפש ושיהיה הקרבן כשר. ולפירש"י צריך לדחוק דר' יוחנן רק טעמא דקרא אשמעינן דמשו"ה פסול ולא מהני שיחזור ויקבל דם הנפש משום דמרצה לפיגולו. אבל אינו מיושב בזה דהא גם כשזרק שלא לשמו בחטאת פסול. ולא מהני לקבל דם הנפש ויחזור ויזרוק. ולכן מפרש הרר"א דהוא לדין אם צריך לשפוך השירים ליסוד. ובזה אמר עיקר דינא דבשזרק חוץ לזמנו וחוץ למקומו נעשו שירים וצריך לשפכם ליסוד. ומ"מ סובר דבזה תלוי גם הספק אם אפשר אחר זריקת פסול לקבל דם הנפש דאם נעשה דין שירים וצריך לשפוך השירים ליסוד ודאי א"א לקבל דם הנפש וכנ"ל.
ועכשיו מיושב הסוגיא דמעילה דאמר שם בפירושא דמתני' דקבלו פסולים וזרקו את דמו דהא קמ"ל דאע"ג דקיבל פסול וזרק קיבל כשר וזרק לאו כלום הוא מ"ט דשירים נינהו. וכבר כתבו התוס' דמה דאמר דשירים נינהו היינו שירים ופסול והיינו דחוי. ופריך והא בעי מיניה וכו' וא"ל אין עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו. הואיל ומרצה לפיגולו מאי לאו בר מפסול. דכונת הגמ' כן דמעיקרא דאמר דמתני' אשמעינן דקיבל פסול וזרק וקיבל כשר וזרק אין דם הכשר טעון כיבוס משום דשירים נינהו והיינו דחוי שכבר נפסל הדם שבצואר ולא מהני מה שקיבל כשר וזרק. ועל זה פריך מהא דאמר לענין דין שירים ליתן ליסוד שאינו עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו אבל פסול אינו עושה שירים הדם שבמזרק. וממילא הדם שבצואר לא נפסל כמש"כ דתלוי זה בזה דכיון דזריקת פסול לאו כלום הוא לחייב בשפיכת שירים. א"כ גם קבלת וזריקת פסול מסתבר דלא מהני כלום לפסול הדם שבצואר. וע"ז משני דאה"נ דקבלת וזריקת פסול לא מהני כלום. והכא הכונה בטמא דמרצה בצבור ולכן מהני קבלתו לפסול הדם שבצואר. ולכן אע"ג שקבל אח"כ כשר אין הדם ראוי להזאה וא"צ כיבוס.
והנה במה שכתבתי בד' הר"ר אפרים דמפרש בעיא דר"ל אם צריך לשפוך שירי הדם ליסוד משום דזה ודאי דאף אם פסול אין עושה שירים מ"מ אינו יכול כשר לזרוק מהדם זריקה גמורה כמש"כ התוס' בדף צ"ב העירני הרש"א הנ"ל דא"כ מה דבעי אליבא דרב דימי בכוס פסול מהו שיעשה שירים. דבודאי מפרש ג"כ לא לענין דם שבצואר אלא לדין שפיכת שירים. וזה א"א לפרש באותו דם שבמזרק. דלפי"מ דמפרש רש"י כוס פסול שיצא א"א לפרש דהבעיא על דם שבאותו מזרק. דא"כ גם השירים פסולים וע"כ דהבעיא לדין כוס אחר. ובזה כבר אין הוכחה מד' התוס' הנ"ל וא"כ אם כוס פסול אינו עושה שירים אפשר לזרוק מהשירים זריקה גמורה. וא"כ הפי' בזה הבעיא הוא באופן אחר מבעיא הקודמת. ובגמ' מוכח דהוא פי' אחד דאמר לו ר' יוחנן פסול גופיה מאי סבירא לך וכו' וזה באמת הערה נכונה. אך נראה דכיון שע"כ מפרש הרר"א בדם שבכוס אחר. א"כ ע"כ סבר ר"ל עכשיו כראבר"ש דשתי כוסות כשרים עושה כוס אחד לחבירו שירים. ולכן כל הדם שנתקבל בין בכוס אחד בין בשתי כוסות יש לו דין אחד וכמו שדם שבמזרק ודאי נפסל אם זרק ממנו פסול. כן הוא אם נפסל כוס אחד ביוצא וזרקו ממנו נפסל גם הדם שבכוס השני. ומה שכתבו התוס' בדף צ"ב דדוקא הדם שבמזרק נפסל. ומוכח דדם שבכוס אחר לא נפסל זהו לדידן דקיי"ל כרבנן דבכוס כשר וזריקה כשרה אין השני שירים ואין שופכים אותו ליסוד. וכיון שכן הוא בכוס כשר א"כ בזריקת פסול או מכוס פסול נשאר הכוס השני כשר לכתחלה לזרוק ממנו כיון שהזריקה לא פעלה לגביה כלום. ולכן כתבו דדוקא דם שבמזרק ודאי נפסל שלא יחזור הכשר ויזרוק.
אך באמת זה תלוי בעיקר טעם דברי התוס' דדם שבמזרק ודאי נפסל אפי' אם אין פסול עושה שירים. דאם נפרש כונתם משום שהפסול עשה מעשה בשעת הזריקה בכל הדם. א"כ לא יועיל מה שכתבנו דלראבר"ש דכוס עושה חבירו שירים נפסל מזריקת פסול גם דם שבמזרק אחר. אך סברא זו אינו מוכרחת דמנ"ל דבזריקת דם בכוס הוי זה מעשה בכל הדם שבמזרק. ולכן יותר מסתבר דאף שאין פסול עושה שירים לדם שבצואר זהו משום דלגבי דם שבצואר לא הותחל פעולת הזריקה. ורק למ"ד פסול עושה שירים או לדידן בטמא דעושה שירים זהו משום דהוי כמו שנעשה כבר זריקה בהקרבן. וכיון שנפסלה א"א לתקן. אבל בפסול למ"ד אין עושה שירים אמרינן דאינה מועלת כלל ולא נפסל הקרבן. אבל לגבי הדם שכבר נתקבל בכלי ובזריקה כשרה נעשה הדם שירים לכן כשנעשה זריקה פסולה או מכוס פסול נפסל גם השירים ושפיר כתבנו דתלוי אם כוס עושה את חבירו שירים.
ובאופן אחר יש לומר דדוקא על דם שבצואר אין פסול עושה שירים משום דדם שבצואר אכתי אינו ראוי כלל לזריקה. אבל דם שכבר נתקבל בכלי אין נ"מ מדם שבאותו מזרק לדם שבמזרק אחר. דכיון דכבר הותחל בדם שנתקבל הכשר זריקה לכן גם לדידן דפסול אינו עושה שירים בדם שבצואר. מ"מ בדם שכבר נתקבל והוכשרו לזריקה מכיון שהותחל בהם זריקה פסולה נפסלו לזריקה. ולפי"ז צ"ל דמה שכתבו התוס' דם שבמזרק אין כונתם דוקא ממזרק זה. אלא דכיון שכבר נתקבל בכלי נפסלו גם למ"ד אין פסול עושה שירים לדם שבצואר.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה