אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה כג

הלכה טו

והולכה שלא ברגל אינו הולכה לפיכך כהן שקבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח.
הנה כפי המבואר מהסוגיא איפסקא הלכתא דהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה, ועולא הוי בעי למימר דלא אפשר לתקונה ואיתותב, ולכן אם עשה הולכה שלא ברגל צריך להחזיר ולחזור ולעשותה ברגל והרמב"ם השמיט זה, ותמה ע"ז המל"מ וכן על מה דגבי נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר לא הביא דאם נשפך לפנים דצריך להחזירו.
והנה במה שפסק הרמב"ם דאם זרק הדם בלא הולכה כלל ששחט בצד המזבח וזרק פסול. לפי"ז לא מצינו דפליגי רבנן עליה דר"ש בסברת עבודה שאפשר לבטלה דהא לרבנן א"א כלל לבטל עבודת הולכה. ולכאורה קשה לפי"ז דעכ"פ היכי ששחט רחוק מן המזבח וחשב בשעת הולכה אמאי יפסול כיון דהיה יכול לשחוט בקרוב יותר להמזבח כיון דרבנן מודו בסברת עבודה שאפשר לבטלה. אך יש לומר בפשיטות דכיון דעיקר עבודת ההולכה א"א לבטלה כבר יש לה שם עבודה מתחילתה ופסול בה מחשבה וזרות. ודוקא לר"ש דאינה צריכה כלל אז אמרינן דהוי עבודה שאפשר לבטלה. וסברא זו לא תתכן לפי הגירסא שגורסים לקמן בהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דפסלה דא"כ חזינן דס"ל לר"ש דאף דעיקר דין הולכה חשובה עבודה בשוחט בצד המזבח מ"מ ההולכה היתירה שעד המזבח לא שמה עבודה. אך הרמב"ם ודאי לא גריס דפסלה דהא סובר דהולכה זוטרתי היינו ששוחט בצד המזבח לא שמה הולכה ופסול הזבח מצד חסרון הולכה וממילא פשוט דלא פסלה בה מחשבה. והנה הקרן אורה העיר בזה דהא בגמרא דף ד' אמרינן מה להולכה שאפשר לבטלה ותי' הק"א דכ"ז קודם דילפינן מקרא דוהקריבו דהולכה היא עבודה ודאי הוי אמרינן כיון דאפשר בלא הולכה לא שמה עבודה. אבל כיון דכתיב קרא והקריבו וידעינן דהולכה היא עבודה חשובה ס"ל דאי אפשר להזבח בלא עבודת הולכה וצריך דוקא ד' עבודות דילפינן מקרא.
אכן כבר הביא המל"מ דבפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל כתב להדיא דחכמים פליגי על ר"ש בהך סברא דעבודה שאפשר לבטלה. ולפי"ז יקשה מנ"ל להרמב"ם דחולקים חכמים על ר"ש בשני דברים דהא ר"ש ע"כ אית ליה דשוחט בצד המזבח וזורק בלא הולכה כשר ומנ"ל דחכמים פליגי בזה דהא סגי דפליגי בהך סברא דעבודה שאפשר לבטלה וכן הקשה המל"מ ונשאר בקושיא. והנה הקרן אורה רוצה לפרש דעת הרמב"ם דדוקא בשוחט בצד המזבח בלא הולכה פסול דהולכה כזו שמקרב למזבח בשעת זריקה לא הוי הולכה אלא היא בכלל זריקה. אבל אם עומד רחוק ונתן לחבירו וחבירו לחבירו הוי הולכה ובזה יישב הק"א מה דהשמיט הרמב"ם דינא דאפשר לתקונה משום דאם עשה הולכה שלא ברגל בלא זריקה היא גופה הויא הולכה, ובזה מיושב מה דהרמב"ם בפ"א מה' ק"פ גבי קבל הכהן ונתנו לחבירו לא הזכיר דניידי פורתא אבל באמת דבריו אינם נכונים כלל בפשטות דברי הרמב"ם שכתב בהחלט דהולכה שלא ברגל אינה הולכה, ולדבריו דוקא אם זרק את הדם או הושיט ידו בשעת זריקה למזבח לא חשיבא הולכה משום דהוי זריקה, וביחוד דלפי דבריו נדחה לגמרי מימרא דר' יוחנן בהא דהולכה שלא ברגל משום דמפרש בהולכה רבתי פליגי היינו בהולכה שלא ברגל ורבנן סברי דשמה הולכה והולכה זוטרתי היינו דרך זריקה, א"כ לא היה להרמב"ם להזכיר בסתם לשון הגמ' דהולכה שלא ברגל אינה הולכה דהוא לישנא דאיבעיא ודר' יוחנן דקיימא ודאי על הולכה ממש דהא איירי בנתן לחבירו - והנה בזבח תודה בליקוטי הלכות הלך ג"כ בדרך הק"א בישוב ד' הרמב"ם רק שפי' ד' הגמ' הולכה רבתי והולכה זוטרתי להיפוך מד' הק"א אך כבר כתבתי דלא נראה עיקר דרכם בכונת ד' הרמב"ם.
והנה בהולכת זר פליגי לקמן בני ר' חייא ור' ינאי אם אפשר לתקונה או לא, ופסק הרמב"ם כמ"ד לא אפשר לתקונה והכ"מ כתב בטעם ד' הרמב"ם משום דר' יוחנן סבר הכי, וכבר השיגו הלח"מ דהא ר' יוחנן אמר זה על הולכה שלא ברגל ואיתותב בזה וגם לא פסק כן הרמב"ם דהא לא פסק אלא דאינו הולכה אבל פסול הזבח לא הוי אלא כשזרקו כן בלא הולכה, וכתב הלח"מ דדוקא כאן פסק כן הרמב"ם משום דהוי הולכה של פסול, אבל מ"מ לא תירץ מנין החליט הרמב"ם לפסוק בתורת ודאי דפסול והו"ל לפסוק דפסול מספק ויש נ"מ בין ספק לודאי והנה בס' טהרת הקודש הביא מקור לד' הרמב"ם לפי"מ שכ' רש"י בטעמא דמ"ד אפשר לתקונה להולכת פסול דלא דמי לשאר עבודות דאילו שחיטה וקבלה וזריקה מאחר שנעשו בפסול א"א לחזור ולעשותם בהכשר ולפי ד' רש"י א"כ בקמץ בפסול אפשר לחזור ולעשותם בהכשר, וזהו דעת בן בתירא דסבר שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויחזור ויקמוץ בימין וכן אם קמצו פסולים, וכיון דלא קיי"ל כבן בתירה לכן פסק הרמב"ם גם הכא דלא אפשר לתקן, והנה לכאורה דרכו נכונה מאד אלא דקשה דכיון דלפי דבריו פליגי בני ר' חייא ור' ינאי בפלוגתא דת"ק ובן בתירה הו"ל לגמ' למימר כתנאי ועוד דבן בתירה יליף לה מקרא וקמץ משם ממקום שקמץ כבר, ואם נימא דילפינן מהתם הו"ל לומר בטעמא דילפינן ממנחה כיון דילפי' מקרא ולאו בסברא בעלמא פליגי ועוד דאינו מוכרח דנילף ממנחה דמצינו בגמ' דאינה מין זבח הוא קולא, וגבי מנחת חוטא דפסול שלא לשמה מצרכינן קרא ולא ילפינן מחטאת, והא דלרבנן ודאי פסול ולא מהני לתקן ולפירש"י דמחלק בין שחיטה וקבלה וזריקה שא"א כבר לתקן כמו הולכה א"כ בקמיצה דאפשר לתקן יועיל למ"ד אפשר לתקונה אפשר לומר דכיון דקומץ היינו שוחט ולכן מנחה שנקמצה ע"י פסולים הוי כמו שנשחטה ולא שייך תיקון דמה דאמרינן דפסול אינו עושה שיריים היינו דוקא על דם אחר אבל זה משמע שעל דם שזרק לא היה מועיל שיאספנו ובזה לית מאן דפליג ולא דמי לשלא במקומו דאיכא למ"ד יאספנו והיינו משום דעל מה שנגמר מעשה הפסול א"א לתקן ומה דאיכא מ"ד בהולכה היינו משום דאינו עבודה בעצם הדם אלא קירוב הדם למזבח, וראיה לדברי דהא בגמ' אמרינן שם בהדיא אליבא דבן בתירה מתקיף לה רב נחמן אי קמיצת פסולים עבודה היא אע"ג דלא עביד לה מתן כלי אי קמיצת פסולים לאו עבודה היא כי עביד ליה מאי הוי הדר אמר רב נחמן לעולם עבודה היא ולא גמרה עבודתה עד דעביד לה מתן כלי, אלמא להדיא דעיקר טעמא דבן בתירה - ואף דילפי מקרא מ"מ בעי הגמ' למימר טעמא דמילתא - משום דלא גמרה עבודתה עד דעביד לה מתן כלי היינו עד שיקדש הקומץ, ונמצא דבל"ז פשוט להגמ' דאם קמץ פסול לא שייך לתקן אלא משום דאמרינן דאכתי לא גמרה עבודתה ואפשר דזה גופא ילפינן מקרא דוקמץ משם, ואף דאפשר לומר דגם גבי הולכה נאמר כן דלא גמרה עבודת הולכה עד הזריקה כמו דאמרינן דלא גמרה עבודת הקמיצה עד מתן כלי דזו היא כמו קבלה, אבל לא מסתבר דיש ללמוד זה מזה כיון דעכ"פ צריך לסברא חדשה דלא גמרה עבודתה והיכי דגלי גלי.
והנה בהא דאמר ת"ש קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר אימא יחזור הכשר ויקבלה ופירש"י דהפשיטות היתה דהולכה שלא ברגל ל"ש הולכה דאי שמה הולכה אמאי יחזיר לכשר יבוא כשר לצד מזבח ויקבל ממנו אלא ש"מ דלא שמה הולכה ולהכי יחזיר לכשר, וכונת רש"י משום דסבר השתא דאפשר לתקן מה שעשה הכשר הולכה שלא ברגל מה שנתן להפסול ומה דהפסול מחזיר להכשר אין בזה חשש ג"כ מטעם זה כיון דלא שמה הולכה, ועוד דסובר רש"י דחזרה לצד חוץ לא שמה הולכה והנה לקמן דפריך על עולא דאמר לא אפשר לתקונה ופריך מהא דקתני קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר ואמר שם ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו אי ס"ד לא אפשר לתקונה איפסלה לה, וד' הגמ' תמוהים דמה אמר ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו דהא תי' זה נאמר אי אמרינן הולכה שלא ברגל שמה הולכה אבל אי לא שמה הולכה לא אפשר לומר יחזור הכשר ויקבל וצריך לומר יחזיר לכשר ומזה נוכל לפשוט דאפשר לתקונה ורש"י דחק ופי' דאי יחזיר הכשר ויקבלנו דכ"ש קשיא דמוכח דשמה הולכה אבל אינו מיושב.
ומצאתי שכבר הקשה כן השיטה מקובצת בהשמטות בשם הריב"א, ותירוצו אינו מבורר רק תוכן כונתו נראה דהא דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה היינו אם גמר כל ההולכה עד המזבח אבל אם גמר ההולכה ברגל אינו צריך לתקן רק זהו למ"ד אפשר לתקן אבל אי אמרינן דלא אפשר לתקונה כבר נפסל ולא מהני לא מה שיתקן ולא מה שיחזור וילך ברגל, רק דבפי' הריב"א אכתי אינו מיושב מה דאמר ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו דהא זה קאי רק למ"ד שמי' הולכה והריב"א יישב רק דאפי' למ"ד ל"ש הולכה מהני מה דיחזור לצד מזבח ויקבלנו אבל עכ"פ ל"ש לומר ונהי נמי כיון דזה אינו מוסיף הכשר כלל.
ונראה דביאור ד' הגמ' הוא דמה שדחק רש"י לפרש כפירושו הוא משום דאזיל לשיטתו דסובר לקמן בסוף הפרק דבזה מודים חכמים לר"א דהולכה לצד חוץ ודאי לא הוי הולכה כלל ולא פסיל מידי, אבל לשיטת הרמב"ם דסובר דגם הולכה לצד חוץ הוי הולכה א"כ ראיית הגמ' פשוטה דמדקתני קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר וקס"ד דהפסול מחזיר לכשר וא"כ הפסול עושה הולכה שלא ברגל, ובזה סוברת הגמ' דהולכה שעשה פסול לא אפשר לתקן כמ"ד לקמן גבי הוליכו זר דלא אפשר לתקונה (אך באמת א"צ לזה דאפי' אם היה אפשר לתקן אסור לזר לעשות עבודה) וא"כ פריך שפיר דאיך יחזיר הפסול להכשר ומוכח דל"ש הולכה ולכן לא איכפת לן דמחזיר הפסול להכשר ומה דנתן הכשר מקודם להפסול בהולכה שלא ברגל זה ג"כ אינו פוסל אף דל"ש הולכה כיון דיחזור ויוליך ברגל, כמש"כ הריב"א בש"מ.
ומה דפריך הגמ' אח"כ על מ"ד לא אפשר לתקונה ואמר ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו, הכונה כן דאם נפרש יחזיר לכשר שהפסול יחזיר כדי להוליך אח"כ ברגל א"כ מוכח להדיא דאפשר לתקן וצריך לתקן דלכן מחזיר הפסול להכשר כדי שיחזור ויוליך ברגל, ולכן אמר דנהי שנפרש יחזור הכשר ויקבל והיינו דכיון דיש עוד מקום להוליך לצד מזבח סגי בזה, סבר הגמ' דזהו אם אפשר לתקונה וכמש"כ הריב"א בש"מ דאמרינן דבההולכה שלא ברגל לא נעשה פסול אבל אי אמרינן דאי אפשר לתקונה ע"כ דנעשה דין פסול ע"י ההולכה שלא ברגל אז לא מהני מה שיוליך עוד ברגל לצד המזבח, וזה אין לומר דכיון דיש עוד מקום להוליך לצד המזבח ברגל אין חסרון במה שעשה מקודם הולכה שלא ברגל, דזה א"א דאם נסבור דלא נעשה עוד דין פסול כלל למה לא יתקן גם הולכת זה המקום שעשה ההולכה שלא ברגל ויחזור ויוליך ברגל גם על מקום זה, וכיון דלא מהני לתקן זה המקום ע"כ שנעשה כבר דין פסול וא"כ אמאי מהני מה שיחזור ויוליך לצד המזבח ברגל, ולזה משני דקאי זר בראי שנתן הכשר להפסול לצד חוץ והיינו דאף דהרמב"ם סובר דבהוליך פסול לצד חוץ ג"כ נפסל הדם היינו בהולכה גמורה, אבל בהולכה שלא ברגל כיון דלא שמה הולכה וכל הפסול הוא מה שנתקרב לצד המזבח שלא כדין הולכה זהו דוקא כשנתקרב לצד מזבח אבל לא כשנתרחק מן המזבח.
ועתה לפי"מ שבארנו סוגיא זו מבוארים פסקי הרמב"ם דמה שפסק דאם שחט בצד המזבח וזרק שפסול. למד זה מהא דפסקינן דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ואיבעיא לן אפשר לתקונה או לא אפשר לתקונה. ופשטינן דאפשר לתקונה ומוכח דבלא תיקון פסול. וע"כ הטעם משום חסרון הולכה דאין לומר דהטעם דהולכה עצמה שלא ברגל הוא פסול. דא"כ לא היה שייך תיקון וכמש"כ דלא היה שייך שיחזור אח"כ ויוליך המותר ברגל כיון דנימא דעצמות ההולכה שלא ברגל פוסל וביחוד לפי"מ דפוסק הרמב"ם גבי הוליכה זר דפסול ולא אפשר לתקונה אלמא דהיכי דנעשה הולכה בפסול פסול ולא שייך תיקון. וא"כ אם נימא דהולכה שלא ברגל פוסל לא שייך לתקן וכיון דקיי"ל דמהני תיקון וצריך תיקון אלמא דעיקר דינא דהולכה שלא ברגל הוא משום דחסר דין הולכה וחסר עבודה אחת מד' עבודות. וא"כ פשוט דאם שחט בצד המזבח וזרק פסול דחסר עבודת הולכה.
ומה דהקשה המל"מ דמנין לן דחולקים חכמים על ר"ש בתרי מילי דע"כ פסול מחשבת הולכה גם בחשב מקצת הולכה אף שאפשר לבטלה. ומוכח דחכמים פליגי על ר"ש בסברא דעבודה שאפשר לבטלה. וכן כ' הרמב"ם בפיהמ"ש להדיא א"כ מנלן דחולקים חכמים גם על שוחט בצד המזבח וזורק דהא לר"ש כשר אכן מלשון הרמב"ם בפיהמ"ש יש ללמוד ישוב לזה שכתב וחכמים סוברים דעבודה שנעשית לבטלה שמה עבודה. ונראה דהרמב"ם מפרש הא דאמר ר"ש שאפשר לבטלה לאו היינו דאפשר לבטלה מצד הדין משום דבאמת בזה גופא פליגי ר"ש ורבנן. אלא שאפשר לבטלה מצד עיקר הקרבן והיינו שאין בה צורך למעשה הקרבן דאפשר בלאו הכי דאפשר לשחוט בצד המזבח ולזרוק. ולכן סובר ר"ש דעבודה כזו דאפשר בלעדה לאו עבודה היא וחכמים סוברים דאף שאפשר בלעדה הוי עבודה. וכיון דהוי עבודה ילפינן מקרא דפסיל בה מחשבה. ומשום זה גופא כיון דסברי חכמים דהוי עבודה סברי דאם חסר אותה פסולה כיון דילפינן מקרא ד' עבודות לא סגי בלא ד' עבודות (אמנם יש לעיין היכא שנה הכתוב לעכב) נמצא דעיקר פלוגתא דר"ש ורבנן הוא אם הולכה כיון דאפשר להקריב הקרבן בלא הולכה אם היא חשובה עבודה וממילא מעכבת ופוסלת במחשבה או אינה חשובה עבודה וממילא אינה מעכבת ואינה פוסלת וקיי"ל כרבנן דמעכבת ופוסלת במחשבה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה