אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה טו

הלכה ח

שחטה והיא כולה בפנים ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ, חותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואח"כ מקבל הדם, ואם קבל ואח"כ חתך פסול מפני שמנונית הבשר שבחוץ, ובקדשים קלים אין צריך לחתוך אלא מחזיר רגלה לפנים ומקבל, שבשר קדשים קלים שיצא קודם זריקה כשר.
השגת הראב"ד שחטה והיא כולה וכו' עד מפני שמנונית, א"א לא ידעתי זה מהו שהיוצא בקדשי קדשים בין לפני קבלה בין לאחר קבלה נפסל, ולענין טומאה בפ' כיצד צולים בעיא ולא איפשטא הילכך טמויי נמי מטמא למה שבפנים דחבורי אוכלים כמאן דמפרתי דמו, ורבינא דהוא בתרא הכי ס"ל במס' חולין בפ' בהמה המקשה, ושמעתא דזבחים דלא כרבינא היא ולא חייש לטומאה אלא לבליעת בשר מבשר ואנן כרבינא ס"ל ואיכא משום טומאה, מיהו איכא למימר הך שמעתא לאו לאכשורי בשרא לאכילה קאמר אלא לאכשורי זבחא לבעלים לכפרה קאמר וכן עיקר.
ואח"כ חתך פסול מפני וכו', א"א אפילו אחר זריקה אע"פ שיצא חוץ לעזרה שהרי נאכל בכל ירושלם.
ואם קיבל ואח"כ חתך פסול, הכ"מ כתב על השגת הראב"ד דהרמב"ם סובר דהבעיא לענין טומאה נקטינן לקולא כיון דהוא בדרבנן, והלח"מ תמה ע"ז דהא להדיא פסק הרמב"ם דין זה לקולא בפ"ח מהל' אבות הטומאה הל' ה' וכן כתב המל"מ ותמה על הראב"ד שהשיגו מאחר שהוא כתב בפירוש דנקטינן לקולא, ואם הראב"ד חולק עליו וסובר דמשום חומרא דקדשים נקטינן לחומרא היה לו להשיגו שם, והנה דבריהם תמוהים שהביאו דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' אה"ט ושם מפורש דלא כדבריהם דז"ל שם בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו, הרי הוא ספק אם מטמא את הידים או לא לפיכך אינו מטמא שספק הידים טהור כמו שיתבאר, ואם בשר פסח שיצא חוץ לבית הרי הוא טהור בני חבורה זריזים הם עכ"ל, ומפורש בדבריו דדוקא לענין טומאת ידים טהור משום דספק טומאת הידים טהור וכדתנן במס' ידים פ"ב משנה ד' וברמב"ם בפי"ד מהל' אה"ט הל' י"א, ועוד מפורש כן במה שכתב אח"כ ואם בשר שיצא חוץ לבית הרי הוא טהור בני חבורה זריזים הם, ומוכח דלענין שאר קדשים נקטינן בעיקר דין יוצא לחומרא דגזרו רבנן טומאה, רק בטומאת ידים הוא לקולא, וראיתי שם בהמל"מ שעמד על זה דלמה הוצרך הרמב"ם לומר הטעם דבני חבורה זריזים הם, כיון דנקטינן דכל יוצא אינו מטמא וכתב לדחוק דנ"מ לדין ס"ס, אבל באמת הוא פשוט דנ"מ בעיקר דין טומאת הבשר לא לענין ידים אלא אם נגע בשאר בשר קדש.
אח"כ ראיתי בצל"ח לפסחים פ' כיצד צולים בהך בעיא, ומצאתי שכבר עמד על זה והשיג על דבריהם שהרמב"ם לא פסק לקולא, אלא בטומאת ידים ולא בעיקר טומאת הבשר וע"ד השגת הראב"ד צ"ל כמש"כ הלח"מ דהרמב"ם אינו פוסק כרבינא, וכמו שהוכיח מד' הרמב"ם בפ"ט מהל' קרבן פסח אך הצל"ח כתב ליישב ד' הרמב"ם ע"פ דברי המהרש"א שם דבקדשי קדשים לא מיבעי לגמ' דכמו דאמרו שם לענין פסח דבני חבורה זריזים הם ה"נ לענין קדשי קדשים כהנים זריזים הם.
ובהשגת הראב"ד הב' שהוא תימה כמו שכתבו הכ"מ והלח"מ נראה דצריך להגיה קצת בדבריו וכן צ"ל א"א אפילו, דאחר זריקה אע"פ שיצא חוץ לעזרה-אינו יוצא-שהרי נאכל בכל ירושלים, וכונתו לפרש ד' הרמב"ם במה שכתב שבשר קדשים קלים שיצא קודם זריקה הוא אפילו קודם דאחר זריקה ודאי כשר שהרי נאכל בכל ירושלים.
והנה במה דאמר חתך ואח"כ שחט כשרה הקשה הגרש"ש מדוע כשרה הלא קודם שחתך ונפסל השמנונית הא נפקא מעט לתוך שאר הגוף וכשמקבל יוצאה עם הדם לתוך המזרק, ונשאר בקושיא אכן הריטב"א בחולין בדף ג' בד"ה חרב הרי הוא כחלל כתב וז"ל אבל המחוור יותר דסכין דמוקדשין כלי שרת הוא לקדש הדם קצת ומיהו לפי שאין שחיטה מעכבת שהרי כשרה בזרים ופסולים אינה גומרת קדושת הדם לגמרי עד קבלתו, ולפיכך אין הסכין חשוב ככלי שרת לפסול ביוצא וכו' עכ"ל, וחידש לנו הריטב"א שעד קבלת הדם אינו נפסל ביוצא, ולכאורה דבריו היפוך הסוגיא כאן דאמרינן קבל ואח"כ חתך פסול דאלמא דנפסל ביוצא קודם קבלה וכבר תמה בזה בס' אחיעזר חיו"ד סי' מ"א אות י' אך אפשר דאדרבא מכאן הוציא הריטב"א דבריו דכיון דחזינן דחתך ואח"כ קבל כשר אלמא דקודם קבלה לא נפסל ומה דקבל ואח"כ חתך פסול זהו דכיון שהתחיל לקבל כבר נתקדש הדם והבהמה קידוש גמור וממילא תיכף באמצע הקבלה נפסל השמנונית שמבחוץ משום יוצא ונכנס לתוך הבהמה ומקבל אח"כ בקבלת הדם שמנונית בפסול יוצא.
אכן בדעת הרמב"ם קשה ליישב עפ"ד הריטב"א דעל מה דאיתא בברייתא גבי קדשים קלים פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה, ופריך הגמ' ש"מ בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים פסולה, ומשני דילמא באליה ויותרת הכבד ושתי הכליות, והרמב"ם בהל' י"ג כתב פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ אחר קבלת דמה כשרה שאפי' יצאו האמורים והבשר קודם זריקה בקדשים קלים הזבח כשר כמו שיתבאר, ופסק הרמב"ם דלא כהברייתא ובמה שכתב כמו שיתבאר כתב הכ"מ דזהו ע"פ דבריו בהל' ל"ג שכתב וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח, ואם החזירם מקטירים אותם, וכבר כתב האור שמח דהכונה אם החזירם קודם זריקה, ומוכח מדברי הרמב"ם שכתב פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ אחר קבלת דמה, דדוקא אחר קבלת דמה כשרה, אבל קודם קבלה היה הדם נפסל ביוצא דאף שפסק באימורים דלא נפסלו ביצאו חוץ לעזרה קודם זריקה זהו דוקא באימורים דקודם זריקה לא נעשה עליהם דין קדשי קדשים לפסול חוץ לחומת העזרה, אבל הדם שכל מקומו הוא לזרקו בעזרה נפסל ביוצא תיכף אחר שחיטה אף קודם קבלה, ואין לומר דכונתו אפי' לאחר קבלה משום דקודם קבלה ליכא פסול יוצא דלא משמע כן בדבריו ובודאי כונתו דוקא אחר קבלה וא"כ מוכח דאינו סובר כהריטב"א וממילא נשארה קושיית הגרש"ש.
ונראה דהנה בס' טהרת הקדש הקשה במה דאמר הגמ' דילמא משום שמנונית לפימש"כ התוס' בדף ע"ט ע"ב דבפסולים מודו כו"ע דשרי ליתן לשם מים, וכמו בנתערב בדם חולין ובדם חיה, וא"כ במאי גרע פסול יוצא משאר פסולים כיון דאין כונתו ליתן השמנונית, וכתב דבפסול יוצא יותר שייך לגזור שמא יטעו ויאמרו דאפי' רוב יוצא ג"כ כשר ע"ש בדבריו והוא דחוק, ונראה ע"פ מה דאמר רבא בזבחים דף ע"ג השתא דאמור רבנן לא נקריב אי מקריב לא מרצי, ופריך הגמ' מברייתא ומשני דתליא בפלוגתא דבע"ח נדחים, ונמצא דבשחוטים יש דין דיחוי אם אסור להקריב ולפי"ז יש לומר דבחתך ואח"כ קבל דנימא לפסול משום דיש בהדם שמנונית פסול באמת נתבטל ומותר לזרוק כמו בנתערב דם פסול, אבל בקבל ואח"כ חתך נמצא דבשעת קבלה כשהוליך הדם הוא מקבל להדיא השמנונית שיוצא מהרגל שהיא בחוץ, ואף דמהרגל הא הולך דרך הגוף עד שמגיע להצואר ומתבטל מ"מ הוי בגדר אין מבטלים איסור לכתחלה דאפשר אם לא היה מכוין להניח הסימנים בתוך הכלי והיתה הבהמה מונחת לא היה הולך הדם, ובזה שהבהמה עומדת והוא אוחז הסימנים בידו ומוציאים עם הורידים לתוך המזרק בזה הוי כמקבל בידים גם השמנונית ההולך מהרגל וזה אסור מדין אין מבטלים איסור לכתחלה.
ובזה מיושב קושיית הגרש"ש דדוקא כשמקבל להדיא בשעה שהולך מהרגל דאז אסור לקבל, וממילא כיון דאמור לא נקריב לא מרצה דנעשה דחוי וכל הדם מה שמקבל נעשה דחוי אבל בחתך ואח"כ קבל כבר נתערב השמנונית, וממילא מותר לקבל ולזרוק משום דרואים כאלו הוא מים וזה אין לומר דכל הדם שבבהמה יעשה דחוי משום שאסור לקבל בשעה שהולך השמנונית מן הרגל דזה אינו דהא אפשר לחתוך הרגל וגם עומד לחתוך כיון דנפסל ומה דבידו ומצוה לעשות כן לא הוי דחוי.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה