אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה כח
חפן בראשי אצבעותיו או מן הצדדין או ממטה למעלה או שחפן בידו זו ובידו זו וקרב זו לזו או שנתפזרה קטורת מידו על הארץ ואספה, או שחפן חבירו ונתן לחפניו, או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון, כל אלו ספק ולא יקטיר ואם הקטיר הורצה.
או שחפן ומת ונכנס שני תחתיו, בגמ' אמר רב פפא דאם חופן וחוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו, ואם אין חופן וחוזר וחופן אין חברו נכנס בחפינתו, ור"ה בדר"י אמר להיפוך, והקשה הלח"מ דא"כ בין לר"פ בין לר"ה בדר"י, ליכא ספיקא, וכתב דר"ה לא אמר כן בתורת ודאי אלא דאפשר לומר כן ומספקא ליה, ונמצא דפסק הרמב"ם כר"ה בדר"י, והקשה הלח"מ דגבי נתערב מקצת דמים בדף נ"ח פליגי נמי ר"פ ור"ה בדר"י ופסק בהל' י"ב כר"פ, ונשאר בצ"ע, ובעיקר פירושו דר"ה לא אמר בתורת ודאי לא משמע כן וכמו דר"פ אמר בודאי כן גם ר"ה אמר כן בתורת ודאי, והמים חיים כתב דבהא דנתערבו הכוסות פסק כר"פ דהי' גדול מר"ה בדר"י, ומ"מ כאן לא פסק כר"פ כיון דזה בעו ראשונים ר' חנינא וריב"ל, ואי תלייא בדין חופן וחוזר וחופן פליגי ר"פ ור"ה, לכן נשאר כספיקן של ראשונים.
אכן בעיקר מה שהקשה הלח"מ מהא דנתערבו הכוסות לכאן, אפשר לומר דבאמת לא הכריע הרמב"ם בין ר"פ ובין ר"ה בדר"י, לכן גבי הך דינא אם נכנס חבירו בחפינתו נשאר ספק ובפרט דהוא ספיקן של ראשונים, אבל בהך דינא דנתערבו הכוסות יש לומר דלהלכה לא פליג ר"ה בדר"י על ר"פ, דהכי איתא התם אמר ר"פ אפי' למ"ד כוס אחד עושה חבירו שירים הני מילי היכי דאי בעי למיתב מצי יהיב, אבל האי דאי בעי למיתב לא מצי יהיב, לא, א"ל ר"ה בדר"י לר"פ אדרבא אפי' למ"ד כוס אחד עושה חבירו דחוי הנ"מ דדחייה בידים, אבל היכי דלא דחייה בידים לא, והנה תיבת "אדרבא" מביא בדק"ס דאינה בכ"י, ולפי"ז נוכל לפרש דר"ה אמר לר"פ במה דאמר אפי' למ"ד כוס עושה חבירו שירים, ומוכח דלמ"ד עושה חבירו דחוי א"צ להך סברא שמחלק משום דהכא אי בעי למיתב לא מצי יהיב, ובזה אמר ליה ר"ה דיש לומר דגם מ"ד עושה חבירו דחוי הנ"מ היכי דדחייה בידים, אבל זה הוא בלא הא דאמר ר"פ דהיכי דאי בעי למיתב לא מצי יהיב, הכל מודים דהוי דחוי, אבל לפי"מ דאמר ר"פ כן ודאי אין חילוק בין דחייה בידים ובין לא דחייה בידים, דהיכי דנדחה לגמרי ואינו יכול לזרוק ממנו ודאי נעשה דחוי כדאיתא בזבחים דף ע"ג ע"ב גבי נתערבו הקרבנות דלמ"ד בע"ח נדחים גם נתערבו חשיבי נדחים.
סוף הספר