אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה כז
חפינת הקטרת עבודה, והמחשבה פוסלת בה. וכן חתיית הגחלים נפסלת במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן.
וכן חתיית הגחלים, הכ"מ כתב על ד' הרמב"ם דהוא בעיא דלא איפשטא, ופסק לחומרא ולא כתב שהוא ספק משום דלא שייך למימר ביה לא יחתה לכתחלה, והקשה הלח"מ דהא נ"מ אם הקטיר הקטרת על אלו הגחלים, וראיתי במרכה"מ שכתב דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י דהבעיא הוא להפסיל הקטרת אלא להפסיל הגחלים לכתחלה להקטיר עליהם, אבל בדיעבד אם הקטיר לא נפסלה ההקטרה, והנה לא מצינו דשייך גדר מחשבה על לכתחלה, ולא מצינו רק דאינו פיגול אלא פסול, ואין לומר דאין פסול בגחלים, ומה דכתב הרמב"ם דנפסלה היינו שהחתייה נפסלה והוי כמו שלא חתה הגחלים, דהא כיון שכתב הרמב"ם שמכשירי קרבן כקרבן, וכיון שהכהן נכנס עם הגחלים לפנים להקטיר הקטרת, א"כ חתיית הגחלים מעכבת כמש"כ הרמב"ם בהל' ב' בחפינת הקטרת, אע"פ שהחפינה בעזרה, צורך פנים בעבודת פנים היא.
וחשבתי לומר עפ"מ דאמר הגמ' בזבחים דף י"ד בדין טבילת אצבע דבחטאות החיצונות אין טבילת אצבע מפגלת, משום דלא כתיב וטבל אלא ולקח, א"כ אפשר דגם בחפינת קטרת וחתיית גחלים כיון דלא כתיב וחתה גחלי אש, ולא כתיב וחפן מלא חפניו, אלא ולקח מלא המחתה גחלי אש ומלא חפניו קטרת, לכן לא מהני מחשבה לפגל, וילפינן רק דמהני מחשבה לפסול לכתחלה החפינה והחתייה, אבל לא לפסול הקטרת במחשבה, אבל אינו מיושב דגבי חפינה בעי ר"פ אי ילפינן מלא מלא ממנחה מה התם מהניא מחשבה ה"נ מהניא מחשבה ופשיט מדלינה פסול בה פסלה נמי מחשבה, ומוכח דמהני מחשבה לפסול הקטרת, כמו דלינה פסיל בה דזהו פסול בהקטרת, וכיון שהרמב"ם קבע שני הדינים ביחד מוכח דכן היא גם בחתיית גחלים, ומדין טבילת אצבע אין ראיה דשם לא הוזכר טבילה, אבל כאן הוזכר מלא המחתה דהיינו חתייה וכן מלא חפניו דהיינו חפינה.
לכן צריך לבאר דעת הרמב"ם ע"פ גירסת הדקדוקי סופרים, דבגירסתנו פשיט רב שימי על חפינת קטרת דמהני מחשבה ואח"כ בעי ר"פ על חתיית גחלים ואמר ע"ז תיקו, וכן כתב הכ"מ על חפינת הקטרת דהוא בעיא דאיפשטא, ועל חתיית גחלים דהוא בעיא דלא איפשטא, אבל בדק"ס מביא גירסת כ"י ב' דגורס פשיטותיה דרב שימי אחר בעיא השניה דר"פ בחישב בחתיית גחלים, וכבר העיר שם המגיה שבזה מבואר שיטת הרמב"ם, ויש להוסיף דבגירסא זו מיושב קושיית רש"י דמה צריך ללמוד דפסלה לינה מדפסול בה טבול יום, הא מפורש במשנה דמעילה דף י' קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ועיין מה שכתבו בזה בתוס', אבל לגירסא זו דפשיטותיה דרב שימי הוי על חתיית גחלים, מיושב דזה לא תנן במתני' דמעילה.
אח"כ ראיתי בד' המים חיים שכתב בזה שהרמב"ם סמך על מה דאיתא בע"ז דף מ"ו דבעי רמב"ח אם יש נעבד במחובר אצל גבוה מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא ופשיט רבא ק"ו מאתנן דיש נעבד במחובר ומכשירי קרבן כקרבן, וכיון לדבריו האור שמח והביא מקודם גם גירסת הדק"ס, והנה לכאורה אין משם ראיה לזה דמכשירי קרבן כקרבן לדין שיפסל במחשבה, דשם גבי אבנים ודאי לא מצינו דמהני מחשבה בשעת תלישת אבנים שיחשוב שיקטיר עליהם חוץ לזמנם, אך יש לומר דהא מעיקרא מיבעי לר"פ בחישב בחפינת קטרת אי ילפינן מלא מלא ממנחה, ופשיט מדפסיל בה טבול יום פסיל בה לינה ומדלינה פסלה, פסלה נמי מחשבה, ולכאורה איך אפשר לפשוט מדפסיל בה טבול יום ולינה, דזהו רק דהוי קדושת הגוף כקרבן, אבל מנלן דחפינה הוי עבודה ומהני בה מחשבה, אכן כבר כתבו התוס' שם בד"ה חישב דמזה דפסיל בה לינה אין להוכיח דפסול בה מחשבה, רק על חפינה פשיט כן משום דדמי לקמיצה, ויש להוסיף על דבריהם דכיון דדמי למנחה בדין טבול יום ולינה נאמר דילפינן מלא מלא ממנחה, וע"כ אין כונת ר"פ בתורת גז"ש דלא שייך בעיא על זה, אלא בתורת בנין אב ומה מצינו, לומר דחפינה דמי לקמיצה, וע"ז בעי אם חישב בחתיית גחלים אי פסלה בה מחשבה אי מכשירי קרבן כקרבן והוי חתיית גחלים כמו חפינת קטרת, וכמו שכתבו התוס' שם, וכיון דנפשט בע"ז דמכשירי קרבן כקרבן ממילא שוים הם חתיית גחלים וחפינת קטרת, ופסלה בשניהם מחשבה.