אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה כו
הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה.
הכ"מ כתב על זה נלמד ממה שאמרו בפ' והמעלה דף ק"ט ע"ב גבי אם הקטיר כזית בחוץ חייב, ודברי הכ"מ אינם מובנים דשם בסוגיא לא מיירי כלל בדין אם הקטיר מן הקטרת של קה"ק בהיכל, ומה דאמר שם רבה בהקטרה דהיכל דכו"ע לא פליגי כי פליגי בהקטרה דפנים פרש"י הקטרה היינו קטרת של כל יום שמקטירים בהיכל לא פליגי דאם הקטיר ממנה בחוץ חייב בכזית, כי פליגי בהקטרה דפנים ששיעורו מלא חפניו בזה פליגי אם הקטיר ממנה כזית בחוץ, ואמר רבה דפליגי אם מלא חפניו דוקא, ופריך אביי והא חוקה כתיב, אלא אמר אביי דפליגי אם ילפינן קטרת של פנים מקטרת דהיכל לחייב בחוץ, ורבא מוקים דמחלוקת דחכמים ור"א כגון דקבעינהו, אבל עכ"פ לכל האוקימתות הפירוש של בהקטרה דהיכל, היינו קטרת דהיכל שהקטירם בחוץ ואין שום מקור לדברי הרמב"ם, וראיתי בספר חק נתן בהך סוגיא שכתב וז"ל, עוד מוכח בהך סוגיא לאוקימתא דאביי דהילכתא כוותיה דרב אשי מתרץ ליה, דלרבנן אם הקטיר כזית בחוץ מקטרת של יוה"כ חייב, דילפי פנים מחוץ מזה למד הרמב"ם דגם אם הקטיר כזית זה בהיכל חייב, שכתב בפ"ה מהל' עבודת יוה"כ הקטיר מן הקטרת של קה"ק כזית בהיכל חייב מיתה, וכתב עליו מרן שם נלמד ממה שאמרו בפ' השוחט והמעלה גבי אם הקטיר כזית בחוץ חייב, ור"ל דהיכל גבי לפנים מיקרי חוץ כיון דקטרת זו אין כאן מקומה עכ"ל, ולפי דבריו זה היסוד דהיכל לגבי פנים הוי כמו חוץ כתב זה הרמב"ם מדעתו כך שלמד לגבי שיעור כזית לחייב בהיכל מדין כזית בחוץ, אבל דבריו תמוהים דא"כ יש בזה דין דמקטיר בחוץ וחייב כרת ולמה כתב הרמב"ם דחייב מיתה.
עוד ראיתי בדברי הקרן אורה בהך סוגיא ודעתו בשיטת הרמב"ם דכמו שפסק לגבי זר דאינו חייב בעבודת יוה"כ בפנים אלא בשיעור מלא חפניו ה"נ בהקטיר בחוץ אינו חייב אלא במלא חפניו, והביא דברי הרמב"ם כאן שכתב דאם הקטיר כזית בהיכל חייב, וכתב לפרש דהוא משום קטרת זרה כמו אם חיסר אחת מסמניה דחייב מיתה, וה"נ אם הקטיר קטרת של יוה"כ שצריך להקטירה בפנים בקה"ק אם הקטירה בהיכל כזית כיון דחשיבא הקטרה חייב משום קטרת זרה, וגם דבריו תמוהים דאמנם בחיסר בסמניה בקטרת של כל ימות השנה בהיכל, חולקים בזה בדעת הרמב"ם הב"י באו"ח סי' קל"ג והמל"מ בהל' כלי המקדש פ"ב דהב"י סובר דבקטרת בהיכל ליכא חיוב מיתה בחיסר סממנים, והמל"מ וכן הפר"ח באו"ח שם סוברים דחייב, וכבר הארכתי בהל' כלי המקדש בזה ועכ"פ אפי' אם הקטיר בחיסור סממנים חייב מיתה גם בהקטיר בהיכל זהו משום דילפינן חיוב מיתה בהקטיר בחיסור סממנים, ונוכל לומר דנילף כן גם בהקטיר בהיכל, אבל בהקטיר קטרת של יוה"כ בהיכל דאין חיוב רק משום דאין מקום הקטרתו בהיכל ואין ע"ז חיוב, אלא משום קטרת זרה, והקטרת קטרת זרה בהיכל הא כתב הרמב"ם שם בהל' י"א דליכא אלא לאו, וכבר כתבתי שם דמזה מוכח דגם בחיסור סממנים ליכא מיתה בהיכל, כיון שכתב שהרי נעשית קטרת זרה, ולכן כתבתי דכונת הרמב"ם הוא ג"כ על יוה"כ שמקטיר בפנים ע"ש, אבל עכ"פ בלא חיסר רק שהקטיר של יוה"כ בהיכל אין חיוב אלא משום מקריב או מקטיר במזבח הזהב ובזה ליכא אלא לאו כמבואר שם, ובהל' סנהדרין פי"ט שמנאו בין הלאוים שאין בהם חיוב מיתה.
והנה האור שמח כאן כתב על דברי הרמב"ם וז"ל ירושלמי פ' טרף בקלפי הלכה ג' תני שחט בחוץ חייב, חפן בפנים פטור, וכתב דצ"ל הקטיר בחוץ והכונה בהיכל וחייב היינו דחייב מיתה אם הקטיר קטרת של יוה"כ בהיכל דכתיב ונתן הקטרת כו' לפני ד' וכסה כו' ולא ימות, אבל אם נתנו בהיכל ימות, ולא קאי על קרא הקודם מלא חפניו עכ"ל ודבריו נכונים וברורים דא"א כגירסא שלנו שחט בחוץ חייב דמאי קמ"ל דקרא הוא דשחט בחוץ חייב כרת, ולכן ע"כ כגירסתו הקטיר בחוץ וא"א דבחוץ ממש דג"כ פשיטא דחייב כרת, וע"כ דחוץ מקה"ק והיינו בהיכל, אך מה שכתב מדכתיב לפני ד' לכאורה מלפני ד' אין ראיה דהא בהיכל נמי מיקרי לפני ד' כדכתיב בקרא הקודם ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ד' והוא מצד ההיכל כדאמר ביומא דף מ"ה, וצריך להוסיף על דבריו דהא סיפא דקרא הקודם הוא והביא מבית לפרוכת, ועל זה כתיב ונתן את הקטרת על האש לפני ד' והך לפני ד' הוא כבר מבית לפרוכת, ועל זה נאמר ולא ימות וכמש"כ האור שמח דלא ימות קאי על כל הפסוק דאם נתן האש בהיכל חייב מיתה.
ומה שכתב דהברייתא אשמעינן דולא ימות דקרא לא קאי על קרא הקודם שהחפינה צריכה להיות בעזרה זה קשה קצת דלא דמי לקרא בתרא דהוא על עיקר ההקטרה, אבל מהיכי תיתי נימא דולא ימות קאי על מעשה החפינה, ולכן נראה דהא יש לומר דכיון דחפינה הוי עבודה כמש"כ הרמב"ם בהל' כ"ז וגם חוקה קאי עלה אף שהיא בעזרה כיון דהוא צורך פנים כמש"כ הרמב"ם בפ"ה הל' ב' א"כ הי' צריך לומר דהיכי שחפנה בפנים פסולה הקטרת, וכיון שהקטיר בקטרת שחפנה בפנים א"כ חייב מיתה משום ביאה שלא לצורך, אלא דיש לומר עפ"מ דאמר הגמ' בזבחים דף ס"ג ע"א שלמים ששחטן בהיכל כשרים, שנאמר ושחטו אותו פתח אוהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר, ממילא גם כאן דכתיב ולקח מלא המחתה וגו' מלפני ד' ומלא חפניו וגו' א"כ גם אם חפן בהיכל כשרה משום לא יהא טפל חמור מן העיקר, וממילא לא ידעינן לומר גם אם חפן בקה"ק שיהי' נפסל כיון דלא כתיב להדיא בקרא דדוקא בהיכל ולא בקה"ק, לכן לא אמרינן בזה חוקה לעכב.
והנה אח"כ נדפסו החידושים המיוחסים להר"ח על סוף זבחים ובהך סוגיא דדף ק"ט שהביא הכ"מ מקור לד' הרמב"ם ושכתבנו דלפירש"י, אין שום מקור משם, אך הר"ח מפרש הסוגיא באופן אחר ויהיו מקום לד' הכ"מ דבמה דאיתא בגירסתנו באוקימתא דאביי כי פליגי בהקטרה דחוץ ופירש"י חוץ ממש, מחוץ לעזרה ומחיוב הקטרת חוץ, ובמה דאמר מר סבר ילפינן פנים מחוץ פירש"י ילפינן קטרת שלפנים היינו של קה"ק לחייב עליו בחוץ בנזיר, מקטרת של חוץ היינו מקטורת של היכל, והר"ח כתב וז"ל ופריק אביי בקטרת דלפני ולפנים לא פליגי דאינה עבודה בפחות ממלא חפניו, וכזית קטרת בחוץ נמי לא פליגי דחייב כי פליגי בקטרת דלפני ולפנים וקא מקריב לה בהיכל רבנן סברי ילפינן פנים מחוץ, מה חוץ למקדש חייב בכזית אף בהיכל חייב בכזית, ור"א סבר לא ילפינן היכל מחוץ, וחתני הגאון הרי"מ שי' שהגיה החדושים הביא ד' הרמב"ם ודברי האור שמח, והעיר דהרמב"ם הא כתב דחייב מיתה, ומד' הר"ח משמע דחייב כרת משום הקטרת חוץ, והביא שם בשמי דגם בד' הר"ח צריך לפרש דכונתו לחיוב מיתה, דקשה לומר דיסבור דחייב בהיכל משום הקטר חוץ, דהא כתוב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, אבל כתב דפשטות ד' הר"ח אינם מראים על זה, והיינו דמשמעות דבריו לחייבו משום הקטרת חוץ.
אכן אף דהר"ח קיצר בדבריו ומשמע דכונתו לחייב משום הקטר חוץ, אבל אין לפרש כן דלדברי הרמב"ם דחייב מיתה אם הקטיר בהיכל שייך לומר דפליגי אי ילפינן פנים מחוץ, מה חוץ למקדש חייב בכזית אף בהיכל חייב בכזית ושייך בזה ילפינן, והיינו אף שהם שני חיובים שונים, אבל אם נימא בכונת הר"ח דמפרש דכשמקטיר בהיכל חייב משום הקטרת חוץ מה שייך בזה ילפינן דכיון דבהקטרת חוץ חייב בכזית, וכשמקטיר בהיכל סובר דהוא נמי כמו שמקטיר בחוץ, א"כ ודאי שיעורו בכזית דהא הוא הקטרת חוץ, ומה שייך לומר דפליגי אי ילפינן או לא ילפינן, ולכן ע"כ גם בד' הר"ח צריך לפרש דזהו לדין חיוב מיתה אם הקטיר בהיכל, ובזה פליגי אם ילפינן שיעור כזית בחיוב הקטרה בהיכל מחיוב הקטרה בחוץ דשיעורו בכזית.
אמנם דברי הר"ח ופירושו צריך ביאור במה שכתב באוקימתא דאביי דבקטרת דלפני ולפנים לא פליגי דאינה עבודה בפחות ממלא חפניו, וכזית קטרת בחוץ נמי לא פליגי דחייב כי פליגי בקטרת דלפני ולפנים וקא מקריב לה בהיכל רבנן סברי ילפינן פנים מחוץ, מה חוץ למקדש חייב בכזית אף בהיכל חייב בכזית, ור' אלעזר סבר לא ילפינן היכל מחוץ, דקשה טובא למה פשוט לאביי דכשמקטיר מקטרת של יוה"כ כזית בחוץ גם ר"א מודה דחייב, ופליגי רק אם הקטיר בהיכל אם ילפינן פנים מחוץ, ורש"י פי' דבזה גופא מחלוקת ר"א וחכמים אם הקטיר בחוץ כזית מקטרת של יוה"כ, דרבנן ילפי מקטרת של היכל ור"א לא יליף ופוטר, אבל לומר דבזה ודאי ר"א מודה דאם הקטיר בחוץ מקטרת של יוה"כ ששיעורו מלא חפניו, דחייב גם בהקטיר כזית אין מקור לזה, דהא במתני' בקומץ ולבונה ואינך שלא הקטיר אלא כזית ר"א פוטר, ומתחלת הסוגיא במה דתניא בברייתא המקטיר כזית קטרת בחוץ חייב כחצי פרס בפנים פטור, ופריך כיון דמקטיר כזית בחוץ חייב אלמא עבודה היא ובעי לאוקמי מהו פטור ציבור, ופריך ר"ז במה דאמר רב בהא אפי' ר"א מודה דהא ר"א לאו הקטרה קאמר, ופי' הר"ח והאמר ר"א במתני' אינו חייב בחוץ המקטיר עד שיקטיר כולו מכלל דלא מיחייב בכזית, ומשני רבה דבקטרת דהיכל מודי ר"א דיש הקטרה בכזית ופי' הר"ח משום דלא יהיב בה רחמנא שיעורא, ורבה בעי לאוקמא דפליגי בקטרת של יוה"כ אי מלא חפניו דוקא ופריך ע"ז אביי ומשני כמו שהבאנו, וכיון דמלא חפניו דוקא למה יהי' חייב אם הקטיר בחוץ בכזית, דהא רבה אמר מעיקרא רק דבהקטיר בהיכל לא פליג, משום דלא כתיב שיעורא, ולא אמר אביי טעמא ע"ז במה דחולק על רבה ועל תחלת הסוגיא דפשוט דלר"א פטור בהקטיר כזית כפשטה דמתני'.
ונראה בדעת הר"ח דמפרש בדעתי' דאביי דכיון דבזה סובר כרבה דבקטרת דהיכל מודה ר"א דיש הקטרה בכזית משום דלא יהיב ביה קרא שיעורא, לכן גם בקטרת דלפני ולפנים דאיכא שיעור מלא חפניו, מ"מ לא שייך חילוק בין קטרת דקה"ק לקטרת דהיכל, אלא לגבי אם הקטיר קטרת דיוה"כ בהיכל, דכיון דכל החיוב מיתה שבו הוא ע"ז שלא הקטירו בקה"ק, ודינו בקה"ק הא דוקא בשיעור מלא חפניו כשיעורו, אבל אם הקטיר קטרת דיוה"כ בחוץ אף דעיקר שיעורו הוא במלא חפניו מ"מ כיון דכל יום מקטיר קטרת וליכא בזה שיעור בקרא, לכן גם בקטרת דיוה"כ שדינו להקטיר בקה"ק מ"מ לגבי הקטרת חוץ לא קיל מקטרת דכל השנה, וגם קטרת דיוה"כ כיון דהי' אפשר לחפנו ולהקטיר בשיעורו במלא חפניו, חייב אם הקטירו בחוץ בשיעור כזית כמו בשיעור דכל השנה ולא דמי לקומץ ולבונה דר"א פוטר עד שיקריב את כולו דהתם ליכא כלל דין הקטרה בשיעור זה, ולכן מפרש אביי דהפלוגתא הוא דוקא אם הקטיר קטרת של יוה"כ בהיכל, דבזה סובר שפיר ר"א דאינו חייב אלא במלא חפניו דהא החיוב מיתה הוא על שלא הקטירו בקה"ק, ומ"מ רבנן מחייבי גם בזה דילפינן פנים מחוץ דכמו דאם הקטירו בחוץ חייב כרת בכזית, כן אם הקטירו בהיכל חייב מיתה בכזית דכמו דחשוב הקטרה לגבי חוץ בכזית ה"נ חשוב הקטרה בהיכל.
והנה בפ"ט מהל' ביאת מקדש הל' ד' כתב הרמב"ם שהזר שהקטיר קטרת על מזבח הזהב משיקטיר כזית חייב, אבל המקטיר קטרת ביוה"כ בקה"ק אינו חייב מיתה עד שיקטיר מלא חפניו, והבאתי שם ד' המל"מ בסוף הל' מעה"ק דלענין הקטרת חוץ מוכיח מד' הרמב"ם שם דאין חילוק וגם בקטרת של קה"ק אם הקטיר בחוץ חייב בכזית, וכתבתי שם לפרש ד' הגמ' כאן בסוגיא דאמר רבה בהקטרה דהיכל לא פליגי דחייב בכזית כי פליגי בהקטרה דקה"ק דהוא לגבי זר דרבנן סברי מלא חפניו לאו דוקא ופריך אביי והא חוקה כתיב אלא אמר אביי בהקטרה דפנים, היינו דקה"ק כו"ע ל"פ דפטור זר אם הקטיר בכזית כי פליגי בהקטרה דחוץ היינו דהיכל אם הקטיר זר פחות משיעור פרס, והבאתי שם דבדקדוקי סופרים מביא שבדפוסים הישנים הגירסא בשינויא דאביי, כי פליגי בהיכל, וכתבתי לפי"ז דצריך לגרוס מר סבר ילפינן חוץ מפנים והיינו דכמו דבפנים אם הקטיר זר בפחות ממלא חפניו פטור, ה"נ בהיכל אם הקטיר זר פחות משיעור פרס פטור, ולפימש"כ שם מבואר דהרמב"ם אינו מפרש כפי' הר"ח דמה דאמר אביי כי פליגי היינו אם הקטיר קטרת של יוה"כ בהיכל אם חייב בפחות ממלא חפניו, וא"כ אינו מבואר שיטת הרמב"ם כאן דגם אם נאמר דמקור דברי הרמב"ם הוא מד' הירושלמי שהבאנו מד' האור שמח, אבל אינו מבואר מנ"ל להרמב"ם דהשיעור לחייב אם הקטיר בהיכל קטרת של יוה"כ הוא בכזית, דהא גבי הקטרת זר פסק דאם הקטיר פחות ממלא חפניו פטור, ואף דאפשר לחלק דגבי הקטרת זר בקה"ק דיינינן בעיקר שיעורו בהקטרה, אבל כשהקטיר קטרת של יוה"כ בהיכל דיינינן בשיעורו בהיכל, אבל מ"מ קשה לומר דהרמב"ם כתב כן מסברא.
ונראה דגם להרמב"ם צריך לפרש הסוגיא כפי' הר"ח, ובתחילה בשינויא דרבה מפרש כמש"כ שם דהכל קאי לגבי הקטרת זר, ובשינויא דאביי דאמר בהקטרה דפנים כו"ע לא פליגי היינו ג"כ דפטור אם הקטיר זר בקה"ק בכזית, ונוכל לפרש גם בדברי הר"ח שכונתו כן, והר"ח הוסיף וכזית קטרת בחוץ נמי לא פליגי דחייב, וזהו כדי לפרש מה דאמר אח"כ כי פליגי בקטרת דלפני ולפנים וקא מקריב לה בהיכל רבנן סברי ילפינן פנים מחוץ, מה חוץ למקדש חייב בכזית אף בהיכל חייב בכזית, וכבר בארתי בטעמא דאביי דבהקטיר בחוץ ליכא פלוגתא, וגם בקטרת של יוה"כ דאיכא שיעורא בקרא דמלא חפניו מ"מ אם הקטיר בחוץ חייב, כיון דבעיקר הקטרתו בהיכל ליכא שיעור, ופליגי רק אם הקטיר קטרת דיוה"כ בהיכל.
ונמצא מבואר דשתי ההלכות נאמרו בסוגיא זו בין לגבי הקטרת זר דאמר רבה דבהקטרה דהיכל כ"ע ל"פ דחייב, ובהקטרה דקה"ק דאמר אביי כ"ע ל"פ דפטור בפחות ממלא חפניו, וזהו דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' ביאת מקדש שהבאנו, ודברי הרמב"ם כאן הוא מסוף דברי אביי דאמר דפליגי בקטרת דקה"ק ומקטיר לה בהיכל, דת"ק סבר דילפינן פנים מחוץ היינו הקטרת פנים והיינו בהיכל, מהקטרת חוץ היינו חוץ למקדש דחייב אם הקטיר בכזית, וכן פסק כאן הרמב"ם והגירסא שהבאתי שם מדפוסים ישנים שגורסים בדאביי כי פליגי בהקטרה בהיכל מדוייק כפי' הר"ח וכמו שבארנו, ומבואר דבשינויא דרבה ובתחלת ד' אביי נפרש כמש"כ שם דקאי על הקטרת זר, אבל סוף אוקימתא דאביי הוא על הקטרה בהיכל כמש"כ הר"ח והגירסא הוא כגירסתנו ילפינן פנים מחוץ, וכמפורש בדברי הר"ח, ונתבארו דברי הרמב"ם בשתי המקומות.