אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה ו

הלכה ג

וכל אלו הארבעים ושלש הזיות טובל אצבעו בדם טבילה על כל הזיה, לא שיזה שתי הזיות מטבילה אחת, ושירי הדם שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
טבילה על כל הזייה, בפ"ה מהל' מעה"ק הל' ח' כתב הרמב"ם וצריך לטבול אצבעו על כל קרן וקרן, וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק ואח"כ טובל פעם שניה ששירי הדם שבאצבעו פסולין ליתן מהן על קרן אחרת ולכאורה מה שכתב ששירי הדם וכו' הוא טעם על מה שצריך לטבול על כל קרן וקרן, אבל לא מסתבר כן דאם לא הי' מעיקר הדין חיוב לטבול אצבעו על כל זריקה אין טעם שנאמר ששירי הדם שבאצבע פסולים, וכמו באשם שמקבל בכלי וזורק מן הכלי אין אנו אומרים ששירי זריקה ראשונה ליפסלו ויהי' צריך לקבל בכמה כלים, וע"כ דזהו להיפוך דבשביל שצריך לטבול בכל זריקה לכן אנו אומרים ששירי הדם שבאצבע פסולים וצריך לקנח אצבעו אחר כל זריקה, לכן צ"ל דמה שכתב ששירי הדם וכו' זהו טעם על מה שכתב מקנח אצבעו, וזהו דאם לא היו נפסלים לא הי' צריך לקנח אצבעו ורק לטבול שנית ורק כיון שנפסלו אנו חוששין שבהזריקה השני' יפול שנית, גם מן הטבילה הראשונה.
וראיתי אח"כ בקרן אורה בזבחים דף צ"ג במה דאמר שם הגמ' מן הדם שבענין אמר רבא למעוטי שירים שבאצבע מסייע ליה לר"א דאר"א שירים שבאצבע פסולין כתב הק"א, הרע"ב בפ"ג דמס' פרה בהא דתנן התם על כל הזייה טבילה, כתב משום ששירים שבאצבע פסולין, ואין זה עיקר הטעם דאם כן אמאי לא מייתינן מינה דשירים שבאצבע פסולין, אלא התם טעמא דילפינן מקרא, וכמש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש, וז"ל הרמב"ם שם, ועל כל הזאה טבילה ר"ל שיטבול אצבעו בדם לכל הזאה, ולא יזה הזאות רבות בטבילה אחת בדם, לאמרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה, עכ"ל, והנה קיצר הק"א ולא ביאר מנ"ל לרבא להוכיח מהא דתניא מן הדם שבענין דשירים שבאצבע פסולין דילמא רק לומר דצריך טבילה על כל הזאה, דאכתי לא הוזכר בגמ' דצריך לקנח אצבעו, ואח"כ מייתי לה בגמ', ובאמת כן פירש"י שם וז"ל בד"ה שבענין, מדם האמור בענין טבילה שהזה ממנו ראשונה יזה את כולן שצריך לחזור ולטבול בו אצבעו על כל הזיה טבילה ולמעוטי שירים שבאצבע דהאי מן הדם קרא יתירא הוא דלא צריך למיכתב אלא והזה ז' פעמים עכ"ל, ומבואר דמן הדם שבענין בא ללמד עיקר הדין דצריך על כל הזאה טבילה, ולפלא שלא הזכיר הק"א ד' רש"י, אבל תמיהתו צריכה ישוב, ואולי סובר רש"י דבעי להוכיח מקרא דקרבנות ולא ממתני' דדין הזאת דם פרה.
אכן מד' הרמב"ם בפיהמ"ש מבואר דעיקר דין על כל הזאה טבילה אנו למדין מקרא דכתיב וטבל והזה, רק מזה לא הוי ידעינן דשירים שבאצבע פסולין דאפשר לא נפסל להזות ממנו ביחד עם הדם שיטבול מחדש, וזה למד הברייתא מקרא דוהזה מן הדם, ומפרש מן הדם שבענין לומר דדוקא מן הדם שבענין היינו מטבילה שניה כשר להזות ולא מהדם שנשאר והיינו דאפי' להצטרף ולהזות מהם ביחד פסולין, ובמנחות דף ז' ע"ב בהא דאיתא שם הסוגיא דזבחים ואמר שם למעוטי שירים שבאצבע ופירש"י שצריך לטבול באצבעו בין כל הזאה והזאה ראיתי שם בדקדוקי סופרים דגירסת השיטה מקובצת ברש"י, לקנח אצבעו, וכן הוא בהגהת צ"ק בגמ' דפוס ווארשא, וזהו כד' הפיהמ"ש וכמש"כ.
ובעיקר מה שכתב כאן הרמב"ם הך דינא דטבילה על כל הזייה צריך קצת באור דלמה הוצרך לכתוב זה כאן בהל' עבודת יוה"כ, כיון שכבר כתב זה בהל' מעה"ק, ונראה דכשנעיין בדברי הפיהמ"ש במס' פרה שהבאנו נראה תימה שכתב לאמרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה, ובאמת בפ' חוקת בקרא דהזאת דם פרה לא כתיב וטבל אלא ולקח, ואף דלכאורה אין נ"מ מ"מ לא מסתבר שהרמב"ם יכתוב פסוק שלא כמו שכתוב בתורה, ועוד ביותר קשה דבזבחים דף י"ד ע"ב גבי דין טבילת אצבע אי מפגלת, אמר אלא הא והא רבנן ולא קשיא כאן בחטאות החיצונות כאן בחטאות הפנימיות, חטאות החיצונות פשיטא לא כתיב בהו וטבל איצטריך הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף ורמי אידיה בעי למישקל זימנא אחריתי כמאן דכתיב וטבל דמי, קמ"ל להכי לא כתיב וטבל דמשמע הכי ומשמע הכי, ומבואר דהיכי דלא כתיב וטבל אלא ולקח אין הלקיחה עבודה שאפשר לפגל בה, א"כ יש לומר דהרמב"ם סובר דבדם חטאות הפנימיות דכתיב וטבל וגו' והזה מן הדם שבע פעמים, ובזה דרש בתו"כ וטבל והזה על כל הזאה טבילה בזה שייך יותר לדרוש כן כיון דהטבילה היא עבודה מעבודות הקרבן. אבל היכי דלא כתיב אלא ולקח הי' אפשר לומר דלא דרשינן כן, אלא כיון דתנן להדיא על כל הזאה טבילה ומוכח דלגבי הך דינא לא מחלקינן, ודוקא לדין לפגל מחלקינן, כדאמר הגמ' דמשמע הכי ומשמע הכי, ולכן הרמב"ם בפירושו כתב עיקר הדרשא דתו"כ שהוא מקרא דוטבל והזה, ומינה ילפינן גם גבי דם פרה.
ועכשיו מבואר מה שהוצרך הרמב"ם כאן לכתוב על כל הזאה טבילה, משום דבפ' אחרי גבי עבודת כה"ג ג"כ לא כתיב וטבל אלא ולקח, והי' אפשר לחלק מדין טבילת אצבע שכתב בהל' מעה"ק אלא דכיון דתנן כן גבי דם פרה, ולכן כתב גם כאן דין דעל כל הזאה טבילה.
והנה יש מקום להעיר בדין טהרת מצורע דכתיב בפ' מצורע י"ד ו' את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים, והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וגו' ואח"כ בפ' ט"ז כתיב וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים וגו', וכאן נדרש בתו"כ וטבל והזה על כל הזיה טבילה, וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' מחו"כ הל' ב', ואילו בדין הקודם דכתיב ג"כ וטבל והזה לא הוזכר בתו"כ על כל הזיה טבילה, וכן הרמב"ם בפי"א מהל' טומאת צרעת הל' א' כתב וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע וכו' ולא הזכיר על כל הזאה טבילה, והוא דבר הצריך באור.
והנה כפי"מ דמשמע בפי' רש"י בזבחים דעיקר דין דעל כל הזאה טבילה נלמד מקרא דמן הדם דדרשינן מן הדם שבענין הי' אפשר ליישב דבפ' ט"ז גבי טבילה מן השמן כתיב והזה מן השמן, וכמו דדרשינן גבי מן הדם, מן הדם שבענין, וכ' רש"י משום דיתירא הוא ה"נ מן השמן דהא כבר כתיב מן השמן בקרא דוטבל, ובפ' חוקת גבי דם פרה אף דלא כתיב שם מן הדם אכן כתיב שם מדמה, וכתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים, אבל בפ' מצורע בפ' ז' לא כתיב בקרא דוהזה "מדם" וא"כ לפירש"י מיושב, אבל לד' הרמב"ם דעיקר הלמוד הוא מוטבל והזה, וכן מבואר בתו"כ וכן מוכח ממה שהוכיח הקרן אורה ממה שהוכיח הגמ' דשירים שבאצבע פסולים מהברייתא דמן הדם שבענין ולא הוכיח ממתני' דפרה דתנן להדיא על כל הזאה טבילה, וא"כ צריך באור למה לא צריך על כל הזאה טבילה בהטבילה בדם הצפור.
ואולי יש לומר דגבי טהרת בית המנוגע אחר קרא דוטבל וגו' והזה וגו' כתיב וטהר את הבית בדם הצפור ובמים החיים וגו' ולא מצאתי מבואר מה משמיענו הך קרא, ואולי יש לומר דקרא משמיענו דעיקר טהרת הבית הוא בדם הצפור ובמים החיים וגו' והיינו דלא מעשה ההזאה היא מטהרת, וטהרת בית וטהרת מצורע אופן אחד הוא, לכן יש לומר דכיון דלא מצינו שידרשו חז"ל גם כאן וטבל והזה על כל הזאה טבילה דכאן לא דרשינן כן, כיון דעיקר הדם הוא המטהר, ואף שאדע שהוא דרך חדש לדרוש דרשות מעצמנו אבל כיון שמצינו החדוש בההלכה בין בדברי חז"ל בין בד' הרמב"ם דלא נזכר כאן על כל הזאה טבילה אפשר דיש לומר כן בבאור ההלכה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה