אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

בשבעת ימים אלו מזין עליו מאפר הפרה, בשלישי להפרשתו ובשביעי שהוא ערב יום הכפורים שמא נטמא במת ולא ידע, ואם חל יום שבת בשלישי או בשביעי שלו דוחין את ההזיה.
בשלישי להפרשתו, הגבורת ארי ביומא דף ד' בד"ה עוד כתבו התוס' האריך בהך סוגיא ובסוף דבריו כתב וז"ל וראיתי להרמב"ם שכתב בפ"א מהל' יוה"כ ז' ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכה שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו, ומפרישין אותו מאשתו כל ז' ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה, נמצא הוא טמא ז' ימים ואין יכול לעבוד, ובז' ימים אלו מזין עליו מאפר פרה בג' להפרשה ובז' שהוא ערב יוה"כ שמא נטמא במת ולא ידע, ע"כ, הנה אנח לן חדא ואקשה לן חדא דמשמע מדבריו דפרישה זו הוי מה"ת מדכתב דבר קבלה ממשה רבינו ופרישה זו היה בלשכה שבמקדש ובזה אנח לן, אבל אקשה לן בהא דאמר דמזין בג' ובז' לחוד ומטעמא דשמא נטמא במת, וזה ליתא אלא מזין עליו כל ז' ימיה מגזה"כ דומיא דמילואים וכדפירשנו עכ"ל.
ונראה דמה דסובר הגבורת ארי דאם ילפינן ממלואים אין ההזאה משום טהרת טומאת מת, ולכן סובר פשוט דצריך להזות כל ז' בלא טעמא דספק טומאת מת, ולדידי קשה פי' זה דאף דהגמ' כדפריך התם דם הכא מים משני נכנסו מים תחת דם, אבל קשה איזה קדושה יש באפר פרה שנאמר שנכנסו מים של אפר תחת דם דקרבנות, דמה שייך זה לזה, הזאת דם דקרבנות ודאי גורם קדושה, אבל הזאת מים של אפר פרה איזה קדושה גורם, וע"כ דזה ודאי דמים של אפר פרה אינו אלא משום טהרה של חשש ספק טומאת מת, ויש לומר דאפי' אי ס"ל טומאה הותרה בצבור זהו שאינו פסול בעבודת הכה"ג אם יהי' טמא משום דטומאה הותרה בצבור, אבל ממלואים ילפינן דכמו דשם הי' פרישה והזאה בשביל קדושה, הכא גבי יוהכ"פ הוי נמי פרישה והזאה בשביל טהרה שיהי' טהור גמור לעבודה, ומה דאמר הגמ' בדף ח' כדהוי בעי לומר דר"מ ור' יוסי דפליגי אם מזין כל ז' או שלישי ושביעי דפליגי אי טומאה הותרה או טומאה דחויה, ופריך הגמ' דאי טומאה הותרה למה לי הזאה כלל, זהו משום דמעיקרא הוי סבר דטבילה בזמנה מצוה וילפינן הזאה מטבילה דמצוה בזמנה, ולכן כדבעי לומר דטעמא דר' יוסי משום דטומאה הותרה בצבור, ומשום הכי לא צריך הזאה כל ז' פריך שפיר דאי צריך הזאה מיבעי כל ז', ואי משום דטומאה הותרה לא צריך הזאה למה לי הזאה כלל, דע"כ דלענין זה לא ילפינן ממילואים דליבעי הזאה כמו במלואים דהתם דם משום קדושה והכא דטומאה הותרה לא שייך הזאה, אבל אח"כ משני דפליגי אם טבילה בזמנה מצוה או אי מקשינן הזאה לטבילה, ולכן אף דאמר לעולם דכו"ע הני תנאי סברי טומאה דחויה בצבור, זהו דלא צריך לומר דר' יוסי סבר הותרה ומשום דלהלכה קיי"ל דחויה כמו שפסק הרמב"ם, אבל יש לומר דאפי' אי ס"ל הותרה שייך שיהי' דין הזאה משום מת אי ילפינן ממלואים וכמו שכתבנו.
ובזה מבואר דבדף ו' על מה דפריך ועד שמפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת אמר רבא זאת אומרת טומאה הותרה בצבור ולא פריך א"כ למה לי הזאה לפי"מ שכתבתי דלא שייך הזאה באפר פרה בלא טהרת טומאת מת, אבל עכשיו מבואר דהגמ' לא פריך בדף ח' אי טומאה הותרה ל"ל הזאה, אלא על מה דאמר בזה טעמא דר' יוסי דא"צ אלא הזאת שלישי ושביעי והוי סבר טבילה בזמנה מצוה, ומקשינן הזאה לטבילה, אבל על רבא דאמר זאת אומרת טומאה הותרה לא קשה כלל דשייך הזאה משום טומאת מת אפי' אי טומאה הותרה כיון דילפינן ממלואים וכמו שבארנו, והנ"מ רק דאם טבילה בזמנה מצוה ומקשינן הזאה לטבילה צריך הזאה ז' ימים ואי טבילה בזמנה לאו מצוה, או דלא מקשינן הזאה לטבילה, לא צריך הזאה אלא שלישי ושביעי ואף דרבא אמר טעמא דמשום זה אין מפרישין אותו משום טומאת מת זהו דאי טומאה דחויה, וכל היכי דאיכא טהורים וטמאים עבדינן בטהורים, לכן הי' צריך להפרישו משום טומאת מת, אבל אי טומאה הותרה ולא צריך לאהדורי על בית אב אחרינא, ולאיכא דאמרי אפי' בהך בית אב לא צריך לאהדורי, לכן אין צורך להפרישו ולהטריחו בשביל ספק טומאת מת, אבל זהו דוקא להפרישו בשביל חשש שמא בתוך ז' ימים אלה יארע שיטמא במת, אבל משום חשש שמא הוא טמא מכבר בטומאת מת שהוא בזמן מרובה, ועיין בגיטין דכ"ח ע"א בתוס' ד"ה הא ר"מ בזה שייך להצריך הזאה דילפינן ממלואים שאנו מצריכין בהכה"ג טהרה גמורה.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה