אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ט · הלכה ג

הלכה א

אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם, אבל העבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד שנאמר אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס.
השגת הראב"ד אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו וכו' א"א זהו בהפך ממה שאמרו בגמ' שהרי אמרו באומות הלך אחר הזכר ולענין לא תחי' כל נשמה איתמר אם רשאי לקיימו כעבד או לא ואם הוא כנעני אינו רשאי לקיימו, אבל הוא מהפך הלשונות ומבלבל הענינים וכתב בכאן עבד כנעני לקיום העבד לעשות תורה חדשה מעתה מה שאמר אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס, אם אינו עבד כנעני אינו רשאי לקיימו קאמר, וזהו טעות גדולה אף לדבריו.
הכ"מ כתב דהרמב"ם גורס כן בברייתא דקדושין וגורס במימרא דר' יוחנן באומות הלך אחר הנקבה וכבר תמה עליו בלח"מ דהרמב"ם פסק להדיא בפי"ב מה' איסו"ב דבאומות הלך אחר הזכר, והלח"מ כתב ג"כ דהרמב"ם גורס כן בברייתא רק דבהא דר' יוחנן דבאומות הלך אחר הזכר למד מדיוקא מדאיצטריך ללמוד דא' מן האומות שבא על הכנענית דהולד עבד מכלל דבאומות הלך אחר הזכר והוא דוחק גדול, ועוד דבספרא מפורש להדיא כלשון הגמ' ואף שהוא בשינוי לשון קצת, אבל בעיקר ההלכה הוא כמו בגמ', לכן נראה פשוט דהרמב"ם גורס בגמ' כמו גירסא שלנו וכמו דאיתא בספרא, ועל הכנענית אינה שפחה כנענית אלא כנענית גמורה מז' אומות, ואתה רשאי לקנותו כעבד שאין בו משום לא תחיה כל נשמה וכפירש"י, ומזה למד ר' יוחנן דבאומות הלך אחר הזכר ופסק כן הרמב"ם וכנ"ל, וכיון דהך דינא דלא תחיה כל נשמה אינו נוגע עכשיו דכבר בא סנחריב ובלבל את כל האומות וכן כתב הרמב"ם בפ"ה מהל' מלכים הל' ד' מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם, וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בל"ת שנאמר לא תחיה כל נשמה, וכבר אבד זכרם עכ"ל, לכן העלה כאן הרמב"ם דין חדש וסמכו על הקרא.
ועיקר דינא דאחד מן האומות שבא על שפחה כנענית וילדה שהולד עבד מפורש כן בירושלמי בקדושין פ' האומר הל' י"ג אמר ר' זעירא הדא אמרה גוי שבא על שפחה וילדה הולד עבד, וסוף ההלכה דעבד שבא על אחת מהאומות אין הולד עבד משום דעבד אין לו יחס זהו מפורש ביבמות בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל בהיו לו בנים בגיותו ונתגייר אם קיים פו"ר, דהכל מודים בעבד שאין לו יחס, וא"כ עיקר ההלכה מפורש בגמ' רק הרמב"ם רצה לסמוך זה על הקרא, ואף דבספרא דריש מהך קרא להיפוך נראה דבספרא ובגמ' תניא לענין אם אתה רשאי לקנותו כעבד ודריש זה לענין כנענית גמורה, ובקרא כתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחוזה, והספרא דריש ארישא דקרא דכתיב מהם תקנו, וע"כ דלא קאי על שפחה כנענית דלמה צריך לקנותו כעבד הרי הוא עבד גמור, אבל הרמב"ם דריש מסיפא דקרא דכתיב והיו לכם לאחוזה, ודריש דתרי דינא איכא בקרא דמקודם כתוב וגם מבני התושבים וגו' מהם תקנו וע"ז קאי וממשפחתם אשר עמכם, ומזה יליף בספרא ואח"כ כתוב אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחוזה, והיינו שאינו צריך לקנותו כלל שהוא עבד בעצמו וזהו כשבא על שפחה כנענית, ובסיפא דריש ג"כ מקרא דאשר הולידו דדוקא אם מתיחס אחריו ועבד אין לו יחס, ודרכו של הרמב"ם לסמוך ההלכה מן המקרא אפי' אין הדרשא בגמ' כמו שכ' בס' יד מלאכי בכללי הרמב"ם ע"ש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה