אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה יח

הלכה יז

ואסור לאדם ללמד את עבדו תורה ואם למדו לא יצא לחירות.
הכ"מ כתב על מש"כ הרמב"ם דלא יצא לחירות דנלמד ממה שאמרו שאם קרא ג' פסוקים בבהכ"נ בפני רבו לא יצא לחירות, ודבריו תמוהים וכבר תמה בזה הלח"מ דהוא ראי' להיפוך דשם אם אמר לו רבו לקרות יצא לחירות וכ"ש כאן דלמד לו רבו, וע"כ דהחילוק משם שהוא בס"ת ובצבור אבל עכ"פ אין ראיה משם, וכתב הלח"מ דאולי נראה לרבינו דאין זה כ"כ איסורא, ובעיקר הסברא הי' אפשר לומר דלא אמרינן שיצא לחירות כשעושה לעבדו דבר האסור אלא כשעושה בשביל עבדו, אבל הכא כשמלמדו תורה כיון דהוא מחוייב על שמירת עבדו במלאכות שבת, וגם כל איסורי תורה אף דליכא ע"ז חיוב מפורש בתורה מ"מ נראה שמחוייב להפרישו מאיסורין, וא"כ אפשר שלמדו תורה כדי שידע בעצמו מה אסור ומה מותר ועבר על איסור זה דבודאי אינו דאורייתא כדי להנצל מהרבה חיובים ולכן לא יצא לחירות.
אלא דבאמת קשה טובא דהא בכתובות דף כ"ח בהא דתנן ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה אמר בגמ' ודילמא עבד כהן הוא מסייע לריב"ל דאמר אסור לאדם שילמד את עבדו תורה, ולא והתניא לוה הימנו רבו או שעשאו רבו אפוטרפוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבהכ"נ ה"ז לא יצא לחירות התם דאי קרי עבד מדעתו כי קאמרינן דקא נהיג ביה מנהג בנים, ומדפריך מהא דלא יצא לחירות על זה דמעידין עליו שהוא בן חורין, ומשני דהתם בקרא מדעתו מוכח דבלמד עמו יצא לחירות, ואף דמשני דהא דמעידין הוא כשנהג בו מנהג בנים זהו בשביל שלא למד עמו דהא למד בבית הספר, אבל מהא דאמר דהא דלא יצא לחירות הוא דקרי מדעתו מוכח דלמד עמו יצא לחירות ואין חילוק בין בס"ת ובצבור או לא.
ונראה דהרמב"ם סובר דמדאמר דקא נהיג ביה מנהג בנים ולא אמר דנתן שכר לבית הספר ע"כ דהוא דוקא משום דנוהג מנהג בנים וכמש"כ הר"נ בהלכות דזהו האיסור דשמא יחזיקוהו כבן חורין וישיאוהו בת חורין, ומה דאמר מעיקרא התם דקא קרי מדעתו זהו בשביל דבאמת כן הוא להלכה דבקריאה בס"ת בצבור דוקא אם קרא מדעתו לא יצא לחירות, ונמצא דמה דמשני דוקא בהני תרי גווני הוא משום דכן היא ההלכה דבקריאה בתורה בצבור דוקא דקא קרי מדעתו, ובסתם למוד תורה דוקא אם נהג בו מנהג בנים מעידין עליו, ועכשיו מבואר דיש להרמב"ם יסוד בהלכה זו דבלמד עמו תורה לא יצא לחירות, כיון דמצריך בגמ' דוקא נהיג מנהג בנים להעיד עליו וה"ה לצאת לחירות דהא פריך מזה על זה.
ומבואר בזה דמה דפסק הרמב"ם בהל' י"ז דאמר לו רבו לקרות ג' פסוקים בס"ת בפני צבור יצא לחירות דאינו מבואר זה בגמ' בגיטין, וכתב הכ"מ שם דנלמד מהא דהניח לו רבו תפלין ואינו ראי' דהניח לו תפלין היא מעשה, ואף שהביא שכן כ' הרא"ש אבל הרא"ש לא הביא ראי' ואין דרכו של הרמב"ם לפסוק מסברא בסתם, אבל לפי המבואר הוא להדיא מפורש בגמ' דכתובות דדוקא דקא קרי מדעתו לא יצא לחירות, אלא דיש לעיין דלפי"ז הל"ל להרמב"ם לפסוק מסוגיא דכתובות דבנהג בו מנהג בנים יצא לחירות, ואולי כיון דאינו מפורש בגמ' לא כתב זה, ודוקא על לא יצא לחירות דיש באמת סמך מהא דגיטין מדהוזכר רק ג' פסוקים בבהכ"נ בקרא בעצמו, דמשמע דבסתם למוד תורה בכל אופן לא יצא לחירות, ומוכח כן מהא דכתובות לכן כתב זה, אבל נהג מנהג בנים לא הוזכר כלל לענין יצא לחירות.
והנה בפ"כ מהל' איסו"ב הל' ט"ו כתב הרמב"ם נאמן גדול לומר זכור אני כשהייתי תינוק וראיתי פלוני טובל ואוכל בתרומה לערב ומחזיקין אותו בכהונה בעדותו, ותמוה דהא פריך בגמ' ודילמא עבד כהן הוא ומסיק דעיקר הוא בשביל שיצא מבית הספר ונהג בו מנהג בנים, ומצאתי שתמה בזה הגר"א ז"ל באה"ע סי' ג', אכן בפי"ד מה' עדות הל' ג' כתב שהי' איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומה לערב וצ"ל דמה שכתב בהל' איסו"ב בסתם זהו בשביל דמתני' דמיירי בתינוק ההולך לבית הספר אינו מוחזק דאינו עבד כהן, אבל בהל' איסו"ב דכתב וראיתי פלוני טובל הוא בגדול והוא מוחזק שאינו עבד, ורק שאינו ידוע אם כהן אם ישראל, ואף דמתני' נמי כשמעידין עליו הוא גדול מ"מ להכי תנן הכי דאפי' אינו מוחזק, אכן עכ"פ מדבריו בהל' עדות מוכח דעיקר מה ששלחו לבית הספר זהו מנהג בנים, וא"צ שיהי' ראי' ביחוד על מנהג בנים, אבל בעיקר דברינו מיושב דבסתם למוד תורה לא הוי ראי' מדקאמרי רק משום דנהג בו מנהג בנים וכנ"ל.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה