אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה יז

הלכה טו

עבד שהשיאו רבו בת חורין או שהניח לו רבו תפילין בראשו או שאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקים בספר תורה בפני צבור, וכן כל כיוצא באלו הדברים שאינו חייב בהן אלא בן חורין יצא לחירות, וכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור, וכן אם נדר נדר שכופין עליו העבדים כמו שבארנו בנדרים ואמר לו רבו מופר לך יצא לחירות, שכיון שלא כפה אותו במקום שיש לו לכפותו, גילה דעתו שהפקיע שעבודו, מכאן אני אומר שהמשחרר עבדו בכל לשון והוציא דברים מפיו שמשמען שלא נשאר לו עליו שעבוד כלל ושגמר בלבו לדבר זה שאינו יכול לחזור בו כופין אותו לכתוב לו גט שחרור אע"פ שעדיין לא כתב, אבל אם לוה מעבדו או שעשהו אפוטרפוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו ולא מיחה בו לא יצא לחירות.
השגת הראב"ד ואם נדר נדר שכופין עליו את העבדים וכו' גילה דעתו שהפקיע שעבודו, א"א נ"ל שיבוש הוא שנשתבש בלשון המשנה פ' הכותים אין להם נזירות הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו כך אני שונה בוא"ו והוא שונה יצא לחירות ומשלים נזירותו, וחיי ראשי לא אדע על איזה דרך יוכל לפרש כי מאחר שהוא מפר איך גילה דעתו שהפקיע שעבודו, אדרבה גילה דעתו שיש לו רשות עליו להפר נדרו.
כתב הכ"מ ונראה שטעם רבינו שאע"פ שבמה שהוא מפר נדרו נראה שיש לו רשות עליו מ"מ כיון שהי' לו רשות עליו לכופו ולא כפאו גילה דעתו שהפקיר שעבודו דהפרה לגבי כפיה הפקעת שעבוד הוא עכ"ל, ודבריו אינם מספיקים דכיון שכתב כדברי הראב"ד שבמה שהוא מפר נדרו נראה שיש לו רשות עליו, א"כ מה הועיל במה שכתב דהפרה לגבי כפיה הפקעת שעבוד הוא, דהא אין שחרור למחצה ועכ"פ למה אנו כופין אותו לכתוב לו גט שחרור הא הוכיח בהפרתו שלא שחררו לגמרי ויש לו רשות עליו.
ונראה דהרמב"ם סובר דבמה שהפר נדרו אין ראיה מזה שיש לו רשות עליו, דהא אבעיא היא בגיטין דף מ"ב ע"ב אם מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו הוא או דילמא כיון דמעוכב ג"ש קנין כספו הוא, והיינו דכ"ז דהוא מעוכב ג"ש והאדון צריך לכתוב לו ג"ש א"כ לענין זה עוד הוא אדון שלו, ומבואר בכ"מ בפ"ט מה' תרומות הל' ו' דמה דפסק הרמב"ם דמעוכב ג"ש אסור לאכול בתרומה הוא משום ספק איסורא לחומרא, איברא דשם בגיטין בעי מעיקרא במעוכב ג"ש אם יש לו קנס, והאבעיא ג"כ מטעם זה אם נקרא אדון, ובזה פסק הרמב"ם בפי"א מה' נז"מ דאין לו קנס ולא פסק דאם תפס אין מוציאין מידו, וכבר עמד בזה המ"מ שם, ובארתי שם דהרמב"ם הוכיח מדין חיוב ראיה דלענין זכות ממון אינו נקרא אדון, אבל מ"מ לענין תרומה הא חזינן לדברי הכ"מ דהוי ספק משום דלענין איסור אפשר דהוי קנין כספו, ועיין מש"כ בפ"ד מה' זכיה ומתנה הל' א' דלאופן הראשון שכתבתי דברי הכ"מ מוכרחים א"כ מבואר דאם מעוכב ג"ש אוכל בתרומה שפיר אפשר דאם הי' דין לאדון כמו לאב להפר נדרי עבדו שהי' יכול להפר גם נדריו של מעוכב ג"ש, דמה דהאב מפר הא אינו גדר כפיה אלא זכות הוא שזיכתה לו תורה להפר נדריה, וא"כ מיושב דזה ודאי מוכח מדלא כפה אותו שהפקיע שעבודו, אבל מ"מ הא נשאר מעוכב ג"ש ואף דהוא ספק אם אוכל בתרומה, אבל זה ל"ק דמי איכא דאנן לא ידעינן והוא ידע וכמו דטעה בעיקר הדין וחשב דהאדון יכול להפר ה"נ טעה כצד א' מהאבעיא דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה וממילא יש לו זכות להפר, ומטעם זה מיושב אפי' אם הרמב"ם הי' סובר גם גבי תרומה דאינו אוכל בתרומה מטעם ודאי דכיון דעכ"פ היא אבעיא בגמ' נוכל שפיר לומר דסבר האדון דיש לו רשות להפר אף שהפקיע שעבודו, אבל זה ודאי מוכח מדלא כפה אותו שהפקיע שעבודו לגמרי, ולכן שפיר דיצא לחירות וכופין אותו לכתוב לו ג"ש.
ובמה שכתב הרמב"ם דאמר לו רבו לקרות שלשה פסוקים בס"ת בפני צבור יצא לחירות, כתב הכ"מ דלמד זה מהניח לו רבו תפלין ואינו מוכרח, ועמש"כ בהל' י"ח דהוא מוכרח מסוגיא דכתובות.
-השמטות ומלואים-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה ר' ישעי' ווינוגרד שליט"א.
במה שכתב הרמב"ם דאם האדון אמר לעבדו מופר לך יצא לחירות דכיון שלא כפה אותו גילה דעתו שהפקיע שעבודו, והראב"ד השיג דמאחר שהוא מיפר גילה דעתו שיש לו רשות עליו, וכתבתי דכיון דבעי בגמ' אם מעוכב ג"ש אוכל בתרומה דאכתי אדון קרינן ביה, א"כ י"ל דסבר האדון דה"נ יכול להפר נדרו, ולכן פי' הרמב"ם מתני' דנזיר הפר לעבדו יצא לחירות דמהפרה יש לנו גילוי דעת שהפקיע שעבודו כיון שלא כפה אותו, וכתב מעכ"ת דמה נעשה אליבא דשמואל דסבר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש, א"כ איך יפרש שמואל למתני', הנה התוס' בגיטין ל"ט ע"א ד"ה אלמא במה שהקשו דלשמואל תיקשי דאמימר כתבו דהא לא קשיא משום דשמואל תנאי הוא בפ' החולץ ובנזיר דס"ב ע"ש בגמ', וכיון דהוי תנאי א"כ כבר לא קשה גם לשמואל דכמו דטעה האדון בעיקר דין הפרה כן חשב דבמה שהפקיע שעבודו אכתי צריך ג"ש, וכבר כתבתי דאף דהוא ספק אם אוכל בתרומה מ"מ כמו שטעה בעיקר הדין וחשב שאדון יכול להפר כן טעה בזה, וה"נ בדין המפקיר עבדו ובזה מיושב מה שכתב לחלק בין אכילת תרומה לדין הפרת נדרים דאין מקום לזה, כיון דבאמת אדון אינו יכול להפר וכיון שחשב שיכול להפר ה"נ חשב שכ"ז שהוא אדון יכול להפר.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה