אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה ה

הלכה ב

הכותב לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין, הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי שמשחרר חציה.
השגת הראב"ד הכותב לשפחתו הרי את בת חורין וכו' עד שזה כמי ששחרר חציה, א"א קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א"כ רישא אמאי דבריו קיימין, אלא רישא דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם, או משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו עכ"ל.
הכ"מ כתב דד' הראב"ד הוא פי' והלח"מ כתב דא"א לפרש בדעת הרמב"ם דכונתו כדברי הראב"ד דא"כ איך כתב בסיפא שזה כמו ששחרר חציה, ולכן מוכח דע"כ סובר עובר ירך אמו, והראב"ד שכתב דעובר לאו ירך אמו זהו לדעת עצמו אבל לא בדעת הרמב"ם, ונראה דאפשר לפרש גם בדברי הרמב"ם כן ומה שכתב שזה כמי ששחרר חציה זהו משום דעובר לא בא לעולם כמש"כ הראב"ד, ורק דאם משחרר חציה הוי מהני היינו מפרשים שהוא משחרר השפחה לעוברה והוי מהני כמו דמהני אם מכר שפחה לעוברה כמבואר בחו"מ סי' ר"ט ס"ד ובדברי הגר"א שם דמקורו בשבת דף קל"ה, ואף דיש לומר דשם היינו שלקח שפחה לעוברה מה שתתעבר ותלד, אבל הכא אנו דנין שרוצה לשחרר העובר שלה, אכן ביו"ד סי' ש"כ ס"ו גבי מכירת בכור מבואר בד' הרמ"א דאפשר להקנות האם להקנות לו חלק בעובר, אלא דיש לומר דהתם סגי כשמקנה להנכרי חלק בעובר במה שיגדל, ומ"מ י"ל דגם גבי שחרור מהני מה שמשחרר העובר עכשיו ומה שמשחרר השפחה לעוברה, אח"כ ראיתי דהרמב"ם כתב להדיא בפי"ב מה' שחיטה דעובר ירך אמו ומ"מ כתבתי זה בשביל סוף דברינו שיתיישב בדרך זה גם לפי"מ דסובר עובר ירך אמו.
והנה המחנה אפרים בהלכות מכירה דין דשלבל"ע סי' א' דן בזה אם אפשר להקנות עובר בהמתו ומוכיח מהא דקיי"ל קדושה חלה על העוברין, ומוכח דלא הוי דשלבל"ע, ומביא דברי הראב"ד כאן במה שכתב דהוי דשלבל"ע וכתב דאפשר לחלק דעובר שפחתו לא חזי למידי ולא שייך ביה מכירה כשהוא עכשיו ועיקרו לכשיולד ולכן הוי דשלבל"ע, אבל עובר בבהמה הא הוי גם עכשיו ראוי' לשחיטה אגב אמה לכן ודאי שייך בה קנין, ודחק בד' ר"ת רפ"א דבכורות דלא מהני להקנות אוזן העובר דדוקא אוזן, וקודם לזה הוכיח המח"א מהא דשבת דף קל"ה דגם בשפחה אפשר להקנות עובר ממה דמוקים מעיקרא לר' חמא כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה ואין לומר דלקח שפחה לעוברה, דא"כ הוי ליה למיפרך למ"ד ק"פ כקה"ג דמי כמו דפריך בתר הכי כדמוקים כגון שלקח שפחה לעוברה, ומוכח דאפשר להקנות עובר של שפחה ולא הזכיר המח"א אח"כ זה כשהביא ד' הראב"ד, אך באמת לא קשה שהתוס' הביאו שם גירסת השאילתות דלא גריס כן אלא כגון שלקח שפחה וולדה עמה.
והלח"מ יישב דעת הרמב"ם דלעולם סובר עובר ירך אמו ומ"מ את בת חורין וולדך עבד מהני דלא הוי משחרר חצי עבדו דאין האם חצי בערך הולד אלא היא עקרית והוי כמשחרר כולה, והוכיח הלח"מ זה ממה דהוי בעי מעיקרא לאוקמי דר' יוסי ורבנן פליגי אם עובר ירך אמו ושיירו משוייר, ור' יוסי דאמר ולדה כמוה משום דעובר ירך אמו, ומוכח דהולד נמשך אחר האם דהא באת שפחה וולדך ב"ח אמר מעיקרא דזכתה לו משום דמשחרר חצי עבדו קנה, אבל נראה דמזה אין הוכחה דאם היינו אומרים דמה דהולד משוחרר כמוה הוא משום דעובר ירך אמו, ע"כ הוא משום גדר פשטה קדושה בכולה דשחרור הוי בגדר קדושה, ודין פשטה הא לא אמרינן אלא בהקדש אבר שהנשמה תלויה בו, וא"כ פשוט דהעובר תלוי חיותו בחיותה של השפחה, אבל אין חיות השפחה תלוי בחיותו של העובר, וא"כ אין מזה ראיה דמשחרר השפחה ושהעובר ישאר עבד דלא הוי בזה משחרר חצי עבדו.
ועתה זכינו לאורן של חידושי אדמו"ר גאון ישראל זצוק"ל בספרו שמבאר שיטת הרמב"ם והראב"ד בהלכה זו כדרכו בקודש בהעמקה גדולה ובהרחבה, ועיקר יסודו הוא ג"כ לחלק בין האם להולד והוכיח באופן אחר דאל"כ איך ס"ד מעיקרא למתלי פלוגתא דרבנן ור' יוסי אם עובר ירך אמו דר' יוסי סבר עובר ירך אמו ומש"ה הולד כמוה וקשה דכיון דעובר ירך אמו הוא א"כ הא הוי שחרור האם שחרור חצי דלא מהני, וא"כ הא נמצא דגם האם עצמה אינה משוחררת וממילא הרי לא שייך לא טעמא דעובר ירך אמו ולא טעמא דהאשה וילדיה, וע"כ דשחרור האם תמיד נחשב שחרור כולה, ולכאורה לא הבנתי ראייתו דהא מעיקרא בברייתא קמייתא דהרי את שפחה וולדך בן חורין דאם היתה עוברה זכתה לו אוקמינן דעובר ירך אמו, ומשחרר חצי עבדו קנה וא"כ מנ"ל דגם עכשיו דבעי לאוקמי דפליגי אם עובר ירך אמו לא סבר ר' יוסי דמשחרר חצי עבדו קנה, ואולי לא ניחא לאוקמא הכי כיון דלא אשכחן דפליגי בזה אלא רבי ורבנן ור' יוסי הגלילי הי' קודם ובסתמא סבר כרבנן, אבל מה דבשביל זה כתב דגם הראב"ד ודאי אינו חולק על זה ולכן ע"כ השגתו להיפוך דאם עובר ירך אמו גם הולד יהי' משוחרר כדסבר ריה"ג, ובדעת הרמב"ם כתב דגם ריה"ג לא סבר כן אלא משום קרא דהאשה וילדיה, וביאר שם הדברים דהוי סבר בגמ' דאף דדריש מקרא מ"מ ע"כ עובר ירך אמו דאלא"ה ליכא כלל שחרור על העובר והוא גוף אחר ולא שייך למדרש מקרא דהעובר ב"ח, אבל אם עובר ירך אמו העובר נשתחרר מכח האם ואין חסרון בזה רק מה שהתנה, וע"ז גלי קרא דלא מהני התנאתו, ובזה היה נראה דקשה לבאר כן דעת הראב"ד דאין מקום להשיג על הרמב"ם כיון דלהדיא דריש ריה"ג מקרא דהאשה וילדיה, ורבנן לא דרשי הכי ואיך שנסביר הדברים, אבל ודאי מוכרח דהוי סבר הגמ' דצריך לתרווייהו, ולכן בדעת הראב"ד היה נראה לי דצריך לפרש כפשוטו דמשיג דכיון דעובר ירך אמו גם ברישא הו"ל משחרר חצי עבדו ובהו"א דגמ' דהוי בעי למימר דריה"ג סובר עובר ירך אמו ע"כ הוי סבר דמשחרר חצי עבדו קנה, וכדאוקמינן ברייתא דהרי את שפחה וולדך ב"ח וכנ"ל.
אח"כ ראיתי דדברי אדמו"ר נכונים דאף דודאי טעמא דר' יוסי הוא משום קרא דהאשה וילדיה מ"מ כיון דתלי הגמ' מעיקרא מחלוקתן בדין עובר ירך אמו ולא בעי למימר דרבנן פליגי רק בזה דלא דרשי הך קרא כריה"ג ולא פליגי על ברייתא דאת שפחה וולדך ב"ח, וע"כ משום דסבר הגמ' דאי סברי רבנן עובר ירך אמו הו"ל למדרש קרא כריה"ג וע"כ דסברי לאו ירך אמו, לכן א"א למדרש קרא הכי כיון דהעובר גוף אחר ואין עליו שום גדר שחרור, וא"כ כיון דקיי"ל עובר ירך אמו הו"ל למיפסק כריה"ג, ושפיר יש לפרש דהשגת הראב"ד הוא למה אין הולד ב"ח.
ובדעת הרמב"ם י"ל עפ"מ דאיתא בקדושין דף ס"ח דיליף מעיקרא דולד שפחה כמותה מקרא דהאשה וילדיה, ובנכרית יליף מקרא דכי יסיר ואמר בגמ' הניחא לר"ש לרבנן מא"ל ויליף מקרא דכי תהיינה וילדו לו, ואמר ע"ז א"ה שפחה נמי אלא האשה וילדיה למה לי ומשני לכדתניא הרי את ב"ח וולדך עבד וכו', ובחדושי קדושין לא' מן הראשונים (המל"מ מביאו) כתב ע"ז דרבנן דריה"ג דלא דרשי האשה וילדיה לזה, ס"ל דקרא אתא דולד שפחה כמותה ולא ס"ל דרשא דכי תהיינה וילדו לו, וולד נכרית כמותה דרשי מכי יסיר וסברי כר"ש, וא"כ הרמב"ם דפסק בפי"ב מה' איסו"ב ה"א כר' שמעון דאחד ז' אומות ואחד כל אומות ועיין מש"כ שם הכ"מ ועמש"כ הלח"מ בפ"ג מה' מלוה, א"כ שפיר דפסק כרבנן אף דפסק עובר ירך אמו משום דלא דרשינן לזה האשה וילדיה, והסוגיא דתמורה לא נחית להך דרשא ואפשר דאזלא אליבא דרבנן דר"ש לכן סבר דאי עובר ירך אמו ודאי הו"ל גם לרבנן למדרש לזה האשה וילדיה.
ובאופן אחר אפשר ליישב דעת הרמב"ם גם אם לא נחלק בין השפחה להעובר לענין דין משחרר חצי עבדו, אלא דלא דיינינן כלל דין משחרר חצי עבדו בדין שחרור השפחה ושחרור העובר דכיון דקיי"ל דבמשחרר בכסף מהני שחרור חצי עבדו, ומבואר דלעיקר החירות אין חסרון, ורק במשחרר בגט שחרור ילפינן לה לה מאשה דמה אשה כולה ולא חציה אף עבד כולו ולא חציו, ואין החסרון אלא בהכשר השטר שחרור דלא אפשר לעשות שטר שחרור על חצי עבד, וכיון דבאשה לא משכחת הך דינא שיהי' דין חצי אשה בשביל עובר א"כ לענין זה גם בשטר שחרור אין חסרון ולא הוי חצי עבד, ולשחרר העובר ולא האם אפשר דג"כ הוי מהני כיון דבגט לא מצינו דין כזה שיהי' בהעובר דין חצי אשה, ומה דמבואר בגמ' וכן ברמב"ם דאת שפחה וולדך בן חורין דתליא בדין משחרר חצי עבדו זהו משום דהא קיי"ל המזכה לעובר לא קנה והוי דשלבל"ע וכמש"כ הראב"ד וכבר כתבתי דל"ק ע"ז מהגמ' דשבת לגירסת השאלתות, וא"כ ע"כ משום דהוי כמו משחרר שפחה לעוברה דכיון דנתן לה השטר שחרור ואמר לה שולדך ב"ח כונתו שיהי' לה הזכות שולדה יהי' ב"ח, וזה גופא הוי משחרר חצי עבדו וזהו שכתב הרמב"ם שזה כמו שמשחרר חציה, אח"כ ראיתי שבעיקר הדבר לומר דהוי כמו שפחה לעוברה כיונתי לדברי הט"ז ביו"ד הל' עבדים, אלא שבישוב דברי הרמב"ם כתב בדרך אחר דבין ברישא בין בסיפא כונתו לכשתלד ולא משמע כן דאת בת חורין ודאי משמעו שמהיום תהי' ב"ח, אבל בעיקר היסוד דשפחה לעוברה יש לסמוך על ד' הט"ז וד' הרמב"ם מיושבים.
-השמטות ומלואים-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה ר' ישעי' ווינוגרד שליט"א.
לעיל כתבתי על מש"כ הלח"מ ליישב דעת הרמב"ם דלעולם עובר ירך אמו, ומ"מ את בת חורין וולדך עבד מהני משום דהאם היא העיקרית, ואין האם חצי משום הוולד ולא הוי משחרר חצי עבדו ומוכיח מהא דמוקים מעיקרא מה דאמר ר' יוסי ולדה כמוה משום דעובר ירך אמו ומ"מ את שפחה וולדך ב"ח זכתה לו והיא שפחה, וכתבתי דטעמא דר' יוסי דולדה כמוה אף שלא שחרר הולד, הוא ע"כ משום דאמרינן פשטה קדושה בכולה, ובדין פשטה הא דוקא באבר שהנשמה תלויה בו, ולכן אם שחרר האם שחיותה תלוי בעובר אמרינן על העובר פשטה אבל חיות העובר אינו תלוי באם, וכתב ע"ז דיש להבין למה באמת לא אמרינן להלכה כר' יוסי דגם העובר ב"ח משום פשטה, וע"כ משום דכיון דהיכי דאיכא דעת אחרת לא אמרינן פשטה, וכיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה ואיכא דעת התורה שלא ישחרר, לכן אף דבדיעבד מהני אבל פשטה לא אמרינן אמנם שזהו סברא נכונה להלכה, אבל בטעמא דר' יוסי דסבר דולדה כמוה הא לא כתב טעמא, וע"כ דר' יוסי סבר דשייך פשטה גם בזה ולא דמי לדעת אחרת שאין לו זכות בחצי הב'.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה