אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה ב

פרק ז

עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויים לך עצמו קנה והרי הוא בן חורין אבל הנכסים לא קנה עד שיתקיים הגט בחותמיו כשאר השטרות, וכן אם היה כתוב בו כל נכסי קנויים לך קנה עצמו ולא קנה הנכסים עד שיתקיים הגט בחותמיו, שחולקים הדבור ואומרים עצמו קנה מפני שהוא נאמן להביא שחרורו ואינו צריך לקיימו, אבל הנכסים שאין אדם קונה אותם אלא בראי' ברורה לא יקנה אותם עד שיתקיים השטר.
שחולקים הדבור, הרמב"ן בגיטין הקשה מדברי הירושלמי דגרסינן התם כתב כל נכסיו לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו מה את עביד ליה כגט הוא ועררו בטל או כמתנה הוא ועררו קיים יבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרים לזה ופסולים לזה, ואמר שם דפליגי בזה ר' יוחנן ורשב"ל ר"י אמר מאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה, ורשב"ל אמר כשרים לזה ופסולים לזה, והרי"ף פ"א דמכות פסק כר' יוחנן דמאחר שהם פסולים לזה פסולים לזה, וא"כ קשה דאיך פסקינן הכא דפלגינן דבורא כיון דבירוש' תלי זה בזה, וזה קשה גם על הרמב"ם דבפי"ד מה' עדות פסק כהרי"ף דפסולין לשניהן, וכתב בזה הרמב"ן עפ"מ שכתב מקודם דאף דגבי פלוני רבעני לרצוני דקיי"ל כרבא דפלגינן דבורא דוקא ברבעני דלגבי עצמו אינו בגדר עדות אבל אם אמר שרבע קרובו אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ הכא קרוב שהביא גט אשה וכתב בו מתנת נכסים נאמן לגבי הגט משום שע"פ הגט שהוא חתום ברחוקים היא נישאת וקרוב גלויי מילתא בעלמא הוא דמגלי לאפוקי מחששא בעלמא, ולפי"ז לא דמי להא דירוש' דהתם בעיקר השטר איכא פסולא דקרובים, והירוש' דתולה זה בזה אפשר דהיינו לרשב"ל דמכשיר התם כ"ש דמכשיר הכא, עוד כתב שם תי' ב' ע"ש והוא באופן הקודם רק שתולה זה במחלוקת האמוראים ועיין מה שכתב בזה הכ"מ בפי"ד מה' עדות ומה שהביא מד' הרא"ש פ"א דמכות.
ונראה דעיקר קושיא לא קשה כלל על הרמב"ם דבדברי הרמב"ן מבואר שמפרש כפירש"י דעבד שהביא גיטו היינו שאמר בפ"נ ובפנ"ח והיינו באופן שעשו אותו שליח להולכה, וכן מבואר להדיא בדברי הירוש' דהא אמר מה את עביד ליה כגט הוא ועררו בטל, והיינו שאם יבוא האדון ויערער אין ערעורו כלום, וע"כ משום דהעבד אמר בפ"נ אבל הרמב"ם הא לא הזכיר באופן שאמר בפ"נ, וכתב עצמו קנה מפני שהוא נאמן להביא שחרורו והיינו שא"צ קיום וכמו שכתב בפ"ו וא"כ עיקר מה דאמר בגמ' דתליא בהא דפלגינן דבורא היינו על עיקר השטר שאנו מחזיקין השטר למקויים במקצתו לגבי השחרור ולאינו מקויים לגבי הנכסים, אבל אין כאן עדות ונאמנות שנאמר בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דשטר שחרור א"צ קיום כלל, והירוש' הא מיירי להדיא כשאמר העבד בפני נכתב, וצריכים אנו להאמינו על אמירתו שאומר בפ"נ, ואף דאינו עדות לגבי עצמו אבל יש בזה נאמנות דהוי כמו גדר עדות ובזה תלי שפיר הירוש' בדין כתב כל נכסיו לשני ב"א דכיון שלא נוכל להאמינו באמירתו בפ"נ על הנכסים לא נוכל להאמינו גם על עצמו.
ולפי"ז הך פלגינן דבורא לא תליא כלל בפלגינן דבורא דפלוני רבעני לרצוני דשם הוא על הנאמנות והכא הוא על השטר, ומבואר דהתם לא פריך לרבא כמאן כר"ש משום דר"ש הא מיירי בפלגינן דשטר, וכן הוא מבואר גם בדברי הרמב"ן לשיטתו דאף דמיירי באמירת בפ"נ מ"מ כיון דעיקר הגט או השחרור הוא השטר שפיר מהימנינן ליה על בפ"נ רק דהוי סבר מעיקרא דכיון שאין עושין מעשה בכולו אין עושין מעשה במקצתו כמו שכתב שם, ואני תמה לפי"ז על הר"נ בהלכות שכתב כדברי הרמב"ן דרבא לטעמיה, ובאמת הרמב"ן כתב זה מקודם, ואח"כ כשכתב ומיהו כי מעיינא בשמעתא לא חזינא דשייך מפלג דבורא דהכא בכולהו פסולי דעדות ע"ש א"כ לא שייך להא דרבא, וכיון שהר"נ כתב כדבריו לענין קרוב א"כ לא תליא זה בזה, אכן לדברי הרמב"ם מיושב יותר דלא שייך זל"ז כלל.
ועכשיו להירוש' דתלוי זה בזה א"כ אם אמר בפ"נ לא מהני כיון דגבי כתב כל נכסיו לב' בנ"א פסק הרי"ף דפסולים לשניהם, אלא שי"ל דאפשר הירוש' לא סבר כרבא דפלוני רבעני אמרינן פלגינן דבורא, אבל כיון דקיי"ל כרבא ודוקא ברבעני אבל רבע קרובו הא לא פלגינן דבורא, א"כ לא דמי להדדי דהתם בכתב כל נכסיו הא היו העדים קרובים לזה, ובקרוב ודאי לא אמרינן פלגינן אלא דנ"מ דלפי"ז בקרוב שהביא גט אשה וכתב בו מתנת נכסים לא מהני לדעת הרמב"ם אמירת בפ"נ וצריך לעיין בזה.
-השמטות ומלואים-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה ר' ישעי' ווינוגרד שליט"א.
לעיל גבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי בארתי דעת הרמב"ם דאינו מפרש בגמ' כפירש"י שאמר בפ"נ, אלא דמיירי שהביא בעצמו גיטו ולא היה שליח להולכה, וכתב ע"ז דא"כ מה ס"ד דגמ' לדמות לדין פ"ד דר"מ ור"ש בהכותב נכסיו לעבדו ושייר קרקע כ"ש דהתם איכא פ"ד בשטר, אבל הכא מדאורייתא לא צריך קיום גם על הנכסים, ומדרבנן צריך קיום על הנכסים, ולא על השטר שחרור, ולפירש"י דמיירי בעבד שאומר בפ"נ ונאמן על שחרורו ולא על הנכסים, בזה שייך פ"ד דמחלקינן הנאמנות, וכתב עוד דלפימש"כ ע"כ מיירי בגמ' ובד' הרמב"ם בשלא ערער האדון, א"כ אפשר ליישב כפירש"י שאמר בפ"נ דהירוש' הא מיירי בשערער האדון, ובזה לגבי הנכסים נתבטל השטר, וגבי השחרור שאמר בפ"נ לא נתבטל ובזה סובר הירוש' דלא פ"ד, אבל כ"ז שלא ערער האדון שלא נתבטל לגמרי גם לגבי הנכסים, רק דצריך קיום בזה גם הירוש' מודה דפ"ד וכרבא בגיטין, והנה אם אמנם דבריו מסתברים אבל העיקר הוא דהרמב"ם הא לא הזכיר כלל דמיירי כשהעבד נעשה שליח להולכה, וכתב משום שהוא נאמן להביא שחרורו ולא כתב משום שאמר בפ"נ, והוא פשוט דהרמב"ם לא מיירי כשהי' שליח וכשאמר בפ"נ, ועיינתי עכשיו בד' המאירי בגיטין שנדפס עתה שכתב בסוגיין עבד שהביא גיטו ממדה"י ואמר בפ"נ ובפ"נ נאמן כדין האשה המביאה את גיטה וכו' הי' כתוב בו עצמך ונכסי קנויים לך וכו' כדאיתא בגמ' והביא גם ד' הירוש', אח"כ כתב וכן הדין אם לא אמר אלא שהביא גיטו בידו ואומר שהרב נתנו לו נאמן וכו', אבל נכסים לא קנה שאין יורדים לנכסי שום אדם עד שיהא התובע מקיים שטרו, ויש חולקים בזו בעבד וכן אם אמר כל נכסי קנויים לך וכו' עצמו קנה הואיל ונאמן להביא שחרורו ונכסים לא קנה עד שיתקיים השטר בחותמיו עכ"ל, וכל רואה יראה שהביא כאן שני הפירושים מקודם פירש"י ואח"כ פי' הרמב"ם, אך מה שכ' ויש חולקים בזו בעבד לא ידעתי מי הם הראשונים החולקים בזה.
עתה עיינתי עוד ביו"ד סי' רס"ז סעיף נ"ב שכתב המחבר כשם שהאשה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו, הואיל והגט יוצא מתחת ידה כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו, וכתב הגר"א בבאורו בס"ק צ"ז כך העבד כו' שם ח' ב' ת"ר עבד כו' ואח"כ על מש"כ המחבר בסעיף נ"ג וכשם שהאשה אומרת בפ"נ ובפ"נ אם התנה עליה כן העבד, כתב הגר"א בס"ק צ"ט כנ"ל סמ"ה א' גיטי נשים וא' כו' ששוים בכל דיני מוליך ומביא, ומבואר להדיא בלשונו הקצר שפירש הברייתא כדעת הרמב"ם, וכמו שכתבתי ושמחתי מאד שכיונתי לדעת הגר"א ודברי ברורים ומבוארים.
והנה ראיתי עוד בחו"מ סי' נ"א ס"ו כתב המחבר מד' הרמב"ם פי"ד מהל' עדות והוא מד' הירוש' שהביא הרמב"ן שהביאו הרי"ף פ"א דמכות, הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לאחד ממקבלי המתנה ורחוקים מהשני הרי השטר פסול מפני שהוא עדות אחת, אלא א"כ נסתלק אותו שהעדים פסולים לו מאותו ממון, וכתב ע"ז הגר"א בבאורו וז"ל הכותב כו', ואף שמדמי שם בירוש' לגיטו ומתנתו לא קיי"ל כן דבקורבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, כמש"ש ממתני' שם מה שנים כו' ודוקא בבע"ד עצמו לא בטלה, דאין עדות לגבי עצמו כלל, וכמ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד ועמ"ש בסי' ל"ג סט"ז ולכן לא דמי לגיטו ומתנתו דשם הוא בע"ד עצמו עכ"ל, והנה מפורש שהולך שם ע"פ הירוש' דע"כ מיירי באמר בפ"נ, ומ"מ כתב דלא דמי לעדים קרובים לזה ופסולים לזה, והיינו משום דסובר דלהלכה קיי"ל כמ"ד לא יאות אמר ר"א, וכמש"כ הרמב"ן בגיטין, ובס"ק י"ז תלה זה בדין שתי שדות ושני בנ"א דקיי"ל כר"ל, ומ"מ אין זה סתירה לדבריו ביו"ד שהבאנו דכאן בחו"מ כתב דאפי' לפי"מ שמפרש הירוש' לא דמי לעדים קרובים לזה ורחוקים לזה משום דקיי"ל כמ"ד לא יאות אר"א, אבל בד' הרמב"ם מפרש ביו"ד כפשוטו דלא מיירי באמר בפ"נ ושמפרש כן הברייתא דבבלי וכנ"ל.
ובמה שכתב דאם נפרש הברייתא כפשטה שהביא בעצמו גיטו ולא עשאו מקודם שליח ולא מיירי בדין בפ"נ, א"כ איך ס"ד דגמ' לדמות זה לדין פ"ד, הנה כדבריו כתב הגרעק"א בחדושיו לגיטין שכתב כן בטעמא דרש"י דמפרש דמיירי שאמר בפ"נ משום דאל"כ לא שייך לפלוגתא דפ"ד דמה דפסקינן דעצמו קנה ונכסים לא קנה, לא משום דהשטר קיים לדבר א' ואינו קיים לדבר א', אלא דלגבי איסור הקילו שלא לחוש למזייף, וגבי ממון חיישינן למזוייף, ורק על עדות בפ"נ שייך לדמותו לדין פ"ד דמהני העדות במקצתה, אלא דמ"מ אף שכתב כן הגרעק"א זהו רק לבאר טעמו דרש"י דמפרש כן אף דלא משמע כן בברייתא, אבל אין להקשות מזה על הרמב"ם דבאמת גם בזה שייך לדמות לדין פ"ד משום דאנו צריכים להאמינו על השחרור ולהשיאו בת חורין, וכמו שכתב הרמב"ם מפני שהוא נאמן להביא שחרורו, ולכן ס"ד דגמ' לדמות זה לדין פ"ד דר"מ ור"ש, ובאמת הא גם על נאמנות דבפ"נ אינו מוכרח, דיש לדמות זה לדין פ"ד בשטר, ולמסקנא לא קיימא כלל דטעמא דר"מ משום דלא פ"ד אלא משום דלאו כרות גיטא, רק דבהו"א דגמ' דסבר דבזה פליגי ר"מ ור"ש סבר לדמות לזה גם דין נאמנות, אבל לפימש"כ הגר"א מד' הרא"ש דבבע"ד לא שייך לדין פ"ד דעדים קרובים לזה ופסולים לזה, א"כ מנ"ל דיש לדמות זה לפ"ד בשטר, ומד' הגר"א מבואר דאפי' לפי"ד הירוש' דמפרש באומר בפ"נ, והוי מדין עדות דשליח לא שייך זה אלא לגבי הג"ש, אבל לגבי הנכסים לא שייך גדר עדות דשליח וממילא הוי בע"ד, ועכ"פ למסקנא יש לומר דלא שייך כאן כלל לגדר פ"ד דשטר משום דנאמנות לא שייך שהצד של הבע"ד יבטל הצד עדות דהשליח.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה