אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ד · הלכה ז

הלכה ג

יעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט, ומצות יעוד קודמת למצות פדיה, כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה אפי' בסוף שש סמוך לשקיעת החמה, ואינו צריך ליתן לה כלום שמעות הראשונות לקדושין ניתנו, ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות, ואינו מיעד שתים כאחד שנאמר יעדה, וכיצד מיעדה לבנו אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי אב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני.
הרי את מקודשת לבני, הלח"מ הביא מד' רש"י דהבן עצמו מתקדש וכתב ע"ז דלא פליגי דהרמב"ם הא מיירי כשנתן הבן רשות לאביו לקדשה, ורש"י מיירי שהבן מקדש בעצמו ברשות אביו, והנה לכאורה אם אמרינן מעות הראשונות לקדושין ניתנו שהבן מקדש האמה במעות שנתן אביו הוא מגדרי עבד כנעני אלא שצריך ביאור, דא"כ למה הוצרך רבא ללמוד דין הילך מנה והתקדשי לפלוני מדין ע"כ דהא אפשר ללמוד זה מדין יעוד דהוא דין קדושין ולפנינו נבאר זה.
והנה הרמב"ם בפ"ה מה' אישות הל' כ"ב כתב בדין קדושין מדין עבד כנעני שהמקדש יאמר לאשה הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה לך בגללי, וכתב ע"ז הרשב"א ואיני יודע מי דחקו ע"ז שהרי אין זה כדין עבד כנעני ממש אלא בשנתן ראובן ואמר ראובן שתהא מקודשת לשמעון, ובארתי בפ"א מה' מכירה הל' ו' טעם מחלוקתם דהרשב"א סובר דדין ע"כ הוא שאחרים הנותנים את הכסף פודים את העבד, וכן בקדושין מדין ע"כ הוא שנותן הכסף מקדש האשה לפלוני בשליחותו, אבל לא מהני מה שיתן הכסף בעד פלוני והפלוני יקדש אם לא שהפלוני יקדש בשליחות הנותן, והרמב"ם סובר דדין ע"כ הוא שהעבד יוצא לחירות בממון של אחרים, וה"נ בקדושין דהמקדש מקדשה בעצמו בכסף של הנותן, עכ"פ חזינן דגבי קדושין מדין ע"כ כתב שהמקדש בעצמו מקדשה, ולמה כתב כאן שהאדון מקדש להאמה עבור הבן ברשותו.
אכן לפי"מ שבארתי מכבר דדין מעות הראשונות לקדושין ניתנו אינו שנתקדשה בזה למפרע דא"כ הו"ל לגמ' למימר דאם זינתה קודם חייבת חטאת, ואין לומר דהוי אונס כיון דהיתה עומדת ליעוד דמצות יעוד קודמת למצות פדיה, ועוד ידוע הקושיא דא"כ הו"ל דין ברירה כיון דלמפרע קידשה אביה או לאדון או לבנו, ועוד דהו"ל לגמ' ללמוד ממה דהאדון נותן כסף בעד קדושי בנו דמהני הילך מנה והתקדשי לפלוני, ולמה לרבא ללמוד זה מדין עבד כנעני, ולכן מוכח מכל זה דדין מעות הראשונות לקדושין ניתנו אינו אלא על זכות קדושין שיהיה להאדון זכות ליעדה בשבילו או בשביל בנו, והנה אח"כ שמעתי כן בשם גדולים שהסבירו זה באופן דהאדון נעשה כמו האב ומניחים ליסוד דאם האב היה רשאי לקדש את בתו היה יכול לקדשה בלא כסף כיון דיש לו זכות הקדושין שלה וזכות זה מסר להאדון, אבל לא נראה לי הסבר זה דכיון דעכ"פ האב אינו יכול לקדש בתו לא מצינו שיהיה לו זכות זה לקדשה בלא כסף אלא דא"צ לזה רק דזהו עיקר דין יעוד ואף דבכה"ג בקדושין אם יתן לאשה כסף על אופן זה שיחול מעכשיו דין זה שלא תוכל להתקדש לאחר אם יקדשה אח"כ, ומ"מ לא תהיה מקודשת מעכשיו, לא מצינו דין כזה בקדושין, אבל זהו עיקר דין שחידשה תורה ביעוד שיכול האב למסור להאדון זכות זה שיוכל ליעדה לו או לבנו, וזהו מה דאמרינן מעות הראשונות לקדושין ניתנו שניתנו לזכות יעוד, וממילא אינו שייך זה לדין ברירה כיון דאין כאן קדושין למפרע.
והנה עתה זכינו לאור גדול חדושי אדמו"ר רבינו חיים הלוי זצוק"ל וראיתי בהל' יבום וחליצה פ"ד דמבואר שם עיקר היסוד דלא נעשית א"א למפרע אך בהסבר הדברים הוא שונה במקצת ממה שכתבתי שכתב שם דלמ"ד מעות הראשונות לקדושין ניתנו נעשה מעשה הקדושין בשעת המכירה אלא דגמר הקדושין תלוי בדעת האדון, ודמי זה למעכשיו בחדא מילתא דלענין זה שאין הקדושין תלויין עוד אלא בדעת האדון מהני היעוד שאח"כ למפרע והוי כתנאי דמעכשיו דדינה לענין זה כמקודשת למפרע, והנה לא ביאר רבינו כל צרכו עומק כונת דבריו דאם נבוא להשוות הלכה זו של יעוד עם דין קדושין בכלל הרי אי אפשר להמציא דין כזה דגם אם נחשוב מעשה המכירה למעשה קדושין הנה כ"ז דלא נימא שנתקדשה למפרע הלא צריך להיות אפשרות חלות קדושין לאחר והוי כמקדש לאחר שלשים, ודין מקדש מעכשיו היינו שיחולו הקדושין מעכשיו ושתהיה מקודשת למפרע, וע"כ דגם כונתו דזהו דין מסויים בדין יעוד שנעשה מעשה הקדושין שנמסר להאדון הזכות ליעדה, ואפי' למסקנא דגם למ"ד לקדושין ניתנו מ"מ צריך היעוד להיות מדעתה, וכן פסק הרמב"ם בהל' ח' אבל עכ"פ אינו תלוי בדעת האב דהוא העיקר בקדושי קטנה.
והנה בירושלמי אחר פלוגתא דרבנן וריבר"י בברייתא שם איתא יאות אמר ריבר"י מה טעמא דרבנן כסף אין כאן מעשה ידים אין כאן במה הוא מיעדה אמר ר' זעירא מיעדה בדברים, על דעתיה דריבר"י בסוף נותן לה כסף ליעודים מה נפקא מביניהן מעשה ידיה מ"ד בסוף נותן לה כסף ליעודים מעשה ידיה של בעלה מ"ד משעה ראשונה נותן לה כסף ליעודים מעשה ידיה של אביה, אפי' כמ"ד משעה ראשונה נותן כסף ליעודים מעשה ידיה של בעלה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שמעשה ידיך שלי, היה נשוי אחותה ומתה מ"ד בסוף ניתן כסף ליעודים א"צ כסף אחר (כן הוא לפי גירסת הק"ע) ומ"ד משעה ראשונה ניתן כסף ליעודים צריכה כסף אחר אפי' כמ"ד בסוף ניתן כסף ליעודים צריכה כסף אחר ומה כל עלמא מודו שאין קדושין תופסין בעריות מסבר סביר ריבר"י אילון יעודין דהכא קדושי תורה הן, ועיין בק"ע מה שפי' בזה דזהו סיומא דמילתא דמיסבר סבר ריבר"י וכו' ומה דלא מהני בקדושין לא מהני ביעוד ודבריו תמוהים דאיזה חדוש הוא דא"א ליעד אחותה, ועיקר החידוש כאן הוא דאף דלבסוף ניתן כסף ליעודים ועכשיו כבר מתה אחותה מ"מ לא מהני היעוד דבשעת נתינת הכסף הוי כמו מקדש לאחר שלשים, וכיון דאז היתה אחות אשה לא מהני כלום, וא"כ מה צריך להוסיף דקדושי תורה הן, לכן נראה דהא דאמר מיסבר סביר וכו' דהוא תי' על מה דפריך על מה דאמר מעיקרא דלמ"ד בסוף הוי קדושין, ופריך והא כ"ע מודו שאין קדושין תופסין בעריות, וע"ז משני דריב"י סבר דיעוד קדושי תורה הוי, והיינו שאין כאן חידוש כלל וכמו דאמר בבבלי דהוי כאומר לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך ועכשיו בעת היעוד נעשו כל הקדושין ולא שנעשו הקדושין בשעת המכירה לאחר שלשים, ומה דמדמה בברייתא בבבלי לדין מקדש לאחר שלשים אינו אלא דמיון לענין דתפסי קדושי אחר, ולכן לא איכפת לן אף דבשעת המכירה היה נשוי אחותה, ומבואר ממה דאמר דריבר"י סבר דקדושי יעוד קדושי תורה הן, דלרבנן לא הוו קדושי תורה והיינו דמדין קדושין דעלמא לא היה מועיל, ורק חידוש הוא שחידשה תורה בקדושי יעוד וכמו שכתבנו, וזהו מה דאמר מקודם דמיעדה בדברים והיינו דעיקר הקדושין הוא בדברים ולא שקידשה משעת מכירה וכמו שנתבאר.
איברא דצריך ביאור לפי"ז מה דאמר שם דלמ"ד משעה ראשונה ניתן כסף ליעודים מעשה ידיה של אב, ואמר ע"ז דגם להך מ"ד מעשה ידיה של הבעל דהוי כאומר לאשה הא"מ לי ע"מ שמעשה ידיך שלי, ומוכח דסובר דהוי מקודשת גמורה משעת מכירה, אכן נראה דסובר הירוש' מעיקרא דאף דלא נעשית מקודשת גמורה מ"מ כיון דאמרינן דהמעות לקדושין ניתנו אפי' למה שאנו אומרין דהוא רק לזכות קדושין, אבל עכ"פ לא ניתנו ע"ז שיהיו מעשי ידיה שלו, וע"ז אמר דנעשה כאומר לאשה האמ"ל ע"מ שמעשה ידיך שלי, ודברי הירוש' בזה באמת צריכין ביאור דמהיכי פשיטא דאומר לאשה האמ"ל ע"מ שמעשה ידיך שלי דמהני והפ"מ כתב דודאי הוי שלו שהרי התנה עמה בכך, אבל באמת אין זה טענה כלל דבשלמא אם היה אומר ע"מ שתתן לי מעשה ידיך ובאופן שהתנאי יהיה של תליה שתולה הקדושין באם תתן לו מעשה ידיה בזה ודאי מהני התנאי, אבל כאן אין אנו עסוקין בתנאי כזה אלא שיועיל התנאי בהחלט שיהיה מעשה ידיה שלו כמו בנותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו כמש"כ הריטב"א שם וכן הוא בהא"מ ע"מ שאין לך עלי שכ"ו, דבדבר שבממון תנאו קיים דאינו תנאי של תליה ועיין במש"כ בפ' י"ג מה' מכירה הל' ג', וא"כ מהיכי תיתי יועיל בזה שאמר ע"מ שמעשה ידיך שלי כיון דמעיקר דין תורה לא מהני קדושין שיהיו מעשה ידיה שלו, ואף דגבי ע"מ שאין לך שכ"ו אמרינן דבדבר שבממון תנאו קיים זה משום דמחלה על שאר וכסות כדאיתא בהזהב אבל הכא קשה דעכ"פ במאי קנה מעשה ידיה כיון דעיקר דין קדושין אינו למעשה ידיה, וצריך לומר דכונת הירוש' דבאותו הכסף שנותן להאב יועיל על שני דברים בין על קנין הקדושין בין על קנין מעשה ידיה, ואף דבבבלי דף ז' איתא דבתך וקרקעך בפרוטה לא מהני ע"ש, וא"כ מסתבר דבחד פרוטה לא צריך להיות מועיל על קנין האישות ועל קנין מעשה ידיה, ואולי יש לחלק אבל באמת ל"ק דהא ע"כ קונה אותה בשתי פרוטות דצריך שיהיה אפשר גרעון כסף, ועכשיו מבואר דזהו מה דאמר בירוש' נעשה כאומר לאשה דגם ה"נ מהני הכסף שנתן להאב על שני הדברים על זכות הקדושין ועל מעשה ידיה.
ונראה דמה דבבבלי ליתא כלל להך הו"א דלמ"ד מעות הראשונות לקדושין ניתנו צריך להיות מעשה ידיה של אב, ולא הוצרכו בבבלי לתירוצא דירוש' דנעשה כאומר דזהו משום דהבבלי סבר דבאמת זהו חד דינא דבמה שמכרה אביה להאדון לאמה העבריה ניתנו המעות גם לזכות קדושין אם ירצה האדון, ואין זה סתירה כלל וא"צ בזה שני קנינים ואפשר שתהיה אמה שלו למעשה ידיה ושיהיה לו זכות יעוד, אבל זה מיושב אם נימא כמו שכתבנו דאינו קדושין ממש, אבל אם נעשית מקודשת ממש הו"ל גם בבבלי להקשות דלפי"ז אמאי אינם חוזרים מעשה ידיה להאב, דהא ארוסה שייכים מעשה ידיה להאב, ומוכח גם מזה כדברינו אשר בעיקרן של דברים כבר כתב כן אדמו"ר בספרו וכנ"ל.
ולפי"מ שנתבאר מיושב מה שכתב הרמב"ם דהאב מיעד בעד בנו ולא שבנו מיעד בכסף של האב כמו שכתב גבי קדושין מדין עבד כנעני דהכא גבי יעוד אינו כלל מדין עבד כנעני אלא שהתורה נתנה רשות להאדון ליעדה עי"ז שקנה זכות הקדושין מהאב, וממילא דוקא האדון יכול ליעדה לבנו, ואין הבן יכול ליעד שאין לו זכות אם לא שיבוא בשליחות האב, וכשיטת הרשב"א גבי קדושין מדין ע"כ ושם הרמב"ם אינו סובר כן דסובר דהקדושין הוא של המקדש אבל גבי יעוד גם לדעת הרמב"ם דוקא האדון יכול ליעדה לבנו וכנ"ל.
-השמטות ומלואים-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון המפורסם מו"ה ר' ישעי' ווינוגרד שליט"א.
לעיל ה"ז עמדתי על ד' הירוש' דאמר נעשה כאומר לאשה האמ"ל ע"מ שמעשה ידיך שלי, דמה שייך תנאי בזה כיון דעיקר דין קדושין אינו למע"י, וכתב ע"ז דכיון דמע"י תלוי בקדושין, דאם יקח מעשה ידיה בשביל המכירה א"כ אין לו במה שתתקדש, וכיון שמעש"י תלוי בקדושין מועיל תנאי כזה שיהיו לו מע"י ושתתקדש, ודוקא ביעוד מועיל תנאי כזה, בזה אומר למעכ"ת שלא הועיל כלל ליישב ד' הירוש' שכיון שכתב בעצמו דדוקא ביעוד מועיל תנאי כזה, א"כ מה מפרש הירוש' נעשה כאומר לאשה, דמשמע באמת הוא שנאמר שאפשר שבפרוטה אחת יקנה אותה למע"י וגם תתקדש לו, וזה א"א וכמו בתך ופרתך בפרוטה אך שם בארתי לנכון דבאמת הא צריך ליתן שתי פרוטות, ומה דצריך לתנאי זהו לומר דאף דסתם ארוסה אין מע"י של הארוס, והא לא קנה אותה לאמה, בזה אומר הירוש' דאפשר שתהי' אמה וארוסה ביחד.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה