אבן האזל על משנה תורה, הלכות עבדים· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ג
-השמטות ומלואים-
ושטר אמה העבריה האב כותבו
. העיר בזה ידידי הגרש"ז זלזניק שי' דלמה כפל הדברים דהא כבר כתב לשון השטר, בתי מכורה לך ואמר בזה דאפשר כונתו דהאב כותבו לגמרי דאפי' שכר הסופר נותן האב, ובטעמא דמילתא אמר דהרמב"ן בב"ב דף קס"ז כתב דמה דהלוקח נותן שכר הוא תקנה ונעשה כאומר להסופר הא לך זוזי והקנה השטר למוכר דשטר מקנה בעינן, וא"כ י"ל דזהו דוקא בשטר מכירת קרקע להקל על דרכי הקנין, כיון דמסברא מי שנשכר יתן השכר כמו שכתב שם, אבל כאן דמי שלא העני לגמרי אסור לו למכור בתו ואפי' העני לגמרי אין זה דבר טוב למכור בתו, ולא יעשו חכמים תקנה בזה, לכן אוקמא אדינא שהמוכר כותב לגמרי דאפי' השכר יתן, ולא נכלל שטר מכירת בתו בדיני שטרי מכירה שהלוקח נותן שכר, ואף שאין זה ברור להלכה אבל הוא נכון בסברא.
והנה בעיקר דין שטר אמה העבריה קשה לי דהא לא מצינו חילוק בדין יעוד אם נמכרה בכסף או נמכרה בשטר, וא"כ כשנמכרה בשטר והאב כותב השטר לדידן דקיי"ל דמעות הראשונות לקדושין ניתנו א"כ במה מיעדה, ואף דגם כשנמכרה בשטר ודאי נותן להאב כסף מ"מ עיקר המכירה הא נעשית בשטר, ונ"מ אם יתן הכסף אח"כ שלא לשם קנין אלא לשם פרעון כפי התנאי, ואולי דאף שנותן הכסף אח"כ לשם פרעון מ"מ ניתנו גם לקדושין, וגם בזה נאמר מעות הראשונות לקדושין ניתנו, ולפי"ז נמצא שקודם שנתן הכסף לא יוכל ליעדה, אם אין שהות ביום לעשות בה שו"פ וגם אם מכרה עבור מלוה אף דאסור למכרה לפרוע חוב וכמו שכ' הרמב"ם בפ"א בדין עבד עברי, מ"מ אם עבר ומכרה ודאי הוי מכירה אבל לא יוכל ליעד אם אין שהות ביום דהא מלוה לא הוי כסף לגבי קידושין.
אכן לפי מה שכתבתי בפ"ד הל' ז' דמעות הראשונות לקדושין ניתנו אינו דהוי קדושין ממש אלא דהוא זכות קדושין, וזהו חדוש בדין יעוד ואח"כ מיעדה בדברים כדאיתא בירושלמי, א"כ אפשר דכאן הוי חדוש דגם שטר זה שיש בו גם זכות לקדושין האב כותבו, דאף דבשטר קדושין הבעל כותב זהו דוקא בשטר קדושין ממש, אבל זה אינו קדושין אלא מכירה על קדושין וגם בזה האב כותבו.
ולפי"ז אפשר דנוכל לכוין זה גם בדברי הרמב"ם דכיון דקיי"ל אינו מוכרה לקרובים משום דצריך שתהי' ראויה ליעוד, א"כ ע"כ כשמוכרה בשטר ג"כ צריכה שתהי' ראויה ליעוד, וא"כ אם לא נימא כמו שכתבנו הי' צריך לומר דמה דכתב הרמב"ם לשון השטר מכירה בתי מכורה לך זהו בעיקר המכירה מצד האב, אבל מצד אפשרות היעוד שיוכל ליעדה גם אם אין שהות ביום יהי' צריך שגם הקונה שהוא האדון יכתוב בתך קנויה לי שכשירצה ליעדה יועיל השטר לקדושין דהא הרי את קנויה לי מהני בשטר קדושין כדאיתא בקדושין דף ו', ולכן כתב הרמב"ם וכפל דבריו ושטר אמה העבריה האב כותבו לומר שרק האב כותבו ומ"מ מהני אח"כ ליעוד וכמו שכתבנו.